לכו אליו

אני יודע בדיוק מה זה היה. זה היה מן חץ כזה, שנתן לי מכה בראש ואני זוכר אותו כאילו היכה בי לפני רגע. פתאום הבנתי שמה שאני רואה זה מה שיש. כלומר אין שום סודות. מה שאני רואה זו באמת המציאות. זה היה כשרבין ופרס הביאו את אוסלו ובכל פעם שלשמאלן התורן שהתווכח איתי במילואים נגמרו ההסברים לטירוף הזה – היה נשלף הקלף המנצח: "אתה רוצה להגיד לי שרבין – רמטכ"ל מלחמת ששת הימים - לא יודע את הדברים האלה? הוא בטח יודע דברים שאתה לא יודע ואם הוא אומר שזה טוב אז אני רגוע...". וביום בהיר אחד הבנתי שההם שם למעלה, לא יודעים שום דבר עקרוני שאני לא יודע. הדרך שבה הם שולטים בנו ודורשים מאיתנו לציית להם מבוססת על כך שאנו – האזרחים הקטנים, מאמינים שיש לשולטים איזה מידע שלנו אין. פתאום הבנתי שהמידע המהותי גלוי לכל. כלומר חומת המגן הזו של האזרח הקטן התפוררה לי פתאום. המלך באמת עירום...מרגע שהבנת את הדבר הזה – האחריות עוברת אליך. אתה כבר לא יכול לקום בבוקר, ללכת לעבודה ולסמוך על המנהיגים שלך שבטח יודעים משהו שאתה לא יודע. זהו – עכשיו האחריות היא שלך.

עכשיו אני מבקש – באכזריות רבה – לקלקל גם לכם את הכיף הזה של להיות אזרחים קטנים שיש להם על מי לסמוך. זה לא שאני סדיסט או משהו כזה, אבל המצב הוא ערב שואה, ואתם הרי רואים את זה, וכל מה שאני אומר לכם זה רק ש מה שאתם רואים זו בדיוק המציאות. נשארתם לבד. ז'בוטינסקי הציע ליהודי אירופה לברוח. אני לא יכול להציע לכם את זה, כי מצבכם מבחינה מסוימת גרוע מזה של יהודי אירופה – לכם יש מדינה, אפילו מעמד של פליט אינכם מסוגלים לקבל. אבל אני יכול להציע לכם פתרון אחר. בסוף נדבר עליו.

קודם ל שלוש עובדות שכולנו רואים ויודעים היטב.

1 - ארה"ב

לנגד עיננו הולכת ומושלמת תבוסתה של ארה"ב בעיראק. באוק' 2000 כשנפלו התאומים וכולם היו בטוחים שהנה הנה אמריקה הולכת ללמד לקח את כל העולם הערבי, צפיתי בצורה מדוייקת את התבוסה הזו וכך כתבתי:

" אמריקה הפסידה במלחמה. האמריקאים נתפסו בדיוק באותה נקודה שבה נתפסה ישראל, וכמו שישראל נסוגה מתבוסה לתבוסה כך גם האמריקאים נמצאים עכשיו במסלול של התרסקות."...

" הרבה המראות ונחיתות נראה בחודשים הקרובים. משחתות ומטוסים, ומיליוני טונות של ט.נ.ט. בחולות המדבר העירקי ובמערות אפגניסטאן. הם יהרגו אלפי חפים מפשע, ואחרי כל זה הם יפסידו, כי הם לא זיהו את האויב."...

( מתוך המאמר 'אמריקה הפסידה במלחמה', מופיע בספר 'מלחמת החלומות', וכן ב

http://www.manhigut.org/hebrew/articles/feiglin43.html )

ברור לכולנו שארה"ב במצבה הנוכחי אינה מתכוונת לבצע שום פעולה צבאית נוספת במזה"ת. על אירופה הנצבעת בירוק - ערביה כפי שכבר מכנים אותה כיום – וודאי שאין טעם לסמוך. כלומר נשארנו לבד מול איראן כמעט גרעינית.

2 - ישראל

לאחר שקבר את נשמתו בחולות גוש קטיף, צה"ל אינו מסוגל יותר להגן על מדינת ישראל. דברים ברורים אומר בעניין זה האלוף רון טל – כדאי להקשיב. כולם מחפשים את התשובה בשיפור היכולות הטכניות של הצבא ולא מבינים שהבעיה נמצאת במקום עמוק הרבה יותר. מתברר שמי שלא סירב לפקודת הגירוש, לא שמר על צה"ל אלא החריב אותו. שימו לב שאינני מדבר על הקריסה הביטחונית שגרמה ה"התנתקות", קריסה שאת פירותיה היטיב לתאר השבוע ראש השב"כ. אני מדבר על הקריסה המוסרית שחיסלה את צה"ל. בין אם אתם מסכימים איתי ובין אם לאו – עם העובדות אי אפשר להתווכח. בקיץ האחרון, בהיתקלות הראשונה באויב שאינו מתנחלים, נחל צה"ל תבוסה משפילה מול קומץ לוחמים בלבנון. לאחרונה, שוב נחל צה"ל תבוסה משפילה בבית חנון. בשני המקרים מדובר במבצעים צבאיים שניזומו בידי צה"ל ושבסיומם המצב הביטחוני היה גרוע יותר מבתחילתם. תוך כדי כתיבת שורות אלה צועקת לי מזכירתי מן החדר הסמוך שיש הבוקר הרוג בשדרות. מי שרוצה לרמות את עצמו באמצעות התפתלויות וטרמינולוגיה פוסט מודרנית יכול להתנחם בזרועותיו של גל הירש - תכל'ס הפסדנו. עד שצה"ל לא יקיא מקרבו את כל הצמרת שהיתה מעורבת בתכנון ובביצוע הטרנספר והחורבן ההוא, אין מה לדבר על שיקום הצבא.

כנהוג במחוזותינו, הוצב בראש משרד הביטחון האיש המתאים ביותר מבחינה פוליטית והגרוע ביותר מבחינה מקצועית. כלומר לעזאזל עם המדינה, הכיסא הרבה יותר חשוב. נסראללא כבר הספיק לשכוח את שמו של יו"ר ועד העובדים – אנחנו לעומת זאת, באמת לא נשכח לעולם את שמו של עמיר פרץ.

כל הצמרת הבטחונית וכל הצמרת המדינית עסוקות כרגע בהשרדות אישית. אין להם לא זמן ולא עניין – לא בך ולא בי. פיקוד השטח אינו בוטח בהם ובצדק. היכולות העגומות של צה"ל בלבנון ובעזה, אינן מותירות ספק באשר ליכולתו לתת כיום מענה צבאי לאיום האיראני.

3 – איראן

פרשנים ומלומדים שונים מנסים לטעון שבעצם איראן גרעינית זה לא כל כך נורא, וברה"מ הגרעינית תוכיח. כשזה יגיע לתכל'ס – אומרים אותם הפרשנים והמלומדים, שגם תמכו באוסלו ובהתנתקות, אחמדיניג'אד לא יקריב את עצמו ואת ארצו כדי לחסל את ישראל.

הבעיה היא שאין שום בסיס להשוואה. גוש דן - שהוא ישראל למעשה – ניתן לניטרול במתקפה גרעינית אחת. ייתכן שמצוללת או ממטוס שיספיק להמריא, עוד ייגבה מאיראן מחיר בגין מחיקתה של ישראל מהמפה. אך איראן אינה מדינת עיר כמו ישראל. האם אחמדיניג'אד – האיש שהצעיד אלפי ילדים איראנים אל שדות המוקשים העיראקיים בכדי להתפוצץ ולפנות מקום לטנקים, האם האיש הזה מוכן להקריב כמה ערים איראניות, בכדי להפוך לסלאח א-דין המודרני, מנהיג העולם המוסלמי, האיש האלמותי ששיחרר את הדאר אל אסלאם (המרחב המוסלמי) המזרח תיכוני מהקופים והחזירים הציוניים?

זהו. אלו העובדות שכולנו מכירים. ובידי החבורה הנכלולית והשלומיאלית המנהיגה את המדינה, אין שום מידע משמעותי אחר. כלומר האחריות עכשיו עוברת אליכם.

האם ניתן לעשות משהו? התשובה היא שעם ההנהגה הקיימת – לא ניתן לעשות כלום. דרושה הנהגה שתביא למהפכה ערכית. הנהגה שתחזיר לנו את הצדק שלנו. רק מתוך מהפכה שכזו ניתן יהיה באמת לשקם את המדינה, את צה"ל, ולהתמודד עם סכנת השואה המתקרבת. הציבור היחיד שיש לו את הקודים הערכיים ואת האחריות הכוללת לגורלו של עם ישראל, הציבור היחיד שמסוגל להוציא מתוכו הנהגה מתאימה ולהוביל מהפכה שכזו, הוא אותו הציבור שסומן כאוייב האומה – הציבור הכתום.

לכו אליו.

*פורסם לראשונה באתר מעריב