מגש הסהר

לקבל את הנס האחד – מרָבים...
היא לטכס תִכוֹן. היא תקום למול סָהַר
ועמדה, טרם יום, עוטה אִיד ושִֹטְנָה.

- - - אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט – אט יצעדו הם אל מול מָבָּטָה.
לובשי מִנְעלים, רעולים וקלי רגלַיים,
בָּנָתִיב יעלו הם הלֹך וילֵל. . .
לא החליפו בִגדם, לא מחוּ עוד במים
עקבות יום שליחוּתם ולֵילם מלֵיל.

עייפים עד בלי קץ נזירים מִמָרגוֹע
ונוטפים מִדָמִים, על מצחם וידיהם–סְהוּרִים - - -
דֹם השניים יגשוּ ועמדוּ לא-תנועה –
ואין אות אם חיים הם או אִם שּוּהאדָה.

אז תשאל זו האֵם שטופת גאווה
ואמרה: שּוּ-הַאדָה?
והשנַים יענוה בִּתְנֵין: אנחנוּ מגש הסָהַר
שעליו לך נִתְנָה מדינת פלסתין.
כך יאמרו וסביבה יעלו עוטפֵי אור:
הענין רק החֵל, עוד לא תם
והשאר יסופר בתולדות האִסְלָאם.

עיבּוּד – עפ"י מגש הכסף – נ. אלתרמן