ב"ה ט"ז אייר תשס"ג
תגובה לפרסום פסק דינם של 11 שופטי בג"צ בעניין פסילת מועמדותי לכנסת.
היום - כשתשעה יהודים נוספים שילמו בחייהם את מחיר הסכמי אוסלו
וממתינים לקבורתם, קיבלתי לידי את נימוקי פסק הדין שפסל אותי מלהתמודד
לכנסת.
מן הנימוקים עולה כי נפסלתי מסיבות "טכניות" כביכול,לא בשל הקלון שדבק
מאבקי נגד הסכמי אוסלו.
לכאורה היו אמורים כל אותם אלו אשר תמכו ואפשרו את אותו תהליך רצחני,
להיעלם מזמן מחיינו הציבוריים ואת מקומם היו צריכים לתפוס במערכות
השונות - אלו אשר התריעו ונאבקו נגד אותו אסון. אך לא כך היא. הנה
אותם שופטי בג"ץ אשר הכשירו כל שרץ שנלווה לתהליך, אפשר שחרור מחבלים
רוצחים, ודחו על הסף כל עתירה עניינית שהוגשה בעניין ההסכמים, נותרו
על כנם והם הם אלו הפוסלים עכשיו את מי שניסו לעצור בגופם את הסכמי
אוסלו.
כזכור הוצבתי ברשימת הליכוד במקום ה 39. הוגשה נגדי עתירה של ח"כ נעמי
חזן ממר"צ,שקראה לפסול את מועמדותי משום שעברתי עברות שיש עמן קלון
וטרם חלפו 7 שנים מתום ריצוי תקופת מאסרי.
אגב הגשת העתירה נגדי התברר להפתעתי כי יו"ר ועדת הבחירות - השופט
מיכאל חשין - העלה נימוק נוסף לפסילתי - טכני כביכול - והוא שלא
הגשתי בזמן בקשה למירוק הקלון.
ומעשה שהיה כך היה. בטופס הגשת המועמדות, אותו מתבקש המתמודד למלא,
בין סעיפים רבים נוספים מופיע סעיף המתייחס לעברות שיש עמן קלון.
הטופס אינו מצטט את הסעיף אלא מפנה את הקורא אל ספר החוקים. מובן
שהקורא הסביר מבין היטב למה נועד החוק, קרי לעברות שוחד, אלימות, מין
וכדומה. לא רק שלא עלתה כלל על דעתי החשיבה המעוותת להשליך מן המעשים
שעשיתי לעברה הזו, אלא שראיתי במעשי תמיד זכות גדולה, כך גם היום, כך
גם בעת קריאת הטופס - ולכן חתמתי בלב שלם בסוף סעיף זה כי "לפי מיטב
הבנתי וידיעתי לא נמנע ממני מלהתמודד לכנסת על פי סעיף זה".
בדיעבד התברר לי שאכן על פי לשון החוק (שאינה מצוטטת בטופס עצמו) - כל
מי שנאסר לתקופה של למעלה מ שלושה חודשים צריך להגיש את הבקשה.
אלא מאי - השופט חשין עצמו הבהיר לי את הפגם הטכני וקצב זמן נוסף
להגשת הבקשה המתוקנת - וכך אמנם עשיתי. וכך כתב יו"ר ועדת הבחירות: "
...אני מסכים שהמועד להגשת תגובתו - בעצם: להגשת בקשתו, יפקע ביום
שישי 20.12.02...".
במילים פשוטות - השופט חשין עצמו פתר את הבעיה הטכנית, ולתומי חשבתי
כי שופטי הבג"ץ ימקדו על כן את טיעוניהם אך ורק בנושא הענייני העומד
לפניהם - נושא ה"קלון".
להפתעתי התברר לי בעת קבלת פסק הדין כי שופטי הבג"ץ "ברחו" מן האחריות
לברור האמת והעדיפו לשוב אל הטיעונים הפרוצדורליים. בפסק הדין שלהם -
רוב השופטים אינם פוסקים שיש בעברה קלון והם תולים את הפסילה באותו
פיספוס בזמן הגשת הבקשה.
ובכן ממה נפשך - אם אין קלון, הרי שמתברר בדיעבד שצדקתי כשלא הגשתי את
הבקשה וחתמתי על כך שלמיטב ידיעתי אין קלון...
שתי סתירות מהותיות אלה - הראשונה - ההתעלמות מהארכת הזמן שקיבלתי
מהשופט חשין.
והשניה - ההתעלמות
מעניין הקלון על אף שהוא הגורם הבסיסי לפסילתי,
מביאות אותי שוב למסקנה כי בית המשפט העליון אינו מונע משיקולי צדק
ענייניים.
בברית המועצות לשעבר נהוג היה לחמוק מעימות רעיוני עם אסיר ציון
באמצעות הגדרתו כמשוגע והשלכתו לבית חולים לחולי נפש. בית המשפט
העליון פעל באותה שיטה אלא שבמקום להכריז עלי "משוגע" - הציגני כמי
שניסה להערים על וועדת הבחירות ולהסתיר את דבר מאסרי. אין שטות גדולה
מזו. דבר מאסרי פורסם בהרחבה בכל אמצעי התקשורת. אני עצמי פרסמי ספר
המתאר את האירועים - אני גאה במעשי ומזכיר אותם בכל הזדמנות. הטענה
כאילו ניסיתי להעלים את עובדת מאסרי (ולכן יש להחמיר בענין
הפרוצדורלי) היא למצער זריית חול בעיני הציבור.
מובן שבית המשפט העליון של ישראל, חש כי אני מחזיק בהשקפת עולם הסותרת
מני ובי את השקפת עולמו ואת סדר היום שהוא מנסה להכתיב לציבוריות
הישראלית. ברור לי כי בית המשפט העליון יוסיף ויעשה כל שביכולתו בכדי
למנוע ממני להביע את דעתי ולקדם אותה. אותו מוסד העומד בחוד החנית של
השמאל כנגד זהותה היהודית של המדינה, אותו מוסד אשר אפשר את קיומם של
הסכמי אוסלו בניגוד לכל חוק, אותו מוסד אשר שופטיו אפשרו שוב ושוב
שחרור מחבלים רוצחים אשר שבו ורצחו יהודים - לא יסיט אותי כהוא זה
מדרכי.
אין זה מפתיע כלל ועיקר כי מן העבר השני - הכשיר מוסד מפוקפק זה
להתמודדות לכנסת, שותפים מובהקים לרוצחי יהודים, בעוד שמי שהתריע ופעל
נגד תהליך הרצח הצפוי נדחה מלהתמודד בטענות סרק.
כשכוחות מעין אלה עושים כל שלעיל ידם בכדי לעוצרני - יש בכך משום
אישור נוסף לצדקת דרכי ולחובתי להמשיך בה ללא ליאות.
לתקן עולם במלכות ש-די
משה פייגלין.
|
