להפסיק את ההסתה

אני יודע שזה לא בדיוק הזמן והמקום המתאימים אבל בכל זאת, מישהו חייב לומר זאת:

יש להפסיק את ההסתה עכשיו, לפני שמאוחר מדי.

כולנו יודעים איך זה מתחיל: אי- שם בשוליים הסהרוריים מישהו זורק רעיון בחצי פה, אולי כבדיחה תפלה.

בשיחת הסלון הבאה, חצי בדיחה גרועה הופכת לרעיון משעשע, או לפנטזיה.

אחר כך יושבים עם החברים , בלילה, ליד הקרוואן, ומתחילים לשחק בנדמה לי וכאילו.

ואיכשהו, למחרת,  מישהו כותב משהו בעיתון "שלנו".

בעיתון הכי שולי שיש, זה לא משנה – אפילו לא בעיתון, רק בעלון השכונתי.

אחר כך זה כבר יצוטט עשרות פעמים.

והרעיון יתגלגל הלאה, ותמיד יהיה איזה מטורף שישקול את זה ברצינות, ואולי ישכנע אחרים.

וכך נוצר הגרעין ההתחלתי, שאחר כך יהרוס הכל.

במוקדם או במאוחר הם ימצאו מישהו , איזה בעל שררה או סמכות רוחנית או בעל ממון, או אפילו כמה כאלה , שיגידו להם שכן, זה בסדר גמור, אפילו רעיון טוב!

ואז מישהו ישאל אם זה הכל דיבורים או שיש פה גם תכל'ס.

ואז הם יישבו, ימים על גבי לילות ויכינו תכנית. תכנית א' ותכנית ב' ותכנית למקרה חירום ותכנית אלטרנטיבית – הרבה תכניות. אולי לא משהו על הנייר אבל גם זה יבוא.

ולמרות הכל, איכשהו התכניות דולפות, והישיבות מתפרסמות. הרעיון יוצא לאור. זו כבר לא בדיחה – עכשיו זה כבר רציני לגמרי.

הציבור מזועזע.

  התקשורת המומה, אבל היא מוקסמת מהסטייה הזו, מהאנשים המטורפים , הקיצוניים האלה.

האליטות נסערות. אבל עם הזמן, חלק משתכנע.

ואחר כך זה רק עניין של זמן עד שכל מיני אופורטוניסטים מצטרפים לעגלה: אנשי תקשורת, אקדמאיים, אנשי עסקים.

ואז בכל שיחות הסלון, בכל בתי הקפה מדברים על הרעיון המטורף שכבר לא נורא כל כך קיצוני....וכבר אי-אפשר ללכת ברחוב בלי שמדברים על זה...ואי-אפשר לפתוח טלויזיה בלי ששואלים מישהו מה דעתו על תכנית זו או אחרת.

וכשאתה פוגש את החברה' כולם שואלים מה דעתך על הדבר הזה.

ובלתי ברירה כבר יש לך , ולכולנו , דעה על כל מיני רעיונות שרק מטורף היה מעלה אותם על בדל שפתיו.

ובסוף, באורח בלתי נמנע, גם הפוליטיקאים מצטרפים לחגיגת ההסתה הזו.

נכון, אנחנו אומרים לעצמנו, זה רק דיבורים.

אבל איך אפשר להיות כל כך נאיבים?

אחרי כל מה שעברנו על בשרנו אנו? האם לא למדנו כלום? האם לא למדנו שום לקח?

האם לא למדנו שדיבורים – על "שלום" – מובילים בסופו של דבר לחתימה על הסכם "שלום", שמוביל לרצח ולגזל ולקרע בעם וזעזוע של כל המערכת השלטונית?

גם הפוליטיקאי הימני והאמין ביותר סופו שיילכד ברטוריקה של עצמו , אם הוא רק מתחיל לדבר על "שלום".

לכן, אני קורא בכל לשון של בקשה: להפסיק את כל זה , להפסיק את כל ההסתה הבלתי מרוסנת הזו עכשיו – לפני שיהיה מאוחר מדי.

לפני שכולנו נצטער על זה.

אני חוזר ואומר: יש להפסיק את ההסתה לשלום.

עכשיו!!