לצערנו, מהר מידי התאמתה התחזית שהבאנו בדף העמדה הקודם שמלחמה זו והנטל הגדול שנושא הציבור הדתי לאומי בקרב הלוחמים והקצונה הבחירה, לא יחזירו אותנו לימים הטובים של "ארץ ישראל השלמה" מכוח המכנה המשותף הביטחוני הקיומי. שיערנו שמלחמה זו דווקא תפעל כבומרנג ורק תעצים את תהליך הגירוש הבא, מייד לאחר שוך הקרבות. אכן הרבה יותר מהר מכפי שציפינו, אולמרט ברשעות רבה מעצים עצמו מדם הקורבנות להשתלח כנגד המגורשים שעד היום זרוקים באתרים זמניים וללא מקורות תעסוקה. עיין דבריו - הטייס שנהרג לא חזר עם פיצויים אלא בארון: לחץכאן
במקביל הוא מכין את המלחמה הזו להוות "מקפצה" לגירוש הבא:
אופי הלחימה הזה שכה מושפע מן היד המכוונת הפוליטית, מלמד אותנו על מגמת התחדשות בדרכי הובלתה של מדינת ישראל. המלחמה כבר אינה מחזירה אותנו לנקודת המוצא הקיומית המאחדת את כל אזרחי המדינה, אלא היא כלי נוסף של השלטון לעצב את דרכו. מגמה זו היא ממאפייני מדינה שסדר היום הציבורי שלה כבר אינו עסוק בביסוס קיומה, אלא במימוש תכליתה. הצבא לעניין זה הוא גורם שולי והוא נמשך אחרי מגמות השלטון בין אם ירצה ובין אם לא ירצה.
על כן, הכרעת מלחמה זו אינה בלבנון או בעזה אלא עמוק בתוך הארץ - בעיצוב תרבותה ההמשכית של מדינת ישראל. ביחס למלחמה, אנו נמצאים באותו מצב כמו רבים אחרים המשרתים בצבא לעת הזאת ומסכנים את עצמם כיוון שבפועל אזרחי ישראל נמצאים בסכנה.
מגרש המשחקים האמיתי הוא השלטון, שם אנו נצרכים להציג שאיפת חיים שיש בה חידוש ביחס לחיים כיום. סיבת האחיזה שלנו בארץ ישראל, או בכלל באמונתנו בתורה חייבת להתעלות מעל סכנת ההכחדה הקיומית ולהציב אופק חיים עשיר מול זה הקיים כיום. ללא הצבת אופק שכזה, אנו נחזה איך למרות כל הנתונים ולמרות כל הזוועות, מיד לאחר סיום פרק הלחימה הנוכחי, ימשיכו קברניטי המדינה לעבר אותו ה"חזון" אליו הובילו עד כה. השימוש בכשל השלטון המאבד את שפיות דעתו יכול להיות רק כלי עזר המצורף לתובנת תרבות חליפית. שימוש יתר בדרך ה"אנטי" רק יבליט את חוסר האונים שלנו להציג תחליף הולם למציאות הקיימת כיום. אופק תרבותי שכזה אינו קל להגדרה.
מהי אותה תרבות שבית המקדש הוא מרכזה?
איך אוהבים, קונים, מתחתנים, מתיישבים, על בסיס תרבות שכזו?
צרפנו למענכם מאמר המנסה להגדיר את התרבות הזו, תחת הכותרת "לבנות מקדש".
את המאמר חלקנו לשנים. חלקו הראשון עוסק בהגדרת החיים הכללית שהחיבור לבית המקדש אמור להציב לנו.
