עם פייגלין ופואה במפגש הקהילתי 
התווספו קטעי וידיאו (הודות לרומן מונדלייל): content/category/17/118/163. סיכום זה נעשה תוך כדי הפגישה ואינו ממצה את הפגישה אלא מביא חלקים ממנה. בימים הקרובים אנו מקווים לצרף גם קטעי וידיאו מהפגישה. בינתיים ניתן להתרשם ממספר תמונות שצילצה אסיה אנטוב בפגישה content/view/2757 
את הפגישה פתח עמנואל גרטל, שארגן את המפגש והמשמש כאיש הקשר לאזור פ"ת. עמנואל הודה למארחים של המפגש, משפחת שמעוני והבן עומרי שדאג לארגון, נתן את הרקע למפגש וערך היכרות עם הקהל. לאחר דברי הפתיחה קם משה לדבר. תחילה דיבר על נושא הארגון של קהילה מקומית ושלושת השלבים או פעולות בסיסיות הדרושות: - קביעת איש קשר או צוות של אנשי קשר (אני משתמש ב"איש" אך הכוונה גם לאישה) המחברים בין הקהילה המקומית לבין הנהגת התנועה. אדם זה משמש כגרעין של הקהילה, רכז ומנהיג.
- איסוף כתובות אי-מייל (או דרכי קשר אלטרנטיביים אם אין אי-מייל) מחברי הקהילה המביעים עניין בעדכונים הקשורים לקהילה.
- בנית רשת הפצה (שרי עשרות, שרי מאות?) לחומר שיוזרם אל הרכזים (חוברות וכד') לצורך חלוקה לחברי הקהילה
משה ציין את ההתארגנות יוצאת הדופן של קהילת פ"ת המהווה דוגמא מאירה לקהילות נוספות הנמצאות בהתהוות, והדוחפת את הנהגת התנועה הלאה והלאה. בעוברו לדבר על עניני מהות, תאר משה את הקשר בין הר-הבית שויתרנו עליו, למצב המדיני/בטחוני המתדרדר והולך. הערבים, כך פייגלין, לא מעוניינים ברכוש או באדמות שלנו; לא מעניין אותם שלהם אין אלא שלנו יש. נסראללה נלחם בעד האסלאם, בעד ערכים דתיים וכאשר נתנו לואקף את הר-הבית נתנו להם את היקר מכל וכך התחילה תבוסתנו; שם קיבלו המוסלמים את עידודם הראשון, את תחילת אמונתם בצדקתם ואת תחילת ההבנה שלהם שאנחנו סתם עם. אם ניקח מהמוסלמים את הר-הבית חזרה ושליטה בנכסים דתיים אחרים ננצח; אם נתקוף תשתיות – נובס לבסוף. לו אני ראש ממשלה, אמר משה, הייתי עושה שלושה דברים: א. מסלק את הואקף מהר-הבית על כל המשתמע מכך; לדוגמא: מאפשר תפילה בלתי מוגבלת ליהודים בכל המתחם המותר (וגם לגויים). ב. משנה כללי המשחק במלחמה: לא מסתפק בתקיפת משגרים, מבנים ריקים, ותשתיות בלבנון, שהם זרועות התמנון אלא תוקף את הראש שזה איראן, שם גם מתפתחת האופציה הגרעינית ושזה המפתח לניצחון (בינתיים אנחנו מובסים כל עוד נופלות עשרות קטיושות בערינו הצפוניות ומשתקות החיים שם. ג. ניקוי לבנון ממחבלים עד הליטאני, והחלת ריבונות על השטח. משה ציין שמה שהפתיע אותו יותר מכל במלחמה זאת היא התנהגות אולמרט השונה כל כך מהציפיות. איך דווקא הוא יוצא גבר מהעניין. ברור היה שאולמרט לא הפך עורו אך מה הסיבה לשינוי הנראה? ההסבר נעוץ כנראה בארה"ב. בוש לוקח סיכונים, מהמר על קופת שלטונו, מנסה –אמנם לא בדרך הנכונה – להלחם בפונדמנטליסטים והוא כמעט דוחף את ישראל לפעול; להיות הפרטנר שלו במלחמה. הבעיה והסכנה הן שאולמרט לא ילך עד הסוף עם המלחמה בערבים ונצא עם ידינו – בפועל – על התחתונה. כתוצאה מתבוסה שכזאת נתחיל להיות לנטל על ארה"ב (במקום הנכס שאנו יכולים להיות) והם יהמרו על בעלי ברית "שווים" יותר – כלומר לתמוך באויבנו. מטרת מנהיגות יהודית היא ליצור תודעה אמונית בציבור שלבסוף ידרוש מנהיגות יהודית. אם מדינת ישראל היא בנין הנמצא בתהליכי קריסה, מנהיגות יהודית מקווה לפגוש את הקריסה המתרחשת עתה לא בקומת האפס אלא גבוה ככל האפשר מה הבעיה של השמאל? כיצד אינם רואים את המציאות? נשאל משה מהקהל. ההסבר הוא, לפי משה, שכשנופלות קטיושות והורגות והורסות כל מה שבדרכן, כל שלטי ה"אמרנו לכם" לא יעזרו כי אינם מציעים פתרון. מה שחסר זה אנשים שיצעקו "אחרי", אנשים שיובילו את העם הלכוד אל פתח המילוט. "אמרנו לכם" רק מגביר המהומה ומרחיק את הפתרון. במקום לשבת במושב אחורי ולצעוק ימינה ושמאלה, נחוצים מנהיגים שייקחו את ההגה וינווטו הרחק מהתהום. הציונות החילונית ניסתה להקים מדינת כל אזרחיה עם בג"צ, פרלמנט, יהודים וערבים יחד; גישה זאת חסרה את המשקפיים לראות את המציאות נכוחה ולהתמודד איתה. מה שצריך זה תפישה אמונית וגם רצון ויכולת להנהיג את העם. כבר ראינו שח"כים אמוניים בלבד (אלה שקוראים מאחור "ימינה" או "שמאלה") אינם מספיקים. כל ניסיונותיהם להגיע להשפעה (ולא להנהגה) ע"י ההתאחדויות הרבות שראינו בשנים עברו, יוצרות תוצאה הקטנה מסכום כל חלקיה. אחרי משה נשא מיכאל פואה דברים: הוא ציין שהוא מעדיף לצעוק "בגללכם" על פני "אמרנו לכם". "בגללכם" מדגיש ש"אתם" (כל הנושאים באחריות) אחראים ואנחנו נדאג שתענשו ותוחלפו. זה ברור שמאד קשה לשדר מסר כזה במצב חירום לאומי, כי זה נשמע אנטי פטריוטי. אולם אם נישיר מבט מבעד לצעיף הפטריוטי נראה שמנהיגינו כולל הרמטכ"ל הנוכחי, אחראים למצב בכך שבמשך השנים האחרונות לא טיפלו בבעיית הטרור הפונדאמנטאליסטי ובמקום זה השקיעו אנרגיות עצומות של הצבא באימונים של גירוש היהודים. כהשלכה ישירה לכישלונו עד כה, יש לצפות להמשך הכישלון. צריך תעצומות נפש לקום במצב הנוכחי ולדרוש החלפת המנהיגים (מדיניים וצבאיים). כיום השמאלנים יוצאים להפגין נגד המלחמה, אך לא שומעים קולות אחרים... לא שומעים את קולנו. רותם שאל האם יש להרוס את המסגדים על הר-הבית. מיכאל ענה שהכפה מעל אבן השתייה (כיפת הסלע) אינה מסגד כלל. אין לגעת בכל האזור האסור לכניסה מטעמי טהרה ויש לאסור כניסה לאזור זה לכל הדתות בשל קדושת המקום. מחוץ לאזור זה אין מקום למסגדים ויש לאפשר לכל יהודי להתפלל בכל המתחם בכל זמן שהוא, ולמעשה מותר גם לנוכרים להתפלל במתחם זה. איציק אמר שלדעתו הבעיה שלנו היא עם מנהיגים הדואגים לקריירה שלהם על חשבון העם ושצריך לתקוף בנקודה זאת. משה הגיב הצעה זאת לוקה באותה טעות יסודית; לא מספיק להגיד שמשהו לא בסדר; צריך אלטרנטיבה מסוג "אחרי". לא לנבוח ולתת לשיירה לעבור... מיכאל בורנשטיין טען שהצבא לא מקצועי (מבצע טעויות של טירונים שעולים בחיי אדם) בגלל שהתאמן לגירוש יהודים במקום למלחמה. נקודה נוספת היא שהעם התרגל לשחיתות ומקבל אותה ("אם אומרים לאנשים שיש שחיתות במדינה הם שואלים מי אחרון בתור..."). משה השיב שהעם לא אשם; אנחנו (הציבור האמוני) אשמים בכך שלא העלינו מנהיגות אלטרנטיבית לא מושחתת. גם בעניין הצבא אנחנו אשמים. הציבור "שלנו" רץ לפני המרכבה בלי שום ביקורת ובלי עכבות מוסריות. בגלל שאנו לא יוצרים קו אדום בימין (כפי שעשו השמאלנים בצד שמאל) אנו מאפשרים לצבא להיות מופרע כמו ילד שלא מציבים לו גבולות ברורים. משה גם פיתח את הנושא של ממלכתי מלכתחילה – שהוא הממלכתי מלכתחילה, ולא הרב שרלו כפי שהלה טען (נושא זה מטופל במאמר שלם של משה באתר מנה"י). מתפקדת ליכוד (שלא קלטתי את שמה) טענה שהשמאל הוא הבעיה הגדולה ולא הערבים ושאלה מה אפשר לעשות בעניין. בנוסף היא העירה שאינה רואה בעין יפה את הקריאה שלנו להשתמט מצה"ל. משה הסכים עם הטענה הראשונה ואמר שההצהרות של מנה"י שהשמאל (כלומר העשירון הנאור) הוא הבעיה מפחידות אותם. הם יודעים שאם נתניהו עולה לשלטון הם עדיין שולטים (ספרו של נתניהו: "מקום תחת השמש", שבהוצאתו המשמעותית יותר באנגלית נקרא "מקום בין האומות" אינו רחוק מדי מהתפישה של העשירון הנאור שישראל צריכה להיות מדינה ככל המדינות – מדינת כל אזרחיה). אך אם הפייגלינים עולים לשלטון הם מאבדים שליטה כי מנה"י היא אנטי-תזה להם ותילחם בהם עד שיתכווצו למימדיהם הטבעיים (ויאבדו השפעתם הלא פרופורציונית לגודלם כיום). מיכאל התייחס לנקודה השנייה ואמר שלא קרא להשתמט מצה"ל אלא להתגייס למלחמה האמיתית. הוא הזכיר שלפני שנה פרסמנו חוברת הקוראת לסרב פקודה בעניין גרוש היהודים. אז טענו נגדנו שסירוב יגרום לצה"ל להתפרק, אך לו היה אחוז גבוה יותר שמסרב פקודה זאת יתכן והגירוש היה נמנע ואחריו ההתדרדרות במצב יישובי עוטף עזה ויישובי הצפון. היום אנו במצב שהמדינה בכוונה לא מגדירה כמלחמה. אחרי חטיפת החייל גלעד שליט, אמרתי שאין טעם לסכן חיים ולהיכנס לעזה, כי המנהיגים שלנו (כולל המפקד העליון, חלוץ) מייצרים תנאי קרב של התאבדות (לנו מותר, מוסרית, לירות רק בקנה של הרובה של היריב הערבי, בזמן שהוא יכול לירות לאן שירצה). בתנאים כאלה של התאבדות על חיילינו לעמוד ולסרב בקול רם! יש לאמור שאנחנו נתגייס רק כשתכריזו על מלחמה, ותלחמו באמת – לא כדי לאפשר לשלטון לצאת ידי חובה. בסיום הערב, לאחר דיונים בעמידה בקבוצות קטנות ובנושאים שונים, וטעימה מהכיבודים שהוצעו לקהל, התקיים דיון של משה וחברי החוג הפעיל של הקהילה המקומית על השאלה של איך נהיים פעילים קהילתיים: איך חודרים למועצת העיר, ומה יש למנה"י להציע בתחום זה. לסיכום , העובדה שנכחו בפגישה למעלה מ-50 אנשים, שהקהל היה מגוון בגיל וברקע, שהיו הרבה פנים חדשות, שהיו גם חברי ליכוד לא מעטים שאינם חברי מנה"י, שהמפגש נמשך למעלה מארבע שעות וכלל השתתפות פעילה של הקהל, שאנשים רכשו ספרים (וקיבלו הקדשות) – כל אלה מעידים על מתח חיובי ופגישה מוצלחת מאד. מנהיגות יהודית תמשיך ותעקוב אחר התפתחות קהילת פ"ת התוססת. תמיר אילן
משתתף בפגישה (ועורך אתר מנהיגות יהודית) הערה: היו שאלות ותגובות נוספות וכן קריאות ביניים רבות שלא הספקתי לרשום, ועם השואלים/מגיבים הסליחה שלא הבאתי דבריהם |
