בפתיחת סיפור תולדותיו של יצחק אבינו, מופיע הריונה של רבקה אשתו, כקשה מהרגיל כתוצאה מהתרוצצות הבנים בקרבה, עד כדי כך שהיא שואלת "אם כן למה זה אנכי" מתאווה ומתפללת על הריון? (עפ"י רש"י). כתשובה נאמר לה "שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר".

משמעות הדברים הללו, שאין מדובר כאן בסתם הריון קשה. בסיפור ההריון התורה מתכוונת לרמוז לעמים העתידים לצאת ממנה ובעיקר לעם היהודי הממשיך את דרכו של יצחק אבינו. אין מנוחה לעם ישראל בעולם הזה. כבר ברחם אמו הוטבעה בעם היהודי השאיפה לגדולות. השאיפה הזו גורמת לאי שקט קבוע בתולדותיו של עם ישראל.

התשובה "לאום מלאום יאמץ" אומרת לרבקה, שעל עם ישראל יהיה להתאמץ, כדי להביא את עצמו למירב כוחו ואז יצליח להתגבר על העומדים בדרכו ליעדיו.

מלבד הדברים הללו, יש כאן גם מסר לעולם בדבר יחסה של התורה לשלום בין עמים. השכנת שלום היא דבר טוב וראוי, כמו שאמר הלל "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום", כאשר מדובר בשלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, אולם שלום בין עמים אין בכוחו של אדם להביאו. כך אומרת התורה בתשובה לדרישתה של רבקה, שני לאומים ממעיך יפרדו. אומות חיבות להביא את עצמן למלוא ביטוין בעולם כדי שתוכלנה לשרוד. התורה רומזת זאת באמצעות הבנים התאומים, שכבר ברחם אמם הם מתרוצצים, לאמור במין האנושי מצוי הצורך בתחרות, שבעזרתה ימצא מעצמו את המכסימום. אל לו לאדם לרדוף אחרי שלום בין אומות כי אין ביכולתו להשיג דבר זה, שכן הצורך בתחרות בין עמים קדם ללידתו של האדם.

לפי דברים אלו נוכל לומר, שמתוך דבקותו של העם היהודי בתרבותו, בקוד המוסרי הייחודי לו ובערכיו, נוכל להגיע למצב בו עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.