ב"ה                                                                                          י"ז אייר תשס"ג

     חתונה ירושלמית

  מאת משה פייגלין

לפני ארבע שנים התקיימה חתונה בירושלים. המחותנים, אנשים ידועים היוצאים ובאים במסדרונות השלטון, הזמינו לחתונה את כל המי ומי, עסקנים פוליטיקאים אנשי ממון וכדומה.

שקט הוכרז באולם - "קבלו את ראש הממשלה הבא!" - הודיע הכרוז. הנוכחים נטשו לרגע את צלחותיהם, הפנו מבטם לכניסה - ומשנכנס בנימין נתניהו לאולם, כולו חיוכים ונשיקות עם בעלי השמחה, מיהרו כל הנוכחים למחוא כפיים ולחזור לטפל בצלחותיהם. מקצוות האולם נשמעו השאגות השגרתיות ביבי! ביבי!  אבל גם הן שכחו חיש קל נוכח הצורך הדחוף לחזור לארוחה.

דקות מספר אחר כך הושלך שוב הס באולם - "קבלו את כבוד הרב אריה דרעי!" זעק הכרוז...

דרעי ניצח את העופות הצלויים בנוק אאוט. הנוכחים נטשו את המנות - כולם קמו על רגליהם, מחיאות הכפיים הסוערות והקריאות דרעי! דרעי! החרישו אזניים ממש - קשה היה להשתלט על המהומה ועד שלא התיישב דרעי בשולחן המכובדים - וביקש בעצמו מן הנוכחים לחזור לשולחנותיהם לא שכחה המהומה.

שוב חלפו כמה דקות והכרוז פנה שוב לקהל - "קבלו את אריק שרון רבותי - אריק שרון!!!"

איש לא זע ולא נע - כמה גבירות הגיבו במחיאת כף מנומסת ונדמו. לשרון - האיש שכל עתידו מאחוריו, האיש המכהן על תקן מחמם הכיסא עבור נתניהו, לא היה כל סיכוי במאבק על תשומת לב הציבור מול כרעי העוף שעל הצלחות.

*

היום נשמע הסיפור הזה דמיוני לחלוטין. אך גרעין הסיפור אמיתי. לא רק שהוא אמיתי אלא שאירוע מעין זה יכול היה להתקיים בצורה זו או אחרת עוד שלוש שנים נוספות. רק לפני פחות משנה החל כוכבו של שרון לדרוך. רק לפני חצי שנה סר חינו של נתניהו והוא הובס על ידי שרון בבחירות לראשות התנועה, רק לפני חמישה חודשים ניצח שרון בבחירות והפך למנהיגו הבלתי מעורער של הימין. איש לא מבין באמת כיצד זה קרה. התקשורת מנסה לומר שזה קרה בעקבות עמידתו של שרון מול החלטת המרכז בעניין המדינה הפלסטינית - אך הדבר לא הגיוני. את שרון בחרו חברי ליכוד - לא כלל הציבור, והם לא אהבו את הצפצוף הזה על מוסדות התנועה. כנראה שפשוט כך החליט ממליך המלכים, ובן לילה - חינו של המנהיג הבלתי מעורער (ביבי) סר מעליו ועבר לחברו (שרון).

המסקנה המתבקשת היא שעוצמתו של מנהיג ומעמדו הבלתי מעורער הם עניין זמני ביותר. עלינו לזכור זאת היטב במאבק שאנו מנהלים כיום נגד תוכנית מפת הדרכים והמדינה הפלסטינית של שרון.

רבים נופלים לייאוש ותוהים - מה מועילה כל הפעילות. הרי שרון מצפצף על מפלגתו ועושה מה שמתחשק לו.

כל מנהיג מעוניין שכוחות אופוזיציוניים יחושו כך. כדאי לכן לזכור תמיד את סיפור החתונה הירושלמית. כל פעילות חיובית סופה לנצח ובלבד שתהיה אמיתית ותתמיד. הפעילות הזו יוצרת אלטרנטיבה לזמן בו השלטון הנוכחי ייחלש, יתרה מזו היא אף מאיצה את התהליך הזה, עד ששוב בורא עולם יאמר את דברו.

*

אתמול התקיים בתל אביב כנס חברי ליכוד. השתתפו בכנס כאלף חברים - כ400 מהם, חברי מרכז ליכוד. את הכנס כיבדו בנוכחותם חמישה חברי כנסת ואף שר אחד (עוזי לנדאו) הגיע ונשא את דברו. כל הנוכחים קבעו באופן נחרץ כי מפת הדרכים ורעיון המדינה הפלסטינית מסוכנים לעצם קיומה של מדינת ישראל.

רק לפני חודש דומה היה כי איש בליכוד לא יעז לצאת חוצץ נגד עמדתו של שרון. ייתכן ואנו צופים בתחילת חזרתה של המטוטלת בליכוד, לנקודה בה היתה בדיוק לפני שנה כשמרכז הליכוד קיבל החלטה חד משמעית נגד המדינה הפלסטינית. תאמרו אז מה? יבוא שוב מנהיג אחר ויצפצף על המרכז. ייתכן, אך בתוך הליכוד הולכים וצומחים כוחות חדשים שאינם מסתפקים בהחלטות אלא שואפים להנהגה. המדובר כמובן בחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. תאמרו זה חסר סיכוי?!

הזכרו שוב בחתונה הירושלמית...