השתיקה הרועמת...

איפה הזעקה הציבורית?! קולנו נאלם!

כבר קרוב לשנה שאני מנסה להבין את הנפש ה'כתומה' ועם הזמן אני מסתבך יותר...
ואם אני, שגדלתי ביניהם, לא מבין - מה יגידו אנשים שזה מקרוב באו?

איני רוצה לתת סקירה היסטורית בלתי ממצה של כל הבגידות שבגדה מדינת ישראל בכולם.

עשה זאת רהוט ממני בועז העצני במאמרו המצויין "כך בגדנו בכולם" - http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/6026

אולי אוכל להוסיף פרט זה או אחר - אני זוכר, לדוגמא, שסיפרו לנו על רציחתו של אחמד עוג'ה מקלקיליה. אחד הרציניים שבתומכינו - אולם, הסקירה של בועז במאמר המוזכר טובה וממצה.

אבל דבר אחד בכל זאת עורר אותי לכתיבה - השתיקה שלנו, ה'כתומים'.

ידענו למחות ולהתריע מפני הסכנה של הסכמי קמפ דייויד. ניתחנו בצורה מאלפת את סכנות ועידת מדריד. הפגנו נגד הסכמי אוסלו הנפשעים. צעקנו נגד הבריחה מדרום לבנון.

אבל איפה היינו באותן נקודות ציון כשהפקירו את כולם? איפה מחינו על הפקרת משתפי הפעולה שלנו? אנשים שסיכנו את חייהם עבורנו יום יום ושעה שעה.

איפה היתה זעקתנו כשהפקירו את צד"ל בצורה פושעת ממש? מישהו הרים קול זעקה? מישהו אירגן עצרת תמיכה באותם אנשים שהיו בשר התותחים שלנו ממש? אנשים שבגופם ספגו את כל מטעני הצד כדי שחיילינו לא יספגו אותם? הם פתחו לנו את כל הצירים. חיילי צד"ל היו מגלי מוקשים על שתיים בשבילנו. בשר תותחים בהגדרה.

ולא הרמנו קול צעקה...

ידענו יפה מאד להצטרף למאבק ההירואי להצלת גוש קטיף היפה והפורח, וצפון השומרון ההררי הקסום - אולם כשעשרת אלפים איש שנזרקו מבתיהם לחסדי הביורוקרטיה הדורסנית והמרושעת "מילאו את תפקידם" והושלכו לרחוב, איש לא השמיע את זעקתם. חוץ מהם עצמם.

עד היום, רוב רובם של העשוקים הללו מתגוררים ב"מעברות" כשהם עדיין אינם יודעים מה צופן להם העתיד, מחוסרי עבודה, קינים משפחתיים נהרסו. מישהו זעק? מישהו ניסה לעזור? לראות מה אפשר לעשות?

מה קרה? להפגנות נגד הגירוש מוצאים זמן ולסיוע לנפגעים אין זמן? להצטרף למחאת המילואימניקים ותושבי הצפון שמס רכוש מתייחס אליהם כגנבים יש זמן, ולמחות על עוולה שנעשית לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון לשעבר אין זמן?

ומסתבר שאנו ממשיכים לכתוב על דברים "גדולים" ומתוקשרים. אין מי שלא מחליף רשמים ודעות על פרשת הנשיא, אין מי שלא מתעסק במחאת המילואימניקים, אין מי שלא יביע את דעתו בעניין דו"ח ששון או שמחה. ומה עם העשוקים? איפה זעקתם-זעקתנו?

ככה אנחנו רוצים להגיע למאבקים הבאים? ככה רוצים לבנות מחאה?

אני לא מבין מה קורה לנו - ילדה בת 15 עצורה ללא משפט כבר קרוב לחדשיים, לית דין ולית דיין, שמים אותה בבידוד, היא לא רואה אור יום, נותנים לה תנאי ביקור כמו לרוצחת! לערבים במגרש הרוסים נותנים ביקורים פתוחים...

היום (יום שני, י"א אלול) אמה קבלה ביקור פתוח לאחר דרישה מעו"ד עדי קידר (מטעם "חננו"). מאז ביקור העו"ד עדי קידר אצלה החלו לפגוע בה ולהתנכל לה עוד יותר.

הסיפור הוא שהיא עוד לא הואשמה בדבר, היא פשוט סירבה להכיר בסמכות בית המשפט. כל השאר בטל ומבוטל כי היא עוד לא הואשמה בכך...

אך הנסיון לחפש את העילה למעצרה הוא נסיון להצדיק את השתיקה הרועמת הזאת!

אבל אין לנו שום הצדקה לשתוק!!!

השתיקה המזעזעת הזאת של כולנו - עיתונאים, רבנים, אישי ציבור, חברי כנסת ואפילו אנשים ברחוב - מטילה צל כבד על כל התנהלותנו הציבורית, הן במאבקנו על ההתיישבות והן במאבקים הפוליטיים או התורניים - יהיו אשר יהיו. זה מעמיד באור עלוב ומגוחך את כל דרישות הצדק והמוסר הגבוהים שאנו מעמידים, כשדורסים בגסות ילדה בת 15 (הילדה, אגב, לא יחידה. באחד המכתבים הקודמים שהפצתי קיבלתי בתגובה גם את שמו של שמשון סיטרין. עוד שבוי של המערכת העצור בבאר שבע) ואנו מחרישים.

וראוי להתבונן על כך מעוד זוית - מנין לנו הזכות המוסרית לדרוש מאנשים להצטרף למאבקינו, כפי שהופץ לא מזמן מכתב הקורא לאנשים לבוא ולהתיישב בשומרון (עם עדיפות לבעלי תארים... כמה שלא השתנינו...) או כפי שהעלו הצעה בזמן מלחמת הלא כלום האחרונה לחזור לגוש קטיף. למי יש זכות מוסרית לדרוש דבר כזה כשהוא כך מזניח את כל החיילים שאין לו צורך בהם יותר? "הכושי עשה את שלו"...

מעבר לעובדה הפרקטית - מי ירצה להיכנס למצבים בלתי נעימים שכאלה כשהוא יודע שאין מי שיעמוד מאחוריו?

אבל לשאלה הפרקטית באה תשובה מאד ברורה. תשובה המעידה עד כמה תמימים אנחנו...

"ההם", כך יאמרו כל המצטרפים לפעולות המחאה, "היו קיצוניים. אבל אנחנו 'בסדר'. אנחנו לא מתנהגים ככה בקיצוניות..."

כך אמרו כולם על תושבי חברון, עד שקיבלו אלה בראש בעמונה. משהו בראש הסתדר להם (לזמן קצר מדי...). היה אפילו מי שהתנצל בפני תושבי חברון על שקראו להם קיצוניים (מאיר אינדור, למי שלא זוכר).

אבל מהר מאד חזרנו לעסוק בדברים ה"גדולים" וה"בומבסטיים". באידיאלים, ב"מלחמת מצווה" ב"ממלכתיות" ובסרבנות. הרי ידוע שהגיוס בשבת, לדוגמא, חמור מפגיעה בילדה בת 15. גם פגיעה בכבוד הרבצ"ר וייס.

בגלל זה הרבנים מוצאים לנכון למחות על דברים אלו אבל לא מכבודם למחות על העוולה שנעשית ברשעות ובגסות רוח, אגב צחוק מתגלגל מצד השופט בן דור ושאר מרעין בישין.

אז אני רוצה להפסיק להציק לכם במכתבים הללו, אבל איני יכול! מצפוני לא מאפשר לי זאת! והילדה עוד לא חופשיה לנפשה!

ואני מוצא לנכון למחות כאן על שתיקתם הרועמת של הרבנים! הרבנים הם אלו הנושאים את נס המוסר והצדק. מוסר זה לא רק חילול שבת והקפדה על כשרות! ולא רק מחאה על פגיעה בכבוד רבצ"רים! די לזכור ש"בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו" וכו'.

חז"ל תיארו את סדום כעיר מלאה עוולה ורשעות. מיטת סדום היא מושג ידוע למיטות באורך לא הולם לתוכן היו מכניסים אורחים וגבוהים היו "מקצרים" ונמוכים היו "מותחים". מזעזע!

על פציעה היו סוחטים את התובע משום שפוצעו הקיז את דמו וזה מעשה רפואה.

את מלחמת העולם הראשונה כולנו מכירים (סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער נגד עילם, גוים, אלסר ושנער), סביר להניח שהיו שם לא מעט "פשעי מלחמה". בגלל זה, אנשי המחאה ראו לעצמם חובה להתעסק בבעיות ביטחון ושחיתות בשלטון ואיש לא שת לבו לנערה אחת.

אמר הקב"ה - אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק!

ואנחנו עדיין מחרישים...

אוי ואבוי לנו!!!

המצפה לישועה