|
באחד מאתרי החדשות, בהם הודיעו על שחרורה הקרב של טלי פחימה, מצאתי תגובה מרתקת של טוקבקיסט בשם גיל: "הפמיניזם הוא לא מה שנדמה. הפמיניזם הוא פוסט מרקסיזם, ולא במקרה שלי יחימוביץ' בישראל, ובטי פרידן בארה"ב, באות מרקע קומוניסטי. השמאל המרקסיסטי החליף את מלחמת המעמדות במלחמת המינים וכך הוא עובד על כולנו. השמאל מסתתר מאחורי האשה." הפמניזם ירש את הקומוניזם. "מה הקשר?!" תקפוצנה כל האמזונות בשם אלוהי הפוליטיקלי קורקט. ובכן עניינו של הקומוניזם הוא, כפי שהסביר גיל, שבירת המעמדות. כולם שווים, הסמכות אינה זורמת מלמעלה למטה – היא רוחבית ומתחלקת בשווה. (סטאלין רק ממונה על החלוקה הזו...) הקומוניזם תקף את התא המשפחתי, הסמכות הועברה מאבא למפלגה. ילדים קיבלו ציונים לשבח אם הלשינו על הוריהם. ילד שאביו הוגלה לסיביר כי סיפר למורה שאבא קילל את הסיר מתוצרת רוסיה שנסדק, ילד כזה היה גיבור הכיתה. מי צריך אבא – המפלגה היא האבא שלו. מובן שהרעיון הקומוניסטי עומד בסתירה לאמונה באל. אמנם את סמכותו של האל אי אפשר להפקיע על ידי הגליה לסיביר, אך ניתן להרוג את הכמרים והרבנים ולהוציא את הדת אל מחוץ לחוק. הדת הקומוניסטית היא האתאיזם. חיסלנו את אלוהים, ומכאן קצרה הדרך להשמדת עשרות מיליוני איכרים (שיש להם פרה משלהם – רחמנא לצלן) המאיימים על ערך השוויון הפרולטרי, ועל אלוהי החומר והתיעוש. שבירת המעמדות וזרימת הסמכות, היא עניינו של השמאל והפמיניזם. בשורשו – אין לפמיניזם ולא כלום עם כבוד האשה. ההיפך הוא הנכון והצצה חטופה בשוק הבשר הנשי, המעטר את שלטי החוצות בעידן הפמיניסטי – תוכיח. "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" – הדריכונו חז"לנו, וכן – "כל כבודה בת מלך פנימה". אנו כמובן לא נוותר על הנאורות שלנו לטובת מקורות יהודיים חשוכים, אך משום מה, בישראל הנאורה והשוויונית, זו המתגאה בפמיניזם שלה ומזמינה את הרשתות הזרות בכדי להציג בגאווה את הטייסת שסיימה זה עתה את קורס הטייס, בישראל זו - שפחות מין נסחרות כמו תרנגולות בשוק. אין אלוהים – כבר אמרנו? אני מקווה שגיל לא יכעס עלי אם אתקדם עוד צעד או שניים לאחור אל מקורות הקומוניזם. הרכוש ואמצעי הייצור הם אם כל חטא. הפרולטריון – מעמד הפועלים החף מכל רכוש – הוא המעמד הנאצל. "מי שהוא עשיר, חייב להיות גנב" אמר לי פעם צלם שהגדיר עצמו – קומוניסט. אם אנו מחפשים את המקור המובהק ביותר לתודעה הזו, זו המחברת בין רכוש וכח, לרוע, אנו מגיעים הישר אל יש"ו מבשר הנצרות. את השולחנים (הבנקאים הקדומים), העומדים לשירותם של עולי הרגל לבית המקדש, הוא מכבד בבעיטה הגונה ומפזר לכל רוח את מטבעותיהם. יש"ו עצמו הוא הדוגמה והמופת של כוח המסכנות, והערטול מכל רכוש. הנצרות לא אמרה שאין אלוהים – היא פשוט ויתרה על האפשרות להגיע אליו מן העולם החומרי הזה. היה זה המבוא לקומוניזם, שויתר על הקודש באופן סופי. תחושות של כעס ודחייה, ממלאות את רוב הצופים בהפגנת "קואליציית הנשים למען השלום" המריעה לטלי פחימה שעוד מעט קט תחזור לזרועות אהובה המחבל הרוצח זכריא זביידי. אך התחושות הללו אינן עולות בקנה אחד עם התודעה הפמניסטית שנכפתה עלינו.. מדוע סמכות הלאום אמורה לגבור על זכותה של טלי לאהוב את מי שתרצה ולממש אהבה זו? וכי מה יכול להיות יפה יותר, מאהבה הפורחת בין ערבי ליהודייה, ועוד אהבה כזו הגוברת על כל משקעי העבר? הרי אין אלוהים, והמתים כבר אינם, אז למה להפריע לאהבה, למה להיות ברברים כל כך עם סדאם... הבטן אומרת לנו שמשהו כאן מאוד מאוד לא בסדר. אבל השכל, שכוסה בתודעה נוצרית, שעברה טרנספורמציה לקומוניזם, שעבר טרנספורמציה לפמיניזם הליברלי המודרני – השכל הזה כבר מבולבל לגמרי משבירת הסמכויות ולא מסוגל לחזור אל החשיבה המוסרית הבריאה. החשיבה המבדילה בין טוב לרע, החשיבה המכירה במהויות וממילא בסמכויות ובסדר זרימתם. "השמאל שמסתתר היום מאחורי האשה" אטם את זרימת הסמכות אל הילד, מהמשפחה – שהאב בראשה. ואל המשפחה, מן הקהילה ומנהיגה. ואל הקהילה מן הלאום ומנהיגיו. ואל הלאום מן האלוקים.
|
