שמיטת חובות איננה פטנט הרלבנטי רק לעולם-נחלות רומנטי. אם יאומץ הרעיון התורני למציאות הגלובלית, יהיה בכך פתח לישועתם של מיליארדים, הנאנקים תחת עולו של הבנק העולמי
חלק נכבד מן "המצוות הכלכליות" שבתורה נמנות על אותה רשימה נכבדת של מצוות 'בלתי-רלבנטיות' (ובראשן כמאתיים מצוות הקשורות בפולחן בית-המקדש, דיני עבדות, נזירות, החרמת שבעת עממים, מחיית זכר עמלק ועוד), אותן למצער הרשינו לעצמנו 'למחוק' מהתורה. בראשן עומדות המצוות העוסקות בריבית. אלו איסורי-תורה גמורים, שבמשך הדורות נמצאו היתרים כאלו ואחרים לעקוף אותם כדי לאפשר ליהודים להיות חלק מהמשחק הקפיטליסטי. בהערת אגב נאמר, שאילו היינו מתעקשים על קיומם היינו נאלצים להמציא שיטה כלכלית מודרנית משלנו. האמת היא שזה בדיוק מה שעלינו לעשות, שהרי חזרת התורה אל שדה החיים מביאה עמה גם את התביעה לתיאוריה כלכלית כוללת על-פי היהדות.
המחקר הקיים כיום בתחום זה הינו בעיקר מחקר בנסיגה, כלומר – זיהוי של המרכיבים הבעייתיים בעולם הקפיטליסטי עבור אדם שומר תורה ומצוות (הדוגמא הידועה היא הריבית והיתר העסקא), ועריכת מחקר הלכתי מקיף אשר בסופו של דבר נועד להפוך את השיקוץ ללעיס מבחינה הלכתית תוך הימנעות מהכרזת מלחמה כנגדו. אינני מבקש לזלזל, חלילה, בכבודם של תלמידי-החכמים העמלים בעניין (ובעיקר מכון כת"ר); וכן אינני טוען כי כל הדתיים צריכים להחרים מחר את הבנקים, שהרי נאמר 'וחי בהם'. אבל צריך להצהיר אנה פנינו מועדות ולשקוד על יצירת החלופה. למרבה הצער, כיום יש מעט מאוד עיסוק, אם בכלל, בעיצובה ובגיבושה של אלטרנטיבה כוללת לשיטה הקיימת מתוך עמדה שההלכה צריכה לעצב את המציאות החברתית ולא רק להצליח להסתדר בתוכה.
לא אתיימר לשרטט כאן את כל הקווים הכלליים לפיתוחה של אותה תיאוריה, אם כי נשתדל להתוות את חלקם לקראת סוף המאמר, וכעת ברצוני להתמקד במצווה אחת שהושמטה מהקודקס שלנו זמן רב לפני שחרב בית-מקדשנו (ואז הוצאו עוד מצוות רבות בעל-כורחנו) – והיא מצוות היובל. בגיליון 'בהר-בחקותי' נתן עמית עסיס סקירה מדהימה של המבנה הכלכלי הקיים, והציע הנחות-יסוד הפוכות וראויות לגבי עיסוק בקרקע וברכוש לאור מצוות היובל.
לרוב נהוג להתייחס למצווה זו כאל רעיון יפה מאוד, אלא שאין כל דרך ליישמו לפני ביאת המשיח והחלוקה לנחלות, וגם אז רבים המסופקים האם בכלל יהיה ניתן ליישם רעיון כל כך יפה עם אנשים כמונו שהנם כל כך, איך לומר, לא יפים. יסוד הטעות כאן הנו הגישה היודו-צנטרית הסבורה (מדעת או שלא מדעת) שהתורה ניתנה רק לנו, ושהשאר יסתדרו עם שבע המצוות שלהם. אמת, אף אדם בעולם איננו מחויב במצוות התורה אבל היא ניתנה בכדי להאיר את חיי האדם באשר הוא אדם, ולהלן נבחן כיצד יכולה מצוות היובל להאיר עבורנו את פיתרון משבר החוב העולמי.
האחים הגדולים
ראשית כל נבין את הבעיה המדוברת, אשר יסודה בגלובליזציה הקפיטליסטית. ניתן לסמן את ראשיתו הרשמית של התהליך בשנת תש"ו (דצמבר 1945), בהסכמי ברטון-וודס, בהם הוקם הבנק העולמי. הבנק הוקם בכדי לרכז את מאמצי השיקום הכלכליים של אירופה שלאחר המלחמה, אולם במהרה החל להתרכז בנסיון לקידום כלכלי של מדינות העולם השלישי. לצד הבנק קיימים שני ארגונים חשובים נוספים: קרן המטבע העולמית וארגון הסחר העולמי. ארגונים אלו מהווים למעשה מעין רגולטורים כלל-עולמיים של הכלכלה, ומרכזים בידיהם כוח עצום. קרן המטבע מפקחת על כל הפעילות הפיסקאלית בעולם (דהיינו, כלכלת המטבע והריבית, הפועלת לצד הכלכלה המוניטרית שהיא הכלכלה הממשית של מוצרים, תשתיות ושירותים) על-ידי בקרה של שערי-החליפין ומאזני התשלומים של המדינות. האח הצעיר בחבורה הנו ארגון הסחר העולמי, אשר החליף בתשנ"ו (ינואר 1995) מקבץ של הסכמים שקדמו לו (הידועים כהסכמי ה- GATT ) וכעת הוא האחראי על הסדרת, ניהול ויישום הסכמי-הסחר בין המדינות החברות בו. ארגון זה נוצר ונתמך על-ידי שליטות הכלכלה העולמית (הידועות גם כ- G7 ) ועל-אף שלכאורה אף מדינה לא חייבת לציית לו אין לה בעצם שום ברירה, כפי שמייד נראה. חשוב לציין כי הגופים שמנינו לעיל הנם גופים בלתי-דמוקרטיים בעליל באשר איש מחבריהם אינו ממונה בבחירות, הם אינם מחוייבים לשקיפות כלשהי וזכות ההצבעה של בעלי הארגון (כלומר, המדינות שהקימו אותו) נקבעת לפי כמות הכסף שהן תורמות לו, כך שמדינות ה- G7 מחזיקות בידיהן קרוב למחצית הקולות ולמעשה מנהלות את הארגון לבדן, מבלי כל אפשרות התערבות של שאר מדינות העולם.
מבחינה תיאורטית היו אמורים שלושת האחים הגדולים שמנינו לעיל להביא את הגאולה, לפחות במובן הכלכלי, אך בפועל קרה בדיוק ההיפך. הבנק העולמי החל להעניק הלוואות למדינות המתפתחות בתש"ח, כאשר הלוואותיו מכוונות להקמת תשתיות כגון תחנות-כוח, כבישים, נמלים וכדומה. חלק מההשקעות הללו היו מטופשות כשלעצמן, כמו למשל ההלוואה שניתנה להודו לצורך הקמת מפעלי-חשמל הידרו-אלקטריים – אלא שבאותה תקופה לא היתה להודו מערכת להולכת חשמל בקנה-מידה ארצי ובודאי שלא היה לאזרחים מה לעשות עם כל החשמל הזה, ומכאן שהודו לא יכלה להחזיר את ההשקעה. מטרת ההשקעות המוצהרת היתה להביא להתפתחות העולם השלישי, אלא שהמטרה האמיתית היתה להגביר את רווחי העולם הראשון. לעניין זה אחראי ארגון הסחר העולמי אשר באמצעות איומים בסנקציות כלכליות מבטיח את מעבר הסחורות בצורה חופשית בין כל מדינות העולם, ובכך יוצר למעשה שוק גלובאלי הפרוץ לתחרות פרועה, כולל סחר באנשים כעבדים ובנשים כזונות. למשל, כאשר ביקשה סין להטיל מכס על מכוניות מיובאות, בכדי לאפשר את צמיחתו של שוק המכוניות המקומי ולספק תעסוקה לאזרחיה, הצליח ארגון הסחר למנוע את המהלך, בשם 'חופש המסחר', ושוק המכוניות הסיניות פשוט קרס. המקרה היותר מדהים קרה בארה"ב, שם התברר כי הגולם קם על יוצרו. כחלק מהנסיון להציל את מה שעוד נשאר לנו מכדור-הארץ החליטה ארה"ב למסות באופן אגרסיבי דלקים המיוצרים בדרום-אמריקה, אשר איכותם נמוכה ורמת הזיהום שלהם גבוהה, ולהעדיף במקומם דלקים מתקדמים יותר וידידותיים יותר לסביבה. גם כאן עמד ארגון הסחר במשימתו והצליח לכופף את ידה של האימפריה היחידה בעולם.
הסעיף הגדול בתקציב
מתוך עשרות המדינות להן הלווה הבנק העולמי כסף לא הצליחה עד היום ולו מדינה אחת לצאת מן החוב, ובכלל זה ישראל. קודם כל יש לציין כי אין כל אפשרות לקבל הלוואות בקנה-מידה בינלאומי אלא דרך הבנק העולמי מכיוון שהוא מאגד את כל המלווים הגדולים תחתיו במעין קרטל של אשראי. הבעיה השניה היא שההלוואות ניתנות בריבית, ואין כל פרופורציה בין הריבית שקובעים המלווים לבין הריבית הריאלית שיכולה המדינה הלווה לעמוד בה. כך יוצא שהמדינות מסתבכות בחוב של עצמן, וחלקן כבר שילמו עד היום הרבה מעבר לחוב המקורי, אלא שהריבית ממשיכה לנשוך בהן. אגב, אילו היינו שואלים ישראלי ממוצע מהו החלק הגדול ביותר בתקציב המדינה הוא בודאי היה אומר בהחלטיות שזהו תקציב הביטחון. אך האמת היא ששליש מתקציב המדינה (וזהו החלק הגדול ביותר) מופנה להחזרי חובות לגופים חיצוניים, דהיינו – הבנק העולמי.
אך מצבנו יחסית טוב, מכיוון שעדיין לא הגענו לנקודה אליה הגיעה ארגנטינה לפני ארבע שנים, כאשר החוב הבלתי-נשלט הביא לקריסת המערכת הבנקאית כולה אשר הוציאה את ההמונים בזעם לרחובות.
כאשר מדינות העולם השלישי צוברות חובות חיצוניים דירוג האשראי שלהן יורד והן אינן יכולות להשיג אשראי לצורך פיתוח המדינה. אז הן נאלצות לפנות שוב למוסדות הבינלאומיים ולקבל מהן הלוואות בכל תנאי שיציבו. כאשר החל להתברר כי מדינות אלו אינן עומדות בתשלומים, קיבלו ארגוני ההון העולמיים היתר לרדות בהן ולכפות עליהן 'תכניות-הבראה', כך שהתנאים לקבלת הלוואה כיום הנם יישום 'תכניות להתאמות-מבניות במשק' ( Structural Adjustment Programs – SAP's ), אשר משמעותן התערבות גסה של ארגון חיצוני בקביעת המדיניות הכלכלית של המדינה הלווה. מטרת התכניות הנה לפתח במדינות הלוות תעשיות בעלות נמוכה ובעלות תשואה גבוהה, כלומר – תעשיות המייצרות מוצרים זולים אשר נחוצים לעולם המערבי בכדי לשמר את רמת החיים שלו, ובזול.
תופעה זו קיבלה את הכינוי CashCrops , דהיינו – 'יבולי מזומנים', משום שהיא מאלצת את הממשלה לכפות על חקלאיה לגדל גידולים רווחיים הנוגדים למעשה את האינטרס המקומי שלהם. במקום לגדל אורז למשפחתם נאלצים החקלאים לגדל קפה או כותנה בשביל משפחה בקנדה, מה גם שילדיהם נאלצים לעבוד במפעלים דחוסים ומסוכנים לשם ייצור צעצועים, נעליים ובגדים לילדי העולם הראשון, במסגרת מה שקרוי 'סדנאות-היזע' ( SweatShops ). למותר לציין שמרבית הרווחים לא מגיעים לידי היצרנים (המשתכרים דולר עד שלושה ליום) או המדינות, אלא נבלעים בחור השחור של החוב העולמי, שרק הולך ותופח למרות אותן תכניות. כך נוצר למעשה מצב של שיעבוד ברמה עולמית כאשר יבשות שלמות משרתות יבשות אחרות. עוד נדרשות ממשלות העולם השלישי לצמצם בהוצאותיהן הציבוריות (מה שנקרא 'תשלומי-העברה') כאשר המשמעות הנה קיצוץ חד בתקציבים המופנים לבריאות, השכלה, תברואה וכדומה – מה שמבטיח עבור המערב את הישארותן בבערותן ונחשלותן, וכספקיות כוח-עבודה זול.
מסיאטל עד פראג
בעשור האחרון החלו ארגוני זכויות-אדם שונים במערב לשים לב לתופעות הבעייתיות של הגלובליזציה בעולם השלישי, וכן בתוך מדינותיהם שלהם. הרי הקמתן של סדנאות-היזע באסיה הביאה לחיסולם של המפעלים המקבילים באמריקה אשר עלויות-הייצור שלהם גבוהות יותר, כפי שקרה בארץ עם מפעלי הטקסטיל אשר הועברו למדינות ערב והשאירו ישובים ישראלים שלמים בעוני. מתוך כך החלו התארגנויות-מחאה רחבות-היקף כנגד ארגוני ההון הבינלאומיים. ההפגנות נערכו מול כנסים של אותם ארגונים בנסיון להפעיל לחץ על הנציגים המשתתפים בהם ואפילו למנוע את קיומו של הכנס בכוח. ההפגנה המשמעותית הראשונה התקיימה בתש"ס (נובמבר 99) מול כינוס ארגון הסחר העולמי בסיאטל, והשתתפו בה למעלה ממאתיים אלף בני-אדם מכל רחבי העולם, ובמקביל התקיימו הפגנות מול שגרירויות ארה"ב בעשרות מדינות נוספות. העניין תפס תאוצה שנה לאחר מכן בוושינגטון (פסח תש"ס, אפריל 2000) והגיע לשיא של קרוב לחצי מיליון מפגינים בפראג בראשית תשס"א (ספטמבר 2000). אך אז פורקו מגדלי התאומים על-ידי חוליית טרור מן העולם השלישי (והקשר הכלכלי כבר ברור) ועמם הוכה גם המאבק מכה אנושה, בעיקר בשל חוסר עניין לציבור. את הכנסים הבאים, אגב, דאגו הארגונים לערוך הרחק מן הציוויליזציה, כגון באלפים השוויצרים, או בנסיכויות המפרץ הפרסי, שם יש למשטרה היתר לירות במפגינים על-פי שיקול דעתה, או למנוע את כניסתם מלכתחילה.
דרור לכל באי עולם
הדבר הראשון שאנו למדים ממצוות היובל הנו השוויון והזכות הבסיסית של כל אדם לחיות בכבוד על נחלתו ולנהל בתוכה את עסקיו באופן חופשי, אך זאת מבלי לפלוש לנחלות אחרת. אבל הדבר העיקרי לענייננו הנו שמיטת החובות. לאחר שנים של מחקר בנושא לא הצליחו כלכלני העולם, אלו שהנם בעלי חמלה אנושית, למצוא פיתרון טוב יותר למשבר מאשר שמיטת חובות כללית. מדינות המערב יוכלו לעמוד בנזק הכלכלי, לאחר שמצצו את לשדן של מדינות אפריקה ואסיה במשך חמישה עשורים, ומצד שני ישתחררו המדינות המתפתחות מטבעת-החנק של החוב שלהן ויוכלו להיות נאמנות, סוף סוף, לתואר שלהן ולהתחיל להתפתח. בכל תנועות המחאה הגלובאליות, כמו בתנועות המהפכניות של המאות הקודמות, היו אמנם כמה מובילים מבני העם היהודי (למשל 'דני האדום', הזכור לנו עוד ממרד הסטודנטים של צרפת בתשכ"ח, 1968) אך באופן כללי קשה לכנות את התנועות הללו תנועות יהודיות. עם זאת, הן השכילו לקחת אחד מעקרונות היהדות ולהפוך אותו לדגל, עד כדי כך שארגון הגג העוסק במאבק למען שמיטת החובות נקרא לא אחרת מאשר 'Jubilee' , דהיינו – 'יובל' (והמעיין ישים לבו גם לקשר הפונטי).
זה לא המקרה הראשון בהיסטוריה בו עמים אחרים לוקחים עקרונות יהודיים ומשנים על בסיסם את העולם, והראיה: יום-המנוחה השבועי שהונהג בכל העולם (יש לזכור שבתקופות קדומות יותר, כגון באימפריה הרומית, נחשבו היהודים לבטלנים בשל כך); חוק שמונה שעות עבודה (ראו כתבי הרמב"ם בעניין, אם כי כאן קשה יותר להוכיח קשר ישיר); וכמובן - הרעיון המונותאיסטי עצמו שהשתלט על העולם עובד האלילים. אך תנועות אלו הנן תמיד בעלות תפיסה חלקית, וגם כיום רוב העוסקים במשבר החוב קוראים במקביל גם לחיסולה של מדינת ישראל, הפיכתה למדינה פלשתינית או לכל היותר ליצירתן של שתי מדינות לשני עמים. מה גם שלרוב הדבר בא בחיבור עם פריצות מינית באיצטלה אידיאולוגית של חופש, ופירוק של מרכיבים קריטיים אחרים בחברה האנושית, בסגנון 'ילדי הפרחים' של שנות השישים.
בכדי להניע את התיקון בצורתו השלמה יש לאחוז, ראשית כל, בתפיסת-עולם שלמה. לרוב נדמה כי העיקרון הכלכלי המרכזי שיכולה היהדות להציע הנו הצדקה, אך חשוב לומר כי צדקה הנה פתרון שבדיעבד למצוקה החברתית וכי הפתרון האמיתי הנו יצירת מערכת כלכלית צודקת לכתחילה, המבוססת על עיקרון שונה לחלוטין מזה הקיים כיום. כיום המערכת מבוססת על השאיפה ליצור רווחים גדולים ככל האפשר, ולא על השאיפה לספק את צרכי הבריות בצורה ראויה (תוך שמירה על האיזון הסביבתי). כך, למשל, מפטרים עובדים לא בשביל להוזיל את עלויות המוצר ולהקל על הצרכן אלא בכדי לשפר את רווחי בעלי-החברה. באותו אופן מושמדות בכל שנה כמויות עצומות של תוצרת חקלאית בעוד מיליונים גוועים ברעב, וזאת בכדי להעלות את מחירי התוצרת ולהגדיל את רווחי החקלאים.
המחסור העצום לו אנו עדים בעולם כיום איננו תוצאה של מחסור בשפע, אלא בחלוקה מעוותת שלו. למעשה קיים כיום בעולם שפע בלתי-מוגבל באופן יחסי, כלומר – האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לייצר כמות מספקת של מזון, ומוצרים ושירותים נחוצים נוספים, אשר יאפשרו לכל באי העולם לחיות ברמת-חיים סבירה. מבחינה עקרונית אנו נדרשים ודורשים, כיהודים, לראות בשפע פיקדון אלקי ולא רכוש פרטי, ומכאן שעל האדם מוטלת האחריות לדאוג לזרימתו הראויה בעולם (על-פי חוקים אשר לא כאן המקום לפרטם, אך אחד המרכזיים שבהם הנו היובל), ולא לצבור כמה שיותר ממנו בכיסו האישי. למעשה, הכלכלה היהודית הנה 'בלתי-יעילה', במושגי השוק החופשי, שכן מטרתה איננה מיקסום הרווח אלא קיום אנושי מכובד המקבל את תוקפו מהקשר שלו לאלקים. בשורה התחתונה, אין שום הגיון קפיטליסטי-תועלתני בשמיטת החובות, ולכן גם לא עושים את זה, שכן זו תהיה פגיעה חמורה בזכותם ההיסטורית והנצחית של בעלי-ההון להמשיך ולהרוויח כמה שיותר, והעובדה שזה יכול להציל רבי-רבבות ילדים ממוות ברעב לא ממש מעניינת אותם.
הצעה לסדר
העקרונות במסכתם השלמה נמצאים אצלנו, מקופלים בין דפי הגמרא, מתחבאים בין פסוקי המדרש, ולפעמים זועקים מתוך פרשיות התורה בתחינה שמישהו ישים לבו אליהם ויגאל אותם מבדידותם הנצחית, מישהו יהודי, מישהו שאוהב אותם ורוצה את כל החבילה. לצד עצירת הגירוש הבא ומניעתה של מלחמת האחים, טוב לזכור שיש לעם היהודי גם תפקיד כאור לגויים. הנה, אפוא, הצעה ראשונה לסדר.
