|
חזרתו של אהוד ברק לזירה הציבורית היא כנראה הסנונית הראשונה המבשרת את בוא הבחירות. לפיכך גם עלינו בליכוד להתארגן. בפעם הקודמת הגיעו לקו הגמר ארבעה מועמדים והם: בנימין נתניהו, סילבן שלום, משה פייגלין, וישראל כץ. הפעם סביר להניח שישראל כץ לא יתמודד, ולכן נשארנו רק עם שלושה.
בנימין נתניהו ניצח בפעם הקודמת והדבר מחייב לבדוק את הרקורד שלו בהנהגת הליכוד. נתניהו קיבל ליכוד של שלושים ושמונה מנדטים והביא אותו לשנים עשר. בפעם הקודמת הוא קיבל ליכוד של שלושים ושנים מנדטים והביא אותו לתשעה עשר. אלו אינם הישגים אלקטוראליים שבעבורם ראוי לבחור בו מחדש. גם בפעם שבה הוא ניצח בבחירות בשנת תשנ"ו – 1996 ההישג היה בעיקר של תנועת חב"ד שיצאה בקמפיין – "נתניהו טוב ליהודים" ושל התנועות החוץ פרלמנטאריות שמתנדביהן עמדו ימים ולילות בשמש ובגשם בכל מקום אפשרי - ולא של נתניהו אשר המקסימום שניתן לומר עליו הוא שלא הוריד את הליכוד לפחות מנדטים ממה שהיה מקודם. הליכוד בשיא כוחו מנה ארבעים ושמנה מנדטים. מנדטים אלו באו כי ראו בליכוד מפלגה מסורתית מעין המפלגה הרפובליקנית בארה"ב שהיא מפלגה שמרנית רחבה שבתוכה ישנם גם גוונים דתיים מאוד כמו למשל נשיא ארה"ב הנוכחי ג'ורג' בוש השני שהוא חוזר בתשובה נוצרי ודתי מאוד. כאשר נתניהו נבחר בפעם הראשונה להנהגת הליכוד, הליכוד היה עדיין מפלגה כזו. נתניהו לא רק שלא הצליח להרחיב את השורות אלא צמצם אותן מאוד כאשר העולים מרוסיה לא מצאו מקום במפלגה ועזבוה יחד עם מנהיגיהם: אביגדור ליברמן ונתן שרנסקי. המסרתיים שלא יכלו להזדהות עם נתניהו עזבו לש"ס והלאומיים עזבו לאיחוד הלאומי ולישראל בייתנו. נתניהו אינו מנהיג מאחד אלא מנהיג מפלג. גם מי שמזדהה לחלוטין עם מדיניותו הכלכלית של נתניהו מתקשה להבין מדוע הוא היכה מכה כלכלית נוראה ואיומה בשכבות האוכלוסייה שמהן בא האלקטורט של הליכוד – מסורתיים, דתיים, חרדים, מתנחלים, מגורשי גוש קטיף, ובהקשר של העלים מרוסיה - בקשישים ובנכים. המכה מתעצמת כאשר בו בזמן המדינה בזבזה סכומי עתק אדירים על שטויות כמו גדר ההפרדה שמועילה כידוע מאוד נגד קאסמים, קטיושות, ועוד חפצים מעופפים. על בנית מחסומי סרק מיותרים המציקים ליהודים, על הטיהור האתני מהיהודים בגוש קטיף, על מתן סכומים כסף דמיוניים לרשות הפלשתינאית, ועד כל מיני הוצאות שבמקרה הטוב מעוררות צחוק וגיחוך ובמקרה הרע הן גורמות לבכי וייסורים. בתחום המדיני נתניהו בגד בחברון, הביא את הסכם וואי, וברגעי לחץ ויתר על ההזדמנות להביא את יונתן פולארד לישראל. בזמן היותו ראש ממשלה הוא לא הפסיק את הרדיפות המשפטיות וכתבי האישום המגוחכים נגד המפגינים שהעלו אותו לשלטון במסירות נפש על גבם, והחרים למעשה את ערוץ שבע. מה הסכוי שאנשים יתאמצו בשבילו כדי למצוא את עצמם שוב מול כתבי אישום מפוברקים? לאחר שניצח בבחירות לראשות הליכוד במקום לקרב אליו את משה פייגלין שהוא האדם היחידי שיש לו פעילים המוכנים לצאת לרחוב הוא יצא נגדו בתקשורת. התנגדותו להתנתקות היתה מאוחרת ומזוייפת אחרי שהוא הצביע בעדה בכנסת. מה הפלא שהוא הביא את הליכוד לשנים עשר מנדטים? הסיכוי שהאוכלוסיות שנפגעו כה קשה ממנו וממדיניותו – יחזרו להצביע בשבילנו כאשר נתניהו בראשנו הוא די קלוש. נתניהו בהחלט עלול להוריד את הליכוד משנים עשר לשישה מנדטים כפי שכבר עשה בעבר. אם הליכוד רוצה להתאושש ולחזור למצב של מפלגה מסורתית רחבה על בסיס יהודי כפי שהיה בעבר עלינו, חברי הליכוד, לתת הזדמנות לכוח העולה בליכוד - משה פייגלין! עם פייגלין ננצח! מאמר זה התפרסם גם ב ערוץ 7 ובאתר 'ליכודניק' הקוראים מוזמנים להגיב שם (ולהגיב למגיבים...)
|
