(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן) (לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות, פרשת בשלח). כדי לצאת מעבדות לחירות צריך להתחמש ברוח העלייה לחומש. בזמן כתיבת שורות אלה, לא נראה כי הגרעין שנאחז במקום, יצליח להישאר בו. אולם מבצע העלייה לחומש כבר השיג מספר יעדים חשובים מאוד. ביניהם: השבת היוזמה לציבור האמוני, גיבוש הנהגה חדשה למאבק ביש"ע, ומעל לכל – סימון המטרה: שיבה לכל יישוב שהוחרב.
מבצע העלייה לחומש הוא מתנת החג היפה ביותר שקיבל עם ישראל לקראת חג החירות השנה. מתברר שכוחות הבניה והחיבור בעמנו, חזקים פי כמה מכוחות החורבן והניתוק. לצעירים בחומש כבר אין שום ציפיות ממנהיגי הימין, אליהם הורגלנו מאז עליית בגין לשלטון. הם מבינים היטב שהמהלך בחומש לא יכול להישען על המנהיגות הישראלית אליה הורגלנו.
מנהיגות יהודית מברכת את המארגנים והמשתתפים. אנו תפילה שהאנרגיות החיוביות הללו ימוקדו ביצירת הנהגה יהודית שורשית לעמנו. הנהגה שתיישב את הארץ כולה, ותשמור על שלמותה לעד.
האלפיון העליון הוא מטבע לשון שלימד אותי אברהמי פילבר.
יש אנשים לא מעטים שרוצים להידבק לאנשים מפורסמים ועשירים.
הם רוצים להסתובב עם האלפיון העליון.
גרים ליד האלפיון העליון. ממש על גבול כפר שמריהו או מקום עם שם דומה לסביון כמו גבעת סביון.
אוספים כסף במשך כל השנה ויוצאים למקום שהאלפיון העליון מסתובב. טסים לצרפת בזמן הכי זול בשנה, ונוסעים ברכבת למונקו כדי להגיד לחברה שבילו במקום הכי "אין". לא מספרים שישנים בפארק ואוכלים בסופר, אבל מה זה חשוב, העיקר שמבלים במקום שהאלפיון העליון מבלה.
כדי לראות את האלפיון העליון הוא מוכן לעמוד שעות בגשם ביום חלוקת פרסי האוסקר. אולי ידבק בו קצת אבק כוכבים. בדיוק שהגיעה הלימוזינה עם ה"סלב" התורן, מישהו דחף אותו הצידה, והוא לא ראה כלום. אבל זה לא חשוב. הוא היה שם, עם האלפיון העליון.
יום שני בלילה אור לח' ניסן החלטתי שאני עולה בבוקר לחומש כדי להיות עם האלפיון העליון האמיתי.
לא ישנתי טוב בלילה ובסביבות חמש קמתי, הכנתי תיק עם עוגות, נייר טואלט ומים, ויצאתי לדרך. כל כך ציפיתי להיות עם האלפיון העליון, ממש התרגשתי.
הגעתי לשבי שומרון ולקחתי את התיק. חלק מהאלפיון העליון שהיה תקוע בשבילאפילו דברו איתי. "לא כבד לך התיק?"(תרגום: "סבא, מה אתה עושה פה?") "לא קר לך?"("בגילך אולי יותר טוב שתתחמם על יד תנור בבית"). ירד קצת גשם והיה קצת קריר אבל זה היה שווה. יצאתי לדרך הגעתי כמעט עד הכביש (בערך 50 מטר) ואז עצרו אותי החיילים;. "לאן אתה הולך?" שאלו. אני עונה: "לאן אני הולך? אני הולך להיות עם האלפיון העליון". "מצטערים הפעם לא, אין מעבר". האלפיון העליון נמצא בחומש, ואני חזרתי לעבודה.
לאיזו מדינה אתם מתכוונים בדיוק? שואלים אותנו בחשש. למדינה דמוקרטית? למדינת הלכה? לסוג של תיאוקרטיה? – מה אתם זוממים בדיוק?...
אנו מתכוונים למדינת חירות – אנו עונים.
ומה זה בדיוק? אפשר לתת דוגמה?
מדינת חירות היא מדינה שבה הריבון האמיתי הוא העם. במדינת חירות, העם יכול לבחור למי יאזין ויצפה – כל אחד יכול לשדר, לא רק חבורת שלטון מצומצמת, המבטאת ערכים הפוכים לערכי האומה.. במדינת חירות – העם בוחר את שופטיו. לא רק חבורה קטנה ומצומצמת, בוחרת וממנה שוב ושוב את אנשי שלומה, והופכת את נבחרי הציבור לאסקופה נדרסת וחסרת משמעות. במדינת חירות יש בחירות אזוריות. כל אזרח הוא "חבר מרכז" – כלומר בוחר ישירות את נבחריו והם חשים מחויבים לו. במדינת חירות לכל יהודי מגיעה נחלה בארץ ישראל. במדינת חירות – הגיוס הוא לאימון בסיסי בלבד לכל האזרחים, והשירות כולו התנדבותי. במדינת חירות מעמד המורה ושכרו הוא בראש סדר העדיפויות, כי החינוך חוזר לאחריות ההורים. במדינת החירות האזרח בוחר לא רק את חברי הפרלמנטאלא. גם את מקום הלימוד של ילדיו, את תוכן הלימודים, את המורים והמנהלים. הוא בוחר את מפקד המשטרה המקומית, את סוג ורמת הביטוח הרפואי – מדינת חירות היא מדינה שמשרתת את האזרח ומצמצמת עצמה, עד כמה שרק ניתן, סביב מחויבותה האמיתית – קרי ביטחון ומשפט (השירותים היחידים אולי, שמדינת ישראל אינה נותנת). חירותמשמעותהאחריות. אמנם כיף להיות עבד. זה פוטר אותך מאחריות. "אנחנו לא ניתן לאף אחד להשתלט לנו על המצוקה" תוקף עמיר פרץ את גאידמק. המצוקה היא נכס. תרבות הרודנות שהנחיל השמאל זקוקה למצוקה כדי להוסיף ולשלוט בעבדים שאינם רוצים לקבל את האחריות לגורלם. מדינת חירות היא מדינה שמחזירה את האחריות לאזרחים. זה מפחיד לצאת מעבדות לחירות – אבל זה בדיוק מה שבע"ה נעשה.
ביום חמישי בשבוע החג, נעלה עם משה פייגלין להר הבית. ניפגש ברבע לשמונה בשער הכניסה לרחבת הכותל, (כמובן לאחר טבילה כדין, ובנעלי בד). לאחר הסיור בהר ניסע למפגש של מנהיגות יהודית בחברון.
בשבוע שעבר עסקנו בנושא מוכנותו של הציבור הדתי לקבל לידיו את ההנהגה. הסברנו שלמעשה הציבור הדתי ציוני, אינו רוצה בהנהגה ולכן גם אינו בשל להנהגה, ומבחינה זו אינו שונה מהציבור החרדי. הסברנו כי זו בדיוק משימתה הראשונה של מנהיגות יהודית – כלומר ליצור את אותו רצון חדש ובשלות תודעתית.
בעקבות הדברים, הפנה חברנו מוטי קרפל, את תשומת ליבנו לדברים שכתב שבתי בן-דב כבר בימי ראשית המדינה בנושא זה. ראוי לקרוא את הדברים בהרחבה, ונביא כאן משפטים אחדים בלבד . ההערות בסוגריים שלנו להקלת הבנת ההקשר.
"....מסתפקים הם (הציונות הדתית)... בהשלמה סבילה עמו (עם רוח הגאולה הציונית החדשה) , כמות שהוא, מן הצד: סומכים הם את ידיהם על התוצאות החומריות שהושגו באמצעותו ומסמיכים הם את דעתם על כך, שאם הזמן, איך שהוא,כשם שהביאנו הקב"ה עד כאן, כן הוא יוסיף גם לכוון את הדברים בהמשך, עד ששינוי הרוח הציוני ישקע, ואף כל ההישגים החומריים של הציונות יתגלגלו וישתנו ויוכללו בגאולה המשיחית השלמה, ... דבר זה פירושו הוא כמובן, במילים אחרות, שעם כל האמונה במשמעות המשיחית של ההתפתחות הציונית, מכל מקום נשארת עדיין "הציונות הדתית" ....באותה חוויה קיומית ובאותו מבנה רעיוני ממש שאפיינו את המסורת אף במשך כל תקופת הגלות ולפני שבאה הציונות לעולם."
(מתוך כתבי שבתי בן דב, נבואה ומסורת בגאולה, פרק ד')
הודעות
· כבכל שנה, גם השנה, חברנושורצברגר משה, הכין2 לוחות ספירת העומר ב"אקסל". ניתן להעתיק ולהפיץ: גרסא א', גרסא ב'
יש אנשים לא מעטים שרוצים להידבק לאנשים מפורסמים ועשירים. 
אנו מתכוונים למדינת חירות – אנו עונים.
טבילה כדין, 
בהנהגה ולכן גם