|
"כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו" עם ישראל היושב בארץ ישראל בגבולות "הקו הירוק" ומחוצה לו, נמצא במשבר. זה אינו דבר חדש, עם עתיק זה מתגלגל ממשבר למשבר משחר קיומו. ואף על פי כן, שרד, ויתר על כן, התפתח ממעמקי משברים עד הלום [1] . המשבר הנוכחי, שאחד משמותיו האפשריים הוא משבר הזהות העצמית והלאומית, החל עוד לפני קום המדינה הרשמי, יסודותיו בחיבור המחודש בין היהודי לארץ ישראל. חיבור זה שראשיתו בכפירה בה', ראשיתו במשבר אמונה חזק בין העם לאלוהיו, ראשיתו בשבר. מתוך זרם התודעה שהשתחרר ופרץ אל מחוץ למערכת הדתית היהודית של זמנה עלה נחשול חלוצי של שיבה לאדמה ההיסטורית, אדמת הבחירה. מסתבר שמשבר זה ראשיתו – בכפירה, האם סופו – בגאולה? הזהות היהודית עברה טראומות חזקות במאה שעברה, ההשמדה הפיזית בשואה מחד וההתבוללות הרוחנית מאידך הפילו חללים רבים מספור בעם היהודי כפי שהתקיים עד אז בצורתו "המסורתית". אך מתוך תהליך זה בין הגלים הסוערים צמח גל השיבה המשמעותי לארץ ישראל בעת החדשה, קשר חדש – ישן נוסד שנית, הקשר בין היהודי לארצו. אך האם היהודי נשאר אותו היהודי? ודאי שלא. לו היה זה אותו היהודי מהעיירה או מהכפר מרב הסיכויים שהיה נשאר במקום הולדתו, או שמהגר לאחת ממדינות המערב העשירות כפי שרבים אכן עשו. אותו יהודי לא היה חופשי מספיק מכבלי הגלות, ארץ ישראל בשבילו היתה חלום משפחתי רחוק לעת מצוא. געגועים, כיסופים ודאי שהיו אך לא היוו גורם מדרבן מעשי לרוב היהודים עד אז. היהודי החדש, פרץ את המסגרות המקובעות המסורתיות כדי להקים מדינה אך בדרך ניתץ והרס את הזהות העצמית האותנטית שלו. החיבור הטבעי שלו לאמונה נותק. נוצרה מציאות בה יושבת בא"י של ימינו קבוצת מאמינים שאינה מחוברת לארץ [2] מהצד השני אלו שמחוברים לארץ אך בליבם ספקות לגבי צדקת האמונה [3] ובתווך אלו שאינם מחוברים לא לארץ ולא לאמונה. מתוך הניכור והזרות בין חלקים אלו בחברה קמה קבוצה חדשה של אנשים בשנים האחרונות, אשר אפשר לקרוא להם מחפשי הזהות. יש ביניהם חילונים ודתיים ותיקים ועולים ימנים ושמאלנים כאחד. אנשים אלו שלעיתים אין ביניהם מכנה משותף רחב במקור מוצאים את המטרה המשותפת במהרה והיא חיפוש והשתתת זהות יהודית מחודשת שורשית בארץ ישראל בבחינת הצמחת יש מאין ממש. מהי זהות זו? מהו החיפוש? לאן הוא מוביל את המחפשים? על שאלות אלו אין תשובות מוכחות או מרשמי פלא. אבל יש התחלה של בניית המשמעות להיותנו יהודים בארץ ישראל דווקא. מתוך משמעות זו הולכת וצומחת התרבות היהודית הארץ ישראלית המתחדשת ומכאן קרבה גם הגאולה, גאולת העם והארץ. נשאלת השאלה כיצד אפוא אפשר לזרז גאולה זו? והתשובה - ברוח ובחומר בלימוד ובעשייה. ברוח – לייצר תשתית רעיונית בריאה המחוברת לשורשה היהודי, וזאת למשל בעזרת לימוד משותף של כלל חלקי הציבור וזרמיו מן המקורות. לימוד זה יכול להיעשות במסגרת הקהילתית המקומית או בימי בירור רעיוני ארציים ייעודיים. תכני ותוצרי לימוד פורה שכזה יהיו מגוונים : בתחום החברתי, יצירת תורה חברתית ברוח תורת ישראל וערכי ארץ ישראל. כך גם בתחומי המשפט, הביטחון, החינוך ועוד. המטרה- להוציא לאור משנה רעיונית מסודרת וכתובה, בבחינת תורת א"י בלשון זמננו, משנה שאפשר בשלב הבא להפיצה וללמדה את קהילות א"י. זאת ייעשה ע"י העמדת דור של תלמידים הבקיאים במשנה זו, ויכולים ללמד בצורה קלה ובהירה את הבריות. מסגרות להפצה שכזאת יהיו למשל ימי עיון הן ברמה אקדמית והן פתוחים לקהל הרחב, שבתות ציבוריות הן קהילתיות והן ארציות, הדרכות בבתי ספר ובתנועות נוער ועוד כהנה וכהנה. בחומר – ע"י עשייה ועוד עשייה בכל תחומי החיים, מהתנדבות בקהילה המקומית ועד התיישבות ברחבי הארץ. מהפגנות פוליטיות ועד למרי אזרחי בלתי אלים. יש לפעול בכל תחומי החיים מהשורש ועד לענפים, בכל מקום אפשר למצוא את הניצוץ המתאים ולהתחבר אליו על מנת להתקדם צעד אחר צעד עד לשינוי תפיסות בני האדם, שינוי המציאות, שינוי העולם ממש. על כן, דרושה פעילות עכשיו, פעילות מערכתית ואישית כאחד, על מנת להוציא לאור מהכוח אל הפועל, מהחושך אל האור, את מסע הזהות היהודית הגדול, שבסופו ייתכן ונגיע שוב לנחלת האבות ברוח ובחומר, ככתוב : "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת".
[1] משבר = כסא היולדת ובעזרתו נולדים חיים חדשים [2] ע"ע החרדים. אם כי גם זה הולך ומשתנה וכיום יותר ויותר מהם משויכים פוליטית למחנה הימין. [3] הדתיים-לאומיים לאור משבר ההתנתקות
|
