|
"אמור לי בבקשה, לאן אני צריכה ללכת?" שאלה עליסה
"זה תלוי לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול באמת לאן אני רוצה להגיע – שאלה עליסה את עצמה, איך זה שאין לי מושג מה המטרה שלי? אף אחד לא לימד אותי את זה? "לאן אני צריכה ללכת?" שאלה עליסה את המורה בבית הספר."את צריכה קורס מתקדם במחשבים" ענתה המורה – "העיקר זה המצוינות והכלכליות. כך כתוב בחוזר האחרון שקיבלתי ממשרד החינוך...דו"ח דוברת וכל מיני כאלה...".עליסה הפכה להיות מומחית למחשבים ועשתה הרבה כסף כמצווה. היא רכשה ג'יפ ומערכת ניווט מתקדמת, אבל שאלת החתול נותרה בכל זאת ללא מענה.עכשיו אני יכולה להגיע בקלות – אמרה לעצמה עליסה – אבל עדיין אינני יודעת- לאן? בעצם, למה זה כל כך משנה מה המטרה, העיקר שהולכים, לא?
"לא אכפת לי לאן." - אמרה עליסה"אם כן, זה לא משנה באיזו דרך את בוחרת." ענה החתול. וכך התחילה עליסה להתקדם. בארץ הפלאות, עליסה לא יכלה לקבוע לעצמה מטרה, פשוט משום ששכחה מי היא. יהודית? דמוקרטית? ישראלית? ואולי היא בכלל כל אזרחיה? "האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני..." כיוון שבארץ הפלאות לא היתה זהות, וממילא גם לא דרך, נותרה רק עצם ההליכה, וכל דרך היתה ראויה. לתפקיד הנשיא – למשל – נבחר פוליטיקאי חיוור כדי לסתום פרצה פוליטית. כדי לחמוק מישיבה בכלא, צריך היה בארץ הפלאות להחריב עשרות יישובים ולהגלות את תושביהם, וכדי להיכנס לממשלה, החליפו בכל שני וחמישי את שיטת הממשל – בעצם רק אמרו שיחליפו...עליסה הרגישה שמשהו לא מתנהל כאן כשורה. הכל כאן הפוך. במקום שהכלב יכשכש בזנב – הזנב תמיד מכשכש בכלב, ובעצם כלל לא ברור מי הזנב ומי הכלב... "פעמים רבות ראיתי חתול בלי חיוך, חשבה עליסה, אבל חיוך בלי חתול הוא הדבר הכי מוזר שראיתי כל חיי... " ואז פרצה בארץ הפלאות מלחמה מוזרה. זה היה בעצם מן משחק כזה, שפתח בו המלך כדי להראות את חכמתו וגבורתו. בארץ הפלאות אין זהות ומטרה, ולכן הצבא הוא צבא של קלפים. בהתחלה האויבים נורא פחדו מכל חיילי הקלף הללו ומסכי הפלאזמה שלהם – אבל מהר מאוד הם גילו שאם תוקפים אותם מהצד, אז בעצם אין שם שום עומק, כלומר אין שם כלום למעשה. "אחרי הכל הם רק חפיסת קלפים – אין לי מה לפחד מפניהם" הקלפים דווקא התאמצו מאוד לנצח, נדמה היה להם שהם באמת חיילים כי בטח למלך יש איזו מטרה, אז הם נלחמו בגבורה רבה ורבים מהם נגזרו לחתיכות כי הם לא הבינו שהם בעצם לא חיילים אלא בסך הכל חפיסת קלפים במשחק. ביננו – איך אפשר לנצח כשאינך יודע מי אתה, והמלך אינו יודע מה המטרה? כשהמצב הסתבך, הפסיק המלך את המשחק. "אבל מי ניצח?על השאלה הזו (תרנגול) הדודו לא יכול לענות ללא מחשבה מרובה, והוא עמד זמן רב, אצבע אחת לחוצה אל המצח (זאת התנוחה שבה נראה בדרך כלל שיקספיר בדיוקנים שלו) כשכל היתר מחכים בדממה. לבסוף אמר הדודו: "כולם ניצחו, וכל אחד צריך לקבל פרס." למרות הניצחון המזהיר – החלו בצבא הקלפים האשמות הדדיות. כל מני אסים ונסיכים בדימוס הופיעו בזה אחר זה בתוכניות האקטואליה וכולם דרשו ועדת חקירה "זה לא באשמתי" – אמר חמש בנימה כעוסה – "שבע דחף אותי במרפק" שבע נשא עיניו בתגובה ואמר, "יופי חמש! תמיד תאשים את האחרים"!אתה אל תדבר אמר חמש "רק אתמול שמעתי את המלכה אומרת שמגיע לך שיכרתו לך את הראש"."על מה" אמר זה שדיבר ראשון."זה לא העסק שלך, שתיים! – אמר שבע.כן, זה כן העסק שלו! אמר חמש בינתיים החל הרעב להציק. הכסף שהרוויחה עליסה בתחום ההיי טק אבד בתוך גדרות הפרדה, וטילי חץ מתוחכמים, שנועדו להחליף את הצורך בממד העומק של הקלפים, ושל ארץ הפלאות כולה. היה צריך גם לפצות על הנזקים שספגו השאהידים בגליל ולעליסה לא נשאר. היא ניסתה לאכול מסך פלאזמה,כשלפתע הופיע מלכת הלבבות שהתפרנסה מאמנות מודרנית, ממאבקים חברתיים ומהטרדת חיילי הקלף במחסומים. " אני רוצה לחם!" - אמרה עליסה למלכת הלבבות "לחם יש רק אתמול ומחר, אבל אף פעם לא היום" – ענתה המלכה אז עליסה הצטרפה לתור של אחת מעמותות החסד. אפילו המלך טעם פעם את המרק ואמר שמאוד טעים. "אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים" העירה עליסה"אין לך ברירה" אמר החתול"כולנו מטורפים כאן, אני מטורף, את מטורפת""איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה עליסה."זה ברור" אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן". (כל הציטוטים מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול בתרגומה של רינה ליטווין בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
|
