|
לק"י כ"ח בתמוז תשס"ו לאחרונה, אטימות הלב ושרלטנות מעשיהם של נציגי "העשירון הנאור" כשופטים בבתי המשפט הגדישו את הסאה. הפעם הנפגעת מבריונותם הייתה אוריה שיראל, קטינה, חביבה בת 15, מחברון. אוריה נעצרה, גם היא, באירועי חומת ההגנה על בית שערבתי בחברון, לפני כחודש ומחצה. במקרה שלה, לכל הדעות אין כל ראיה, שהיא עשתה משהו בלתי חוקי גם בסרטים, שצולמו על ידי צלמי המשטרה במקום היא איננה מופיעה, למרות שתחילה ניסתה התביעה לטעון, שכן. אוריה וחברותיה, שירה ויסכה, שנעצרו שם ליד ביתן, סירבו להכיר בסמכותו של בית המשפט והובאו לדין בפני השופט אורי בן דור. שירה ויסכה שוחררו ממעצרן בתואנות שונות, למרות שנשארו עקביות בסירובן לחתום על התחייבות להגיע לדיונים המשפטיים (ראה מאמרי על שירה http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5927 ). באוריה, כבודו החליט לנהוג אחרת. לה, הוא יראה מי פה בעל הבית. אשר על כן, בדיון שהתקיים אתמול החליט השופט בן דור, לאחר הקראת כתב האישום נגד אוריה, שהגיבה "באין לי מה לאמר" לדחות את המשך ההתדיינות לעוד ארבעה חודשים חרף היות הקטינה נתונה במעצר ובקשה גם של התובעת להקדים מסיבה זו. מדוע זה נהג כב' כך באוריה? מה פשר ברוטאליות זו? ואם כבר, מדוע לא נהג כך בבנות האחרות, שהופיעו בפניו ונגדן "האשמה" כבדה יותר, ונתמכת בראיות, על פי הקריטריונים המשפטיים שלהם? סבורני, כי לשווא נחפש סיבות עקרוניות או משפטיות כלשהן, כפי שעשינו בעבר. כאן מדובר בשופט, שהכוח "עלה לו לראש". שופט, הסבור שמותר לו לעשות בנידונים, שבפניו ככל העולה על רוחו. אין כל עילה להימנע מהקדמת הדיון, מחמת היות אוריה הצעירה נתונה במעצר. אולם השופט, המורם מעם אומר בליבו: מה! שאני אקדים את הדיון בימי הפגרה של בית המשפט? (אולי הוא רוצה לצאת לחופשה בחו"ל או משהו דומה) הילדה יכולה לצאת אם תתעלם מערכיה ותחתום, אבל אני לא אשנה את ימי חופשתי בשביל חירותה של זו, הן לא תכתבנה לי את סדר היום, בשביל קבוצה קטנה של בנות לא ישנה כבודו תוכניות) . זאת ועוד, במשחק הכבוד הכוחני הזה, של השופט נגד הנערות המתעקשות שלא להכיר בסמכות ביהמ"ש, כי רק בדין תורה הן מוכנות להכיר, השופט יראה להן שהוא לא ישבר וגם ימי מעצר ארוכים שלהן לא יזיזו לו, הוא יעשה מה שמתחשק לו. כך הוא ירוויח גם במאבק שלו מול משפחת מידד וביתם שירה, שבמשפטה הוא הטיל על אביה קנס בסך 2000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו ויאותת לזנגי אביה של שירה כי הוא לא חושש מלהושיב אותו במאסר אם לא ישלם. אין לנו אלא, להוקיע את התנהגותו זו של השופט בן דור ולהודות שוב לאוריה וחברותיה המסייעות בגבורה שהן מגלות מול המערכת האטומה, לנו ולכלל הציבור להבין את עומק השקיעה בדיקטטורה השיפוטית, עד כמה מגיע הביטחון העצמי של האוליגרכיות השולטות ולחשוף את פרצופן האמיתי של אלה, המתיימרים להיות שומרי הדמוקרטיה. |