השופר בשבת וצעקת הנערה

" נחשב כצג באיתון, דחות בפילולי עקלתון" [פיוט ליום הכיפורים בקדושה של מוסף]

בסיעתא דשמיא, אם לא יערבבנו הבעל דבר, קודם ראש השנה, תשמע בעוד שלושת ימים בשבת תקיעת שופר בירושלים, לפנים מן החומה בפני בית – דין של סמוכים. תקיעה בראש השנה, א' תשרי שחל השנה בשבת כנראה לא הייתה מאז החורבן.

אני מניח שלקורא הרגיל אין זה לא מעלה ולא מוריד. ענין מיותר ותמהוני שלא כמו למשל עניני הממשלה והשלטון.

כדי להסביר את המשמעות ההיסטורית וההלכתית של התקיעה הזו אני מצרף הפניה למאמר שיתפרסם ערב ראש השנה בדף השבועי של אוניברסיטה בר-אילן.

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/rosh/wei.html

התקיעה הזו מסמנת מעבר מתקופת 'זכר למקדש' לתקופת 'מבוא למקדש'; ביטוי ומושג ותפיסת עולם ששמעתי ממנהיג הדור יהודה עציון.

ענין התקיעות שלא נתקעו בכל הדורות קשור בטיפוח יראת ההוראה כמנגנון מסכל לכניסה בעובי הקורה של תביעת המציאות, המתחילה בדרישת ציון כשם ספרו של הרב צבי קלישר.

המציאות המאיימת שאנו נתונים בה אינה מאפשרת התחמקות באמצעות יראת הוראה. אלא מחייבת הכרעות הלכתיות לאומיות. התקיעה הזו מבשרת אותן.

אני מבקש לקשור פרשת התקיעה לפרשת הנערה ת"ש, העצורה מאז י"ג בתמוז מפני שהיא מסרבת להתייצב לדין בפני בתי המשפט של מדינת ישראל שהיא רואה בהם ערכאות והיא כמו הנערות הקודמות, לרבות אחותה צ"ש והנשים אסתר מידד, אלישבע פדרמן שקדמו להן מובילות את המאבק התורני הלאומי על שחרור התודעה היהודית הריבונית - התורנית מבית הכלא שבו היא נתונה אלפיים שנה. אנשי תורה חששו לפסוק לנערות מפני שהם נתונים בכלא של מנעמי הרבנות הראשית כמוסד מטעם!

הנערה כנראה תשוחרר היום יום שלישי, שעות ספורות לאחר כתיבת המאמר, אפשר גם מחמת פלצות השלטונות מהנזק שהמעצרים הללו גורמים ללגיטימיות של שלטון החוק.

שופטים מנצלים את משרתם לרעה, ועוברים בכך עבירות פליליות חמורות כשהם מפעילים שיקול דעת פוליטי דורסני המנוגד לחוק המעצרים ולחוקי הגנת הקטינים. בכך הם מגלים שהחוקה של אהרון ברק, שעיקרה חוק כבוד האדם וחירותו יכולה להתפרש גם כחוק יעודי- אנטישמי.

בית הדין לעניני עם ומדינה יזם והוביל את כל המאבקים הללו. בית הדין פסק לשאלת הנערות ולנשים שלא להתייצב לדין. אך בית הדין לא טיפח שאהידיות יהודיות, לא ניצל את תמימות הנערות. לא יזם ולא קבע את יעדיהן הרוחניים שהם כולם פרי טהרת ליבם, אלא ענה לשאלותיהם. בית הדין הודיע במקביל לכל העצירות, בין לפי שאלותיהן, בין לפי יוזמתו בביקור עורך דין מטעמו בכלא, שהן יכולות להשתחרר כל יום ולחתום על התייצבות בבית המשפט בתנאי שימסרו מודעה רבא לאורייתא שהן נאלצו לעשות כן מחמת אמצעי הכפייה שהפעיל עליהן בית המשפט. ושבחתימתן אין הן מכירות כלל בסמכות המשפט

החילונית, להיפך הן כפויות לעשות כן בניגוד להכרתן ואמונתן הדתית.

שלוש נערות בחרו לעשות כך בתחילת השנה לאחר תקופה ממושכת בכלא, ולאחר התייעצות הוריהן עם הרב מרדכי אליהו ואחרות פעלו כפי הבנתן וכפי כושרן לעמוד בתנאי בדידות והשפלה.

כדי שיהיה לנו גם מחר ולא רק עיתון אלא איתון, אותה לשכה בבית המקדש נדרש כל הציבור התורני בראש ובראשונה לקיים את מוסד הסנהדרין. כל בן תורה מוזמן להיות חבר במוסד, בין אם הוא ממלכתי, חרדי, שמאלני, ימני, אנטי ממלכתי, שסניק, חבדניק או ברעסלבער. כל הענינים הללו משניים לעקרון ריבונות משפט התורה בארץ ישראל.

"א"ר יצחק, כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה, מריעין לה בסופה, מאי טעמא, דלא עירבב שטן" (ר"ה, טז ע"ב)

כדי שהכתובת של רבי יצחק לא תתנוסס על קירות ליבנו כי לא תקענו כדין ולא התרענו אנו תוקעים בכל כוחנו. תכלה גלות וקללותיה, תחל גאולה וברכותיה. תהא שנת סימן זכות לנו ולכל ישראל אמן.