אלטרנטיבה יהודית לכלכלה קיצונית

יחזקאל בן-נון

על פי סקר של האו"ם וכן מחקר של הכנסת, הפער הגדול ביותר בעולם המערבי בין עשירים לעניים הוא במדינת ישראל. הסטטיסטיקה מראה כי העשירון העליון בחברה הישראלית מרוויח פי 23 (!) מהעשירון התחתון ואותו  עשירון עליון שולת ב- 80% של ההון!   המחקר מגלה עוד כי 20% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני - מקום שני בעולם המערבי אחרי רוסיה. העשירים מתעשרים והעניים מתרוששים, והנתונים מראים כי המצב צפוי רק להחמיר. נתונים אלה מזעזעים במיוחד כשנזכרים שמדינת ישראל הוקמה על בסיס עקרונות סוציאליים של שוויון.

בהתבסס על נתונים אלה, יש פוליטיקאים המבקשים לחזור למצב הסוציאלי של שנים קודמות.

לפני שנחזור לעידן הסוציאליסטי, מן התבונה להיזכר בסיבות שבגללן החברה דחתה עקרונות אלה. הסוציאליזם מדכא את השאיפה החברתית להתפתח. המזרח הקומוניסטי קרס בפני המערב הקפיטליסטי מכיוון שלא הייתה לו אפשרות לעמוד בקצב ההתפתחות המסחרר של המערב בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה, וכו'. מדינות סוציאליסטיות, שלא סבלו מחומרת הבעיות של המדינות הקפיטליסטיות, לא הצליחו לעמוד בקצב ובסופו של דבר קרסו גם הן. בכך שעזרו לעניים, הסוציאליזם למעשה פגעה בהם עצמם. אדם המקבל מענקים בחינם נעשה עצלן ונחלשת יכולתו לכלכל את עצמו, כפי ששריר מתנוון. חוץ מהפגיעה ביכולת, החלוקה בחינם פגעה גם בכבוד האנשים. בנוסף, הסוציאליזם הייתה גם גורם לאינפלציה של מאות אחוזים בשנה.

דומה כי הפתרון לכל הבעיות הללו פשוט - קפיטליזם של שוק חופשי. הקפיטליזם יוצר תחרות, גורמת לעבודה מאומצת יותר והתפתחות רבה יותר. נשמע נפלא. הבעיה שבסופו של דבר הקפיטליזם הופכת את החברה לג'ונגל, בו האליטה המיוחסת מנצלת את מעמדה כדי להשיג יותר. פחות ופחות אנשים שולטים על יותר ויותר מהעושר כי הכרישים הגדולים בולעים בהדרגה את דגי הרקק. לחלקים העניים יותר בחברה נעשה קשה יותר להכניס רגל בדלת לעולם בו סף הכניסה עולה בהתמדה. את תוצאות הכלכלה הזאת אנו יכולים לראות כיום בפער הכלכלי ההולך וגדל. התוצאה הסופית היא תגובה כמו זו שהיינו עדים לה בארגנטינה, בה הרוב המתמרד לבסוף ודרש את חלקו בעושר.

נראה שאין דרך ביניים בין שני הקטבים הללו. או שעוזרים לחלשים ובכך פוגעים ביכולתם לפרנס את עצמם, או שלא עוזרים וכך מאפשרים לעשירים לרמוס אותם. לכאורה דילמה בלתי פתירה.

אך יש המציעים רעיון פשוט אשר השתמר בחוקי היהדות העתיקים כפתרון לפלונטר הכלכלי של החברה המודרנית -  קוראים לזה "הלוואה בחינם". זאת אומרת, הלוואה בלי ריבית. אך איך הלוואה בלי ריבית תפתור את הבעיות הנ"ל? הרבה אנשים היו יכולים לשקם את עצמם כלכלית אילו רק הייתה להם היכולת הכלכלית. הלוואה בלי ריבית תאפשר להם לפתוח עסק עצמאי (במיוחד במקרים בהם הבנקים לא מוכנים לתת הלוואה), לקנות לעצמם בית, לשלם עבור טיפול רפואי וכו'. בסוף תקופת ההלוואה הלווה מחזיר את כל הסכום למלווה. במילים אחרות, בסוף העסקה הלווה למעשה לא קיבל כלום, אך ההלוואה עצמה עזרה לו באופן משמעותי. הלוואה בלי ריבית עוזרת לאנשים לעזור לעצמם.

למעשה, היהדות שוללת כל לקיחת ריבית. למה? למה הריבית שלילית כל כך בתפיסה היהודית? הריבית מהווה גורם מקצין בכל מצב. אם האדם הרוויח, הריבית מגדילה את הצלחתו מעל ומעבר למאמץ ולסיכון שנטל. זה נכון גם במקרה שהאדם נכשל - הריבית מגדילה את ההפסד שלו הרבה מעבר לעלות הכישלון עצמו.  הריבית גם מאפשרת להרוויח מפעילות לא-רווחית. אנשים המתפרנסים מריבית אינם יוצרים דבר.

יש הטוענים כי שלילת הריבית יכולה להיות פתרון ברמת הפרט, במיוחד במקרים בהם אנשים תורמים כסף למטרה הספציפית של הלוואה ללא ריבית, אך מה לגבי רמת הכלל? הרי חברות ותשלובות גדולות לא יוכלו להתקיים במערכת כזו. בנק לא יסכים להלוות כסף אילולא היכולת להרוויח מהריבית.

התשובה לזה היא "היתר עסקה". היתר עסקה היא נוסחה בה המלווה נחשב לשותף בעסק אותו הוא מממן, וכך עוקפים את האיסור של ריבית. במקום לקחת ריבית על הלוואה, הבנק מקבל חלק מרווחי הלווה.

מפתה מאד לראות בפתרון הזה תכסיס משפטי ולזלזל בו - ניסיון נוסף של הרבנים לעקוף הלכה שקשה לציבור לעמוד בה. אך הסתכלות עמוקה יותר בהיתר עסקה מגלה את הכוח הטמון בה. האיסור על הריבית מחייב את המלווה להפוך לשותף בעסק של הלווה, דבר המחייב אותו לפעול למען הצלחת העסק של הלווה. גישה זו נוגדת את גישת ה"על אחריות הקונה" המאפיינת את השיטות הכלכליות בימינו. המצב החדש מעודד את המלווה לתת ללווה ייעוץ עסקי ולעבוד יחד איתו כדי להבטיח את הצלחת העסק ורווחיותו, אחרת לא ירוויח. שינוי מהותי זה ביחסים העסקיים יהיה בעל תועלת מרובה לעולם העסקי בכך שהוא הופך פרדיגמה של רווח / הפסד לפרדיגמה של רווח / רווח. לא רק שגישה זו לא תפגע בכלכלה, איסור הריבית יהווה תמריץ אדיר בשבילה.

האם העם היהודי יקבל מרצון חברה ללא ריבית? בהתבסס על ניסיון קודם - סביר להניח שלא. הנאמנות הקנאית לקומוניזם וסוציאליזם התחלפה בנאמנות קנאית לקפיטליזם. דומה כי כאומה, קשה לנו למצוא את שביל הביניים. לרוע המזל, נראה כי אנחנו לומדים רק מטעויות. אך עם החרפת המשבר הכלכלי כתוצאה מהגישה הקפיטליסטית, לא תהיה לאומה היהודית ברירה אלא לוותר על כלכלה קיצונית. אז הם יגלו כי הפתרון המתון חיכה להם כל הזמן - בתוך תרבותם עצמם.

____________________________________________________________________
יחזקאל בן-נון, כותב ועורך כלכלי, גר בירושלים.