|
"הסכם אוסלו בשבילי הוא לשכוח שאתה יהודי"....................
הסופרת דורית רביניאן לא ברור למה מתכוונים כשמדברים על מורשת רבין. מלבד ספר אוטוביוגרפי, שנכתב בעיקר כדי לסגור חשבונות עם יריבו הנצחי – שמעון פרס, רבין כמעט שלא כתב דבר. עד שנכנס לפוליטיקה היה יצחק רבין איש צבא. על פי ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטין, הפעולה הצבאית היחידה שעליה פיקד מתחילתה ועד סופה, הייתה חיסול ניצולי אלטלנה בזמן ששחו אל החוף.
"דפקנו אותם על האוניה, ודפקנו אותם כששחו אל החוף" התרברב שגריר ישראל בוושינגטון – יצחק רבין – מול חבריו הנבוכים בעת מסיבת יום העצמאות שם [m1] . כך שניתן להניח שכשמדברים על מורשת רבין, מתכוונים בעיקר להסכמי אוסלו. בהסכמים הללו נתן רבין לערפאת הכרה בין לאומית, סיוע כספי נרחב, תשתית צבאית אימונים ונשק – והכניסו אחר כבוד אל לב ליבה של ארץ ישראל. הרעיון המרכזי שמאחורי ההסכמים הללו כפי שהוצגו לציבור היה, להכניס את הזאב אל גן הילדים, להשביעו כהוגן, ולקוות שבעקבות התהליך הזה הוא יהפוך לכבשה. כל מי שעיניו בראשו התריע מיד שמסירת לב הארץ לארגון הטרור יוביל רק לשפיכות דמים, ואכן כך היה. קודם להסכמי אוסלו, כמעט לא היו מחבלים מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, גדרות הפרדה, מנהרות. ומטענים ויריות. הטרור הערבי הסתכם בעיקר באבנים, וגם מספרם של אלו הלך ופחת. בכל רצועת עזה היו כמה עשרות בודדות של רובים, פיגועים חמים היו עניין יוצא דופן, ופלוגה אחת של משמר הגבול הספיקה בכדי לשמור על הסדר בגזרה שהיום מחזיקה אוגדה שלמה. מה הניע את רבין ואנשיו לבצע את אותו מהלך חסר כל הגיון?. המהלך נמכר לציבור כמהלך שאמור היה להביא שלום. אך המניע האמיתי שלו תואר בפשטות על ידי הסופרת רביניאן. הכוח שהניע את אוסלו היה הבריחה מן הזהות. "אוסלו נועד לשכוח שאתה יהודי". הישראלי שכל כך רוצה להיות נורמלי – כלומר להיות הכל חוץ מיהודי, מבקש באמצעות מסירת ארץ התנ"ך לרב המחבלים – להימלט מן הזהות שבית אל, שילה, בית לחם וחברון, שכם וירושלים – אוכפות עליו. התהליך אמור היה להכריע גם את היהודים שהתנחלו בחבלי ארץ אלו, וכך אפשר היה להיפטר גם מן הארץ וגם מנאמניה, שהם היריבים הפוליטיים, באבחת הסכם אומלל אחת. זו מורשת רבין. הטרור מחד, וחורבן גוש קטיף מאידך, הם תוצאותיה. אבל לא רק... תהליך אוסלו בוצע תוך רמיסת החוק והדמוקרטיה. תחילת התהליך הייתה בפגישות בלתי חוקיות של יוסי ביילין וחבריו עם נציגי ארגון הטרור, בניגוד מפורש לחוק שאסר על מפגשים כאלו. איש לא הועמד לדין, להיפך – העבריינים הועלו על נס התקשורת, הפכו פרסונות מבוקשות בארץ ובעולם כך שהחוק בישראל הפך למכשיר סלקטיבי בהתאם למיקומו הפוליטי של האזרח. אך לא רק החוק היבש נרמס. האמון הבסיסי שבין האזרח למנהיגיו, משמעות המילה הנאמרת והכתובה – כל אלו נעלמו כלא היו כשיצחק רבין, מר ביטחון, הבטיח לפני הבחירות כי לא ידבר עם אנשי אש"ף ולא ינהל איתו כל משא ומתן, הבטיח כי לעולם לא ירד מרמת הגולן ומיד לאחר שנבחר הפך את עורו ועשה את הבלתי יאמן באותו הזמן - הכיר בארגון לשחרור ארץ ישראל מן העם היהודי, והחל במשא ומתן על נסיגה מוחלטת מרמת הגולן. כלומר לא רק החוק הפך כלי שרת בידי דת אוסלו החדשה, אלא גם יסודותיה הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה עוקמו בתהליך הבריחה מן הזהות היהודית אל מדינת תל אביב חסרת הזהות. התפתחות התהליך הזה הגיע לשיאה בימי שרון עם האמירה המפורסמת "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – כלומר למילה הנאמרת על ידי המנהיג ערב בחירתו אין מלכתחילה שום משמעות מחייבת. זו מורשת רבין. תחושת חוסר המשמעות, חוסר האמון באף אחת ממערכות השלטון, אחוזי ההצבעה ההולכים ומתמעטים. כל אלה הם תוצאה ישירה של הסכמי אוסלו והם הם מורשתו האמיתית.
[m1] העיד על כך אחד המשתתפים באותה מסיבה, יוסי בן אהרון., ששימש מאוחר יותר נציג ישראל לשיחות עם סוריה.
|
