|
המהפכה הנדרשת צריכה לכלול שני מרכיבים. הראשון חינוך וביטחון, השני תקשורת ומשפט. חינוך וביטחון הם שני הצדדים של מטבע הקיום. ההפסד לנסראללה לא נבע מחוסר יכולת פיסית. הצבא פשוט לא ידע מה המטרה ואיך מותר לו להילחם. "מי שיש לו איזה ' למה ' למענו יחיה – אמר ניטשה - יוכל להתגבר על כל 'איך' ". לוועדות החקירה ולחילופי הגברי בצמרת צה"ל, אין משמעות רבה משום שאין הן נוגעות בנקודת היסוד שהביאה לתבוסה.
לצה"ל 2007 - זה שקבר את נשמתו בחולות גוש קטיף, אין יותר לא את ה'למה' ולא את ה'איך' וממילא אינו יכול לגבור על אויביו. רוב המתגייסים החדשים מעולם לא ביקרו בירושלים, רובם אינם מסוגלים להשלים את המשפט – שמע ישראל...אם אינך יודע מי אתה, ומאיפה אתה, אינך מסוגל לדעת מי האוייב ועל מה בכלל נלחמים. לכן, למען ביטחוננו, למען עצם הקיום, עלינו לבצע מהפכה חינוכית. כל תלמיד בישראל צריך לקבל לפחות שעה יומית של חינוך יהודי. מלימוד התנ"ך ועד לידיעת הארץ, מהיסטוריה יהודית ועד הכרת מבנה הסידור. אסור למדינה לאכוף קיום מצוות, אך גם אסור לה לאפשר בערות בכל הנוגע לשורש זהותנו. כולם חופשיים לחיות באמונתם, אך בערות היא ההיפך מחופש. החלק הראשון במהפכה צריך להביא לכך שכל בוגר מערכת החינוך הישראלית, מכיר את שורשיו היהודיים ומכבד אותם. צבא המושתת על תודעה יהודית מוצקה – יוכל לשוב ולנצח את אוייביו. החלק השני של המהפכה הנדרשת הוא התקשורת והמשפט. מדובר בשני הצדדים של מטבע הצדק. התקשורת קובעת כיצד נכון להתנהג, והמשפט קובע כיצד חוקי להתנהג. לדוגמה: אם אמנון אברמוביץ' מסביר שהשחיתות של משפחת שרון יכולה לחכות עד לאחר מימוש האידיאולוגיה שבה הוא מאמין – כלומר עד לסיום החרבת המתנחלים, משמעות הדבר שהתקשורת הקובעת את נורמות ההתנהגות בישראל, רואה את השחיתות כעניין משני. ובאותה מידה, אם שופט בית המשפט העליון מישאל חשין, מסביר בלי למצמץ, כי מערכת המשפט הישראלית הבינה היטב ששרון ובניו חטאו בנטילת שוחד, אך נמנעה מלהרשיעם בכדי שלא לעצור את מימוש האידיאולוגיה בה דוגלת המערכת הזו – כלומר החרבת המתנחלים, אזי מערכת המשפט,זו הקובעת את נורמות החוק וההתייחסות אליו, מעבירה גם היא לציבור מסר חד וברור באשר למיקומה המשני של השחיתות בסדר העדיפויות שלה. אם אנו מבקשים להבין את מקור השחיתות המכרסת את יסודות הקיום שלנו, מוטב שנפסיק לחפש אותו במרכזי המפלגות, ואצל נבחרי העם. לא העכבר גנב – החור גנב. מקור השחיתות אינו הנשיא קצב או או השר הרשזון. אם אנחנו מחפשים שמות הרי שמדובר בראש וראשונה באמנון אברמוביץ' ובמישאל חשין, הן במובן האישי והן כמייצגי מערכות התקשורת והמשפט שיצרו את התשתית הערכית שהשחיתה את המדינה. החלק השני של המהפכה הנדרשת חייב אם כן להביא לשינוי מוחלט בשני יסודות השחיתות הללו. התרופה בשני המקרים דומה. תנו לעם לבחור. תנו לו לבחור במה יצפה, ותנו לו לבחור את שופטיו. בשונה מאנשי התקשורת והמשפט – רובו הגדול של הציבור מחובר היטב לזהותו היהודית ולערכיה הבסיסיים. כשיקבל באמת את זכות הבחירה – יבחר בטוב. רשות השידור צריכה להתבטל ולעבור מן העולם. כל גורם שירצה לשדר יוכל להקים תחנה, לשלם עבור תדר, ולשדר כאוות נפשו במגבלות חוקי לשון הרע ושמירת הביטחון הנהוגים כיום. שופטי ישראל יבחרו על ידי נציגי הצבור בכנסת. הם יעברו שימוע פומבי, דעותיהם ונטיותיהם הפוליטיות יהיו גלויות לכל ולפני כל קידום הם יצטרכו לעבור את התהליך מחדש – הפעם בהתייחס לאופן פסיקותיהם. שופטי העליון יעמדו בפני שימוע פומבי – אחת לחמש שנים. קיימת אמנם סכנת הפופוליזם השיפוטי, אך עדיף שמערכת המשפט תראה עצמה מחוייבת לערכי העם על פני החלופה הרודנית שהשחיתה את המדינה. *המאמר הופיע בעיתון "מקור ראשון"
|
