(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן) (לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
חברים יקרים – ה' עמכם!
תגובות חמות ממשיכות לזרום אלינו, בעקבות הכנס של מנהיגות יהודית. אפשר לסכם ולומר, שתחושת הרוממות וההצלחה הכללית נובעת מהגורמים הבאים:
א – התברר שכשיש מנהיגות יהודית - עם ישראל חי, קיים, ומגיע באלפיו.
ב – התברר שמנהיגות יהודית היא למעשה הפתרון הכולל היחיד שבנמצא, ולכן כולם מוצאים בה את מקומם - עם או בלי כיפות, וותיקים ועולים, ממלכתיים יותר ופחות.
ג – טכס הדלקת הנרות – שהיה ללא ספק שיא האירוע.
הטכס הדגים יפה את ההבדל בין פעולה סקטוריאלית, לבין הנהגה המציבה עצמה כאלטרנטיבה לאומית. הנהגה סקטוריאלית, תמיד מנסה להתנער ממי שעשוי לדעתה למשוך אותה אל מחוץ לקונסנזוס החמים. לעומת זאת, מי שרואה עצמו כ"עם" אינו שואב את הלגיטימציה מן השלטון הקיים, אלא מכריז גלויות כי בכוונתו להחליפו. לסוג כזה של הנהגה, אין שום בעיה להעמיד בקדמת הבמה את כל גיבורי הדור המושמצים והדחויים. אנו כבר מנהיגים, ואנו מנהיגים של כולם. מה שמעניין הוא כי חלק ממדליקי הנרות, אינם מסכימים עם דרכה הפוליטית של מנהיגות יהודית. גם בקהל הרב שנכח באולם היו רבים שאינם מסכימים בהכרח עם כל דבר שאנו אומרים. יש מי שלא הסכים עם "נר הסרבנים", יש מי שלא מסכים עם החיבור לליכוד, יש מי שעבורו אנו ציונים מדי, ויש מי שעבורו איננו ציונים מספיק. ובכל זאת כולם מצאו את מקומם והרגישו שהגיעו למקום שלהם. "זה היה נפלא לא להרגיש צורך להתנצל" אמר יהודי משכונת יוקרה באזור המרכז. "מאז הגירוש השתתפתי בהמון כנסים ורק התייאשתי יותר ויותר – הכנס הזה החזיר אותי לחיים" אמרהאישה מגוש קטיף.
עבורנו, הכנס היה יריית הפתיחה בלבד. עכשיו אנו עוברים לשלב הבא – מפגשים עם כלל חברי הליכוד. זהו ה"פנים אל פנים" האמיתי והרלוונטי, וכולם נקראים ליטול בו חלק.
כצפוי, אולמרט מוסיף ומעביר נשק למחבלים, וכן משחרר רוצחים שנתפסו תוך סיכון חיי חיילים. כל זאת למרות ההבטחות שלא לעשות זאת, כשגלעד שליט עודנו חטוף. אביו של גלעד הסביר כי הוא דווקא תומך בשחרור מוקדם של מחבלים, כך שברור שהבעיה אינה רק נכלוליותו של אולמרט. מדינת ישראל הבורחת מזהותה היהודית מגיע בהכרח למצב של התמסרות מוחלטת למבקשי נפשה. עם עליית הנאצים לשלטון, שלחו רבים מן היהודים המתבוללים בגרמניה – יד בנפשם. עולמם התרבותי היה העולם הגרמני, וכשהתברר שבעולם זה אין ליהודים מקום, לא נותר להם מפלט כי אם במוות. התהליך אותו מובילות האליטות הישראליות מתחיל להזכיר בצורה מפחידה את הפסיכוזה הזו. מבחינת אהרון ברק ודומיו– אם אי אפשר לעשות שלום, כלומר אם אי אפשר להיות עם נורמלי ששכניו מקבלים אותו לקרבם, אם מדינת ישראל תחבר אותנו לזהותנו היהודית, במקום לנתק אותנו ממנה – אזי אין טעם בכל מפעל שיבת ציון. שמות נכדיו הם 'בן' ו'תום'. אם נצליח בפרויקט ההתבוללות הלאומית בארץ ישראל – נישאר כאן ונתהדר במשמעות העברית של השם. ואם לא, אז ממילא אין טעם בקיום המדינה. אנו נחזור לגלות ונוכל להוסיף ולהשתמש באותו שם במשמעותו הלועזית.
כיצד נקבעת מדיניותה הביטחונית של ישראל
חשוב להבין כי מדיניותה הביטחונית של מדינת ישראל נגזרת מסוג זה של חשיבה. כשיוסי ביילין, שמעון פרס ועבריינים נוספים, הזרימו אל תוככי ישראל את ארגון הטרור הגדול בעולם, הדבר לא נבע מטיפשות או קוצר ראות מדינית /ביטחונית. הם נאחזו בקש האחרון כדי לנסות ולהתקבל למשפחת העמים. מבחינתם, כל "חלון הזדמנויות" שווה את הסיכון, שכן בלי שלום עם מבקשי נפשנו, נישאר עם נפרד מכל העמים. משמעות הדבר שנישאר עם עצמנו – עם זהותנו. כמו היהודי המתבולל שהנאצים אכפו עליו את זהותו והוא לא יכול היה לקבל זאת והתאבד, כך גם ההנהגה הישראלית. היא תוסיף ותדבק במדיניות התאבדותית בעליל בכדי לנסות ולהוביל את המדינה, כנגד כל הסיכויים, אל חזון ההתבוללות הלאומית, הבלתי ישים.
לעולם לא יהיה להם פתרון לקסאם, כי משמעות הפתרון הוא לנצח, להביס, לא להשלים. מובן שאין להם ולו התחלה של דרך התמודדות מול האיום הגרעיני האיראני.
עם ישראל שבוי בידי הנהגה המובילה אותו לאבדון. הפתרון היחיד הוא להחזיר את המדינה לעם. להעמיד בראשו מנהיגות יהודית המבטאת את ערכיו.
אגב – הם מובילים את המדינה לאבדון, לא את עצמם. מיובל רבין ועד בניו של אולמרט, רבים מבניהם של מנהיגי המדינה כבר ירדו מהארץ.
דברים שרואים משם...
האופק המדיני
בתגובה למתקפות מימין נגד כוונתו לשחרר מחבלים, אמר אולמרט כי לימין אין אופק מדיני.
והוא צודק. למפלגות הימין באמת אין, ולא יכול להיות אופק כזה, משום שבאופן מהותי הן שבויות באותו צורך ציוני ראשוני להיות עם ככל העמים. אולמרט – למי ששכח - צמח במחנה הלאומי. הוא לא סתם תאונה. גם שרון לא היה, גם נתניהו לא היה, ואפילו את בגין שהחריב את ימית ומסר את סיני, לא תקף פתאום שיגעון זמני.
אבל למנהיגות יהודית, בשל ראיית העולם היהודית הכוללת, יש אופק מדיני. כבר לפני שנים פרסמנו את התוכנית המדינית של מנהיגות יהודית (לעיון לחץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/281). האופק המדיני של השמאל – זה המקובל כיום גם על נתניהו – הוא שתי מדינות לשני עמים. בתגובה לדבריו של אולמרטפרסמה השבוע מנהיגות יהודית את ההודעה הבאה לתקשורת:
"את האמון שרוחש הציבור לאופק המדיני שמציע ראש הממשלה אולמרט ניתן לראות בהחלטה של ילדיו לחיות ניו יורק. מנהיגות יהודית מציעה אופק מדיני של מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל."
· אנו זקוקים לשטח אכסון עבור שני משטחי ספרים לתקופה של כשנה,רצוי באזור ירושלים, אך לא הכרחי. מי שיכול לתרום שטח אכסון מתאים, מתבקש להודיע למינדי בדוא"ל: או ב-SMSלמס'052-6070118.
· לפני שנתיים כחלק מהמאבק נגד גרוש קטיף, קראנו לחברים להשתתף בגאולת קרקע בתוך גוש קטיף. חלק מהקרקע אמנם נקנה, אבל בשלב זה עקב הגרוש לא ניתן לממש קניה זו. הגורמים שטיפלו בכל הליך הרכישה פנו לכל המשקיעים בפרויקט זה, על מנת להסדיר את החזר חלקם היחסי.
אנו פונים לכל חברנו, במידה ויש מישהו שעדיין לא קיבל פניה זו, לפנות אלינו ישירות לדוא"ל: mailto:
