|
ביטוי מיוחד מופיע בפרשת כי תבוא "את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצוותיו. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דבר." יחסי גומלין לכאורה בין ה' לעמו אנו מאמירים אותו והוא מאמיר אותנו. מהי האמרה זו? מה משמעותה?
לפי המפרשים, "האמרה" היא לשון הפרשה והבדלה או לשון פאר לפי מקורות נוספים. אם כן, נוכל לבאר, שהמיוחד בלשון זה הוא הפרשה והבדלה למטרת פאר ורוממות. אם כך, יחסי הגומלין הללו בהם אנו, עם ישראל מאמירים את ה', היינו מפארים אותו בקבלת עול מלכותו ובקיימנו את מצוותיו והוא מאמיר אותנו להיותנו עם סגולה, קדוש ולשמור את מצוותיו. נמצא אם כן, שקבלת המצוות מפארת את ה' ואת עמו, את המצווה ואת המקיים. מדוע, משתמשת התורה בצורת ביטוי מיוחדת "האמרה" שאינה מופיעה במקרא אלא כאן? נראה לי, שיש כאן הדגשה מיוחדת לפעולה המיוחדת של המצוות המרוממות את המקיים ומביאות את שם ה' לעולם. פעולה זו נעשית על ידי קבלת המצוות כלומר האמירה כי נקיימן מתוך מחויבותנו לדבר ה'. עצם הבעת המחויבות כבר מפארת את ה' ואת עם ישראל, קיום המצוות משלים ומממש את האמירה הראשונית אבל אינו מהווה תנאי בלעדי. בזה יוסבר השימוש בביטוי "האמרה" שהדגש העיקרי כאן הוא על האמירה בדבר קבלת המצוות ומלכות שמים. אמירה זו מבטאת את התודעה שמתוכה קמה המחויבות לקיום התורה והמצוות. תודעה זו מאמירה את ה' ואת עמו. לאור דברים אלו נוכל להבין את חשיבות האמירה בכל תחום. גם אם מעשיך נכונים וטובים אינך פטור מלומר ולבטא מהי התודעה המדריכה אותך. תודעה זו בעלת חשיבות מיוחדת ונותנת תוכן מפאר למעשיך. זו אף זו, כאשר קימת בך תודעה ונכונות לפעול באופן אידיאלי, גם אם כרגע נבצר ממך לפעול כך, הרי שתודעה אידיאלית גם היא חשובה ומפארת בפני עצמה. לעיון במאמר פרשת כי תבוא משנת תשס"ה – ערכיות מכוננת.
http://he.manhigut.org/content/view/1930/140 / לעיון במאמר פרשת כי תבוא משנת תשס"ד – הביכורים כשורש הקיום.
http://he.manhigut.org/content/view/875/140 / לעיון במאמר פרשת כי תבוא משנת תשס"ג – שכר ועונש, הכיצד?
http://he.manhigut.org/content/view/390/140 /
|
