עדכון שבועי - כ"ח באלול תשס"ו

(לגרסת הדפסה ביתית וחלוקה, לחץ כאן)
 (לגרסת הדפסה מקוצרת באנגלית, לחץ כאן)

 חברים יקרים – ה' עמכם!

הנה מסתיימת עוד שנה, ויהונתן פולארד אינו עמנו. חיפשתי את שמו בין שמות השבויים והנעדרים שהתנוססו השבוע על שלטי המפגינים. כולם הוזכרו שם, חדשים כוותיקים, רון ארד, גיא חבר, אך שמו של  יהונתן, ותיק השבויים, נפקד . אינני חושב שלאבינו שבשמיים, אכפת במיוחד עם בניו שבויים על ידי דוברי ערבית, אנגלית, או עברית (ב"ה שוחררה השבוע הנערה האחרונה מהכלא הישראלי - ראה פרוטוקול הדיון כאן). אנחנו יכולים לשרטט לעצמנו כל מני גבולות מדומים. גבולות מדיניים, תרבותיים, גיאוגרפיים, פוליטיים. אבל זה שקר, כולנו ערבים זה לזה והחשבון מוגש לכולנו. הוא מוגש על יהונתן כמו על רון וגלעד , על תרצה, כמו על אלדד ואהוד. פולארד היה סוכן ישראלי עוד לפני שאילץ את ישראל להכיר בכך, וגם אם לא היתה מכירה בו – הוא היה נשאר כזה. פולארד הוא אסיר ציון גם אם הבג"ץ אינו מכיר בכך, פולארד הוא שבוי ישראלי שהופקר לגורלו – גם אם איננו מסוגלים להכיר בכך שארה"ב מתפקדת בעניינו כאויב לכל דבר.  מצד האמת, מצד המוסר, מצד הצדק מצד המציאות האובייקטיבית – בקיצור, מצידו של אלוקים, אין הבדל בין פולארד לכל בניו ובנותיו הנאנקים בשבים בשל יהדותם – באמריקה, בעזה, בלבנון ובישראל.

דגלי הציונות הבולטים ביותר הם דגל ההתיישבות ודגל הביטחון. שני הערכים החשובים והקדושים הללו, קיבלו אצל חלק ניכר מן הציבור האמוני מעמד ערכי עליון בתוך סולם הערכים היהודי. אין ערכים בלי סולם ערכים. כשערכים נשלפים ממקומם הנכון בסולם, נוצרת סכנה של מעידה לתהומות של עבודה זרה.

אל תשס"ו נכנסנו לאחר שנשרף לנו דגל ההתיישבות.

אל תשס"ז אנו נכנסים לאחר שנשרף לנו דגל הביטחון.

בע"ה נזכה השנה להיות ערבים זה לזה, אחים זה לזה ומתוך כך בנים  לאבינו שבשמים.

עכשיו כש"תוקן הסולם" יכולים אנו לעלות בבטחה ולהתפלל שנזכה השנה למנהיגות יהודית אמיתית, מנהיגות המבקשת רק טוב לישראל, לעשות רצון אבינו שבשמיים ולתקן עולם במלכות ש-די.

כידוע – אנו מצרפים תפילה למעשה. בעדכון הזה לא נחזור שוב על הפרטים הטכניים, אך ברור שמעולם לא היינו קרובים כל כך להגשמת המטרה. המכות הקשות שהונחתו על המדינה בכלל והציבור האמוני בפרט, הביאו רבים לכלל ייאוש. הייאוש הוא אם כל חטאת. צריך רק לפקוח את העיניים ולהבין שבשנה הקרובה נותן לנו הקב"ה הזדמנות פז שלא היתה כדוגמתה (להבנת הדברים ראה בעדכון מי"ד באלול:http://he.manhigut.org/content/view/2933/101). כולנו נקראים לצרף השנה מעשה לתפילה ובע"ה נזכה להיפגש בשנת תשס"ז בתפילת הודיה על הר הבית.

בשמי ובשם מנהיגות יהודית אני מבקש להודות מעומק הלב לכל הפעילים העושים ימים ולילות בכדי להגשים את החזון.

לכם, לבני משפחתכם ולכל עם ישראל אנו מאחלים שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות ופרנסה ביטחון ושגשוג.

תכלא שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

משה פייגלין  

בעדכון:

·   הודעות לתקשורת 
·   מבקר המדינה, יהונתן פולארד והתנפצות האשליות
·   ההישג הגדול     
·   השופר בשבת וצעקת הנערה      
·   הודעות
·   מדורים

הודעות לתקשורת

משה פייגלין, ראש מנהיגות יהודית, מסר לאחר ההחלטה לקיים את מצעד הגאווה בירושלים, כי "מנהיגות יהודית רואה בהחלטתה הציבורית הראשונה של נשיאת בית המשפטית העליון, דורית בייניש, לקיים את מצעד התועבה כמסמנת את הכיוון והרוח של מוסד זה שתחת השפעתה".

 "החלטה זו היא מתנת חג של נשיאה המנוכרת לעמה ולמורשתה לקראת ראש השנה היהודי. בייניש ממשיכה במיצוב בית המשפט העליון בשולי השמאל הרדיקלי הישראלי ומחוץ למרחב היהודי הלגיטימי".

----------------------

מנהיגות יהודית בראשות משה פייגלין מברכת את הנערה תרצה שריאל עם שחרורה בלא תנאי לאחר כמעט שלושה חודשי מעצר שווא בתנאים מחפירים.

תרצה, היהודיה הגאה שסירבה להכיר בבית המשפט, חשפה את קלונה ואת חוסר הלגיטימציה של מערכת המשפט הישראלית בעיני העם היהודי לדורותיו. 

מבקר המדינה, יהונתן פולארד והתנפצות האשליות

להלן קטעים וגילויים חשובים מתוך נאומה האחרון של אסתר פולארד בירושלים. מומלץ מאוד בערב ראש השנה לקרוא את הנאום המלא בכדי לשוב להיזכר ולהזכיר ביום הזיכרון, את השבוי הישראלי שהופקר לגורלו. לקריאת הנאום המלא לחץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/2954/140

 "ביום שמש חורפי, בתחילת שנת 2006, התקיימה בירושלים אחת הפגישות ההיסטוריות ביותר שהיו לנו אי פעם בעניינו של יהונתן...."

" פגישתנו המיוחלת עם השופט לינדנשטראוס התקיימה ב-23 לפברואר 2006 במשרדי מבקר המדינה..." 

" כדי להדגיש את חשיבותה של הפגישה, הזמין השופט לינדנשטראוס את כל הצוות הביצועי שלו, את כל מנהלי המשרדים הממשלתיים שתחת פיקוחו - החל מנציג תלונות הציבור הממשלתי ועד למנהל משרד המשפטים – כחצי תריסר אנשים,להשתתף עמנו בפגישה..." 

" בתחילת הפגישה, מסרתי לשופט לינדנשטראוס מסר אישי מיהונתן וגם תיק הכולל את כל המידע הנוגע לנושאים שיהונתן ביקש להביא לתשומת ליבו של השופט.

(חשוב מאוד לקרא את כל העובדות בנאום השלם שבקישור – בשל ההכרח לקצר אנו מביאים כאן במסגרת העדכון רק כמה דוגמאות מייצגות). 

·        בעלי, יהונתן פולארד, הוא סוכן ישראלי בשבי, מרצה כרגע את שנתו ה-21 מתוך מאסר עולם שנגזר עליו בשל שירותו למען בטחונה של מדינת ישראל.

·        המידע שסיפק יהונתן לישראל כלל פרטים על אמצעי לחימה ביולוגיים, כימיים וגרעיניים שבידיהם של עירק, אירן, לוב, וסוריה. כל האמצעים האלה נועדו לשמש נגד ישראל. הוא גם סיפק מידע על פתוח טילים בליסטיים במדינות אלו ומידע על פגועים עתידיים שמתוכננים נגד מטרות אזרחיות בארץ.

·        מהרגע שבו יהונתן נעצר בתחילת שנת 1985, ישראל הכחישה כל קשר אליו ושיתפה פעולה באופן מלא עם התביעה בארה"ב להבטיח עבורו מאסר עולם.

·        מתוך פחדנות, ישראל מסרה לארה"ב את כל חומר העדויות בו השתמשו נגד יהונתן. ללא הראיות האלו, לא היתה לארה"ב שום נקודת אחיזה והיתה נאלצת לשחרר את יהונתן.
 

·        במשך 21 שנה מדינת ישראל ניסתה למנוע בכוונה תחילה מהציבור בישראל לדעת על יהונתן. סימן ברור לגישתה של הממשלה כלפי יהונתן מתבטא בסירובו של משרד החינוך לכלול את הקורות אותו במסגרת תוכנית הלימודים לבתי הספר. הספרייה של משרד החינוך והארכיונים (שמשמשים מורים לעבודות מחקר) לא כוללים מידע כלשהו על יהונתן! לא התייחסות אחת! 

·        יהונתן שרד בנס את שבע השנים הראשונות של מאסרו, בבידוד מוחלט, בתנאים בלתי-אנושיים, בתוך תא צינוק, שלוש קומות מתחת לקרקע, ב- USP MARION . הוא אז נלחם,  ללא עזרה כלשהי ממדינת ישראל, לקבל העברה למחלקה פתוחה בכלא FCI BUTNER.

·        זמן קצר לאחר העברתו ל- FCI BUTNER , באביב 1993, ישראל שלחה סוכן מוסד ליהונתן בתפקיד רשמי. במקום להניח לפני יהונתן תוכנית שתבטיח את שחרורו, סוכן המוסד בא כשבאמתחתו דרישה רשמית שיהונתן יתאבד. "התאבדות" כך נאמר ליהונתן, תפטור את "בעיית פולארד" עבור מדינת ישראל.

·        המדיניות הישראלית שמבקשת להביא את יהונתן הביתה בארון מתים, ה' ישמור, נמשכת עד היום הזה, ומדגישה את העקביות המחושבת של ממשלת ישראל לפספס כל הזדמנות להבטיח את שחרורו של יהונתן.

·        בוושינגטון זה סוד גלוי שגזר דינו של יהונתן הוא מופרז ולגמרי פוליטי. הדבר אושר  בשנת 2002 בראיון עם שר ההגנה לשעבר,  כספר ווינברגר. ווינברגר הודה בגלוי שהנושא של יהונתן היה "עניין מינורי" שהוגזם מעבר לכל מידה כדי לשרת אג'נדה פוליטית אחרת. מהודאה זאת, שיצרה הזדמנות להבטיח את שחרורו של יהונתן, התעלמה ממשלת ישראל לחלוטין.

·        במקביל, דניס רוס, השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון לשעבר, קבע בספרו THE MISSING PEACE שפורסם בשנת 2004, שליהונתן מגיע להשתחרר ללא תנאי. בכל זאת, כותב רוס, ערכו של יהונתן כקלף מיקוח נגד ישראל הוא יקר מדי, ולכן יעץ לנשיא ב-WYE לא לשחררו. עדיין אין תגובה מישראל.

·        במשך 21 השנים שיהונתן שוהה במאסר, הוא היה נתון פעמים חוזרות ונשנות לעינויים קשים ולטיפול אכזרי . ממשלת ישראל קבלה דיווח מלא על כל מקרה של התעללות בסוכנה אבל לא רק שלא התערבה לטובתו אפילו פעם אחת,גם לא התלוננה על כך מעולם.

·        הופעתו הראשונה של יהונתן בבית משפט בארה"ב במשך שני עשורים, התקיימה בשנת 2003. ישראל לא טרחה אפילו לשלוח נציג. במקום זאת, בערב שלפני הדיון בבית המשפט, הושמץ יהונתן בטלוויזיה האמריקאית ע"י נציגה הקונסולארי  של ישראל בניו-יורק, שעליו הוטל התפקיד לספק תשובות לתקשורת.  ובכך שלח מסר ברור לשופט שיהונתן הוא הפקר ושלאיש בישראל לא איכפת מה ייעשה איתו.

·        כוונתה של ישראל לעולם לא להחזיר את יהונתן חי הביתה, מתבטאת באופן הבלתי מוסרי, הזדוני והקטנוני שהמדינה מתייחסת אליי, אשתו.  

·        העובדה שכאשת סוכן ישראלי, אני ממשיכה לחיות במצוקה קשה ללא בית וללא כל אמצעים, מדברת בעד עצמה באשר ליחסה של המדינה ליהונתן.

·        לעומת זאת השוו זאת למקרה של סוחר סמים ישראלי, חבר משפחה של ראש ממשלה, שנלקח בשבי בלבנון כשהתעסק בענייניו הבלתי חוקיים, ולא בשרותה של המדינה. גם אשתו וגם המאהבת שלו עם משפחותיהן קבלו לכל אורך זמן שהותו בשבי, את מלוא התמיכה של ישראל .מצד שני, אני לא מקבלת תמיכה כלשהי, ותלויה למחייתי בנדיבות ליבם של מעט חברים קרובים. 

·        בנוסף לכך, אני שורדת סרטן. אין לי בטוח רפואי ואני לא מקבלת תמיכה רפואית כלשהי ממדינת ישראל. למעשה, כאשר ניסיתי לא מכבר לשלם עבור קבלת כיסוי רפואי בסיסי, דחתה אותי קופת החולים. האופן שבו דחו אותי, מרמז מאוד על כך, שהקופה חששה שאם תקבל את אשתו של פולארד, היא עלולה לסכן את המימון הממשלתי שהיא מקבלת.

·        השוו זאת עם המחווה שעשתה הממשלה לא מכבר לאזרחי לבנון, כאשר הציעה להם טיפול רפואי חינם בישראל, למרות האפשרות שאלה השתתפו במלחמה נגד ישראל. אויב רשאי לקבל טיפול רפואי בישראל, אבל אשתו של סוכן ישראלי היושב בשבי, אינה רשאית!

·        יותר גרוע מזה, הממשלה משקרת בחוצפה לבית המשפט העליון ולציבור הישראלי כאשר היא חוזרת וטוענת, שהיא תומכת ביהונתן ובי מבחינה כלכלית. אנחנו הגשנו הוכחה מתועדת לשופט לינדנשטראוס שבמשך 21 שנה, לא יהונתן ולא אני, קבלנו אגורה אחת מממשלת ישראל. 

·        למרות שיהונתן נלחם והצליח לקבל הכרה רשמית כסוכן, שמו לא מופיע ברשימת השבויים של משרד הביטחון, ובכך נמנעות ממנו כל זכויותיו כסוכן בשבי.

·        המדינה מסרבת גם להעניק לו מעמד של אסיר ציון, ובזאת שוב מונעת ממנו קבלת זכויות כלשהן, ויותר גרוע מזה, מונעת ממנו את ההגנה שמעמד זה היה מעניק לו.

·        בכך שנמנע מיהונתן מעמד של שבוי במסגרת המערכת הרשמית המנוהלת ע"י משרד הביטחון או מעמד של אסיר ציון בתוך המערכת המנוהלת ע"י משרד הפנים, מדינת ישראל הורידה את יהונתן למעמד של אדם שלא קיים באופן רשמי ושלכן, ניתן להתעלם ממנו לחלוטין. 

השופט לינדנשטראוס עשה רושם שהוא מבין; הוא הגיב בחום ובאופן מרגיע והבטיח לחקור. הוא הבטיח שהוא וצוותו יהיו איתנו בקשר ואף יתקשרו אלינו במידה ויזדקקו למידע נוסף. מאד נגעו לליבנו מילות התמיכה והחיזוק שלו והלבביות וההתלהבות שגילו אנשי צוותו.

זה היה לפני שישה חודשים. 

לפני שבועיים, ב-17 לאוגוסט, יהונתן הוציא את הדקות האחרונות שעמדו לרשותו בטלפון  כדי להכתיב מכתב אישי לשופט לינדנשטראוס. בו יהונתן שוב חזר על העובדות שחלקתי איתכם הערב, והוסיף:
"(השופט לינדנשטראוס) מלבד מסר קצר שקבלנו בחודש מרץ השנה (לפני חמישה וחצי חודשים) מאחד מאנשי צוותך, בו הוא מסר שאתה חוקר, לא שמענו ממך או ממשרדך מילה מאז. מצבי בינתיים רק ממשיך להתדרדר. כל יום שאני שורד הוא נס בפני עצמו... אבקש לדעת את מצב החקירה ומתי אתה מצפה לפרסם את הדו"ח. בכבוד רב, יהונתן פולארד." 

כמה ימים לאחר מכן, ב- 23 לאוגוסט, יהונתן ואני קבלנו תשובה. המענה הקצר היה חתום על ידי "עוזרו הבכיר של מבקר המדינה ואיש קשרי החוץ" ולמעשה הדהד ממנו אותו המסר הרגיל שקבלנו מפקידי ממשלה בישראל במשך 21 השנים האחרונות: הנושא בטיפול. אל תתקשרו אלינו, אנחנו נתקשר אליכם. 

אני חושפת לפניכם את הסיפור הזה מכיוון שהוא משקף בדוגמא מוחשית את היחס במשך 21 השנים האחרונות ליהונתן, המדמם באיטיות עד מוות בכלא, לעיניהם של נציגי המדינה הנבחרים והממונים ולעיני כל עם ישראל...." 

כפי שיהונתן כתב לא מזמן במכתב למשפחות של שלושת החיילים החטופים:
"... מלחמה להשבתו של שבוי דורשת עמדה מוסרית. היא דורשת מחויבות לעם, למולדת ולאלוקים. היא דורשת את אותה עמדה מוסרית שנראה לכאורה שמדינת ישראל איבדה כבר לפני שנים רבות.... כאשר אין עמדה מוסרית להשבתו של שבוי, אין רוח ואין נחישות וכתוצאה מכך שום פעולה אפקטיבית אינה מתבצעת. הדבר יוצר וואקום שפוליטיקאים אוהבים למלא במילים ובהבטחות ריקות..."
 
"הכישלון המוסרי הזה, החטא כלפי בן מסור של מדינת ישראל ששירת את מדינתו ואת עמו, עומד על קנו מבלי שהמעוות יזכה לתיקון אחרי 21 שנה. זה תלוי כאות קלון מעל האומה. זה הוליד את נטישתם של רון ארד, זכריה באומל, צבי פלדמן, יהודה כץ וגיא חבר. והוביל לנטישתו של מדחת יוסוף, שנפצע בשדה הקרב ונעזב לדמם למוות בקבר יוסף בשכם.

זה אותו כשלון מוסרי שהגה וביצע את הגרוש הבלתי אנושי ואת ההרס של גוש קטיף וצפון השומרון; ולאחרונה אפשר גם את נטישתם של כל תושבי הצפון. זה אותו כשלון מוסרי שברא את תרבות המילים הריקות והבטחות הסרק, ושממשלות ישראל ,זו אחר זו, פיתחו לאמנות. 

זה אותו כשלון מוסרי שעכשיו גם מאיים על חייהם של גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר...."

" איננו יכולים, ופשוט אסור לנו לאפשר לתרבות ההפקרה הזו להימשך .עם ישראל חייב למצוא את הכוח הנפשי לעמוד על רגליו, לצאת מייד מהתוהו ובוהו של חוסר המוסריות ולמצוא את הדרך חזרה אל הערבות ההדדית. אנו מוכרחים להדליק ולתפוס מחדש את הכוח שלנו כעם מאוחד ... וכאומה שיש לה בשורשה, את הנחישות המוסרית הדרושה לעולם לא להיכנע לרשע  ולעולם לא לנטוש אח בעת צרה.... אם נצליח,ואני מאמין שאנו יכולים, אז נהיה שוב ראויים לברכת שמיים-- כפי שהיינו באנטבה --ונהיה שוב ראויים לחזרתם הביתה של כל אחינו הנתונים בצרה ובשביה. "

מי ייתן וה' יברך את כולנו ושנזכה לראות בשחרורם הקרוב של יהונתן, גלעד, אלדד ואהוד, ביחד עם כל שבויי ונעדרי ישראל! אמן!        

ההישג הגדול

עצרתי ברחוב המסגר לקנות סנדוויץ. באחת הפינות,ישב מוסכניק כבן ארבעים, לובש גופיה אדומה ומסיים במהירות את סנדוויץ' הצהרים שלו טרם יפנה ויחזור למלאכתו.

"שלום פייגלין" – הוא קרא בין ה'ביסים'.
"שלום" – חייכתי.
"אתה לא מכיר אותי, אני הצבעתי בשבילך..."
ניכרים דברי אמת.
"תודה" - אמרתי לו – "למה הצבעת בשבילי?"

הוא לא חבש כיפה, ולא שום דבר שמתקרב לזה, אבל קיוויתי שיגיד – כי אני יהודי, חשוב לי החינוך, הזהות או משהו כזה. אבל הוא בכלל לא השתמש בטרמינולוגיה האמונית שלנו.

"אתה אדם ישר"- הוא אמר והמשיך ללעוס. נמאס לי כבר מכל ה..............הזה...

לא היה לי זמן לשבת. המוכר גמר לארוז לי את הסנדוויץ', ובזמן שחיכיתי לעודף הספקתי עוד לומר לליכודניק מרחוב המסגר – "דבר אחד אני מבטיח לך, אני אהיה שם בשבילך גם בפעם הבאה. הפתק שלי יחכה לך שם בקלפי עד שנזכה".

לפני 11 שנה התחלנו להפריח את הרעיונות של מנהיגות יהודית בחלל האוויר. מדובר היה ברעיונות הזויים לגמרי. ניצלנו את כל האשראי הציבורי שצברנו בזכות 'זו-ארצנו', בכדי לזכות באיזושהי האזנה ציבורית. כחמש שנים מאוחר יותר הצטרפנו לליכוד והתחלנו לחבר את הרעיונות הללו למציאות הממשית. לראשונה מזה 2000 שנה ... מוצעת לעם ישראל מנהיגות לאומית, התואמת את ערכיו ואמונותיו. מנהיגות מאמינה. המוסכניק מרחוב המסגר, נכנס השנה לקלפי כדי לבחור את מנהיג המפלגה שלו ומועמדו להנהגת העם כולו. היו לו שם ארבעה פתקים. שלושה מתוכם ייצגו את מנהיגות העבר חסרת האמונה. והם עשו זאת מצוין. מדובר באנשים שעמם גדל בתנועה, עמם התחכך, אותם התרגל לראות בטלויזיה כשועי הארץ. והוא יכל לבחור מתוכם את זה שהכי מתאים לו. את הכשרוני המתוחכם והרהוט שכבר היה ראש ממשלה, או את זה שכבר שימש כשר חוץ ושר אוצר והוא גם מהעדה שלו, או את זה שהוא הכי ליכודניק – זה שמלשכת השר תמיד ענה לטלפון וטיפל בו בצורה כל כך חברית – סחבקית שכזו...

והיה שם פתק אחד עלוב, שלא היה לו שום דבר מכל זה. מעולם לא נפגש אתו, לא שימש בשום תפקיד, לא מבטיח זכייה קלה בבחירות, לא מהעדה שלו, לא סידר לו שום דבר... לא רק זאת, אלא שהפתק ההוא מושמץ ללא הרף, מפחידים אותו ממנו השקם והערב, וכמו להרגיז – הוא בכלל לא מנסה להתחרות בכל השאר. הפתק ההוא מייצג משהו חדש לחלוטין, מנהיגות שמאמינה ומחויבת לאלוקי ישראל.

שליש מהמצביעים שלי היו כאלה. אני לא יודע מה בדיוק הסתובב לכל אחד בראש. אבל אני יודע שזה לא היה להם קל. מדובר כאן במהפך פנימי בלתי רגיל. אני מתפלל שמצביעים אלה הם רק הסנוניות הראשונות. בכל מקרה הם כבר הוכיחו שהמהפך הזה אפשרי.

המוסכניק מרחוב המסגר הוא לדעתי הישג הגדול ביותר של מנהיגות יהודית בתשס"ו ובעצם מאז הקמתה.

ואת מה שהבטחתי לו
נקיים.

השופר בשבת וצעקת הנערה

"בסיעתא דשמיא, אם לא יערבבנו הבעל דבר, קודם ראש השנה, תשמע בעוד שלושת ימים בשבת תקיעת שופר בירושלים, לפנים מן החומה בפני בית – דין של סמוכים. תקיעה  בראש השנה, א' תשרי שחל השנה בשבת כנראה לא הייתה מאז החורבן." 

מה זה הקשקוש הזה, אין לנו מספיק צרות וויכוחים שאנחנו צריכים עכשיו להסתכסך עם כל הממסד הדתי על משהו חסר כל ערך?

ומה בכלל הקשר לתרצה שריאל ששוחררה משביה השבוע?

ומה הקשר למנהיגות יהודית?

ראה בהמשך מדורו של הלל ויס – הצצה לעיתון של מחר.

הודעות

·       בשעה טובה אנו שמחים להודיע על אתר חדש שנפתח - אתר קהילה אמונית. לפרטים נוספים: http://he.manhigut.org/content/view/2964/164

·       תרום לבניית מדינה יהודית: http://he.manhigut.org/content/view/1922/175

·       התפקד לליכוד כאן: http://he.manhigut.org/content/blogcategory/54/158

·       בדוק מצב התפקדותך בליכוד! (נכון לאוגוסט 2006): http://he.manhigut.org/component/option,com_dbquery/Itemid,171

·       הצטרף לפעילות: http://he.manhigut.org/component/option,com_mosforms/mosform,1/Itemid,160

מאמרים

·        כבכל שבוע ביום חמישי, גם השבוע מופיע מאמרו של משה פייגלין, "הפרדוקס של פולארד", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/481/902.html

·        לכל עם ממלכת ובית - אסתר שניאורסון גרי: http://he.manhigut.org/content/view/2955/140

·        מאזן המלחמה – אליקים העצני: http://he.manhigut.org/content/view/2951/140

מדורים

·      "הצצה בעיתון של מחר" - "השופר בשבת וצעקת הנערה" – פרופ' הלל ויס: http://he.manhigut.org/content/view/2963/140

·      לראש השנה – שופרות לגאולה– הרב דודי שפיץ: http://he.manhigut.org/content/view/2965/140

לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית