(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן) (לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
חברים יקרים – ה' עמכם!
כבר התרגלנו לרגשות המעורבות שיום העצמאות מביא עמו. תחושות של רוממות ושל פספוס, שמחה וגם דוק של צער, לכתחילה ובדיעבד, קודש וחול. את החג הזה צריך כל הזמן לפמפם. הוא לא פשוט כמו יום שחרור ירושלים – הוא לא מוצא את המקום שלו במסיבה...כל הזמן צריך להחזיק לו את היד... עוד לא למד ללכת לבד – יום העצמאות הזה...
הויכוחים על התפילה לשלום המדינה וההלל, נראים לי חסרי משמעות. אישית – למי שמשום מה זה חשוב לו – אני אומר הלל בברכה, ולא אומר תפילה לשלום המדינה. למה? כי ככה מתחשק לי. לא בא לי להתפלל בשביל אולמרט, אבל אני מאוד מודה ומהלל על מתנת הריבונות. להתחיל להמציא נוסחאות משלי לתפילה ההיא – לא מתחשק לי. בינתיים, התפילה לשלום המדינה ורועציה סגורה אצלי לרגל שיפוצים, עמכם הסליחה... עד שהאבק ההיסטורי ישקע – ומפרספקטיבה רחוקה יותר, הדברים כבר יתבררו. בינתיים נא לאלבלוש אל שפתותי. ככה טוב לי. אולי מחר מישהו ישכנע אותי ואעשה ההפך, אבל זה ממש לא משנה. כי החג הזה עודנו בהתהוות – כמו כל המדינה הזו בעצם. אז שבינתיים כל אחד יעשה את מה שהוא מרגיש איתו הכי נוח.שיעשה את מה שמבטא את מיקומו כרגע בתוך ההתהוות הזו. וזו בעצם מהותו של כל החג הזה -עצמאות לא?
אז תיהנו בחג, תהפכו את הסטייק בזמן, ותחשבו על קרבן פסח.
"אם היית טועם את טעם הגלות היית מבין את חשיבותו של יום העצמאות!"
אחרי הנזיפה הזו, מתמעטים המעיזים לשאול שאלות. מתמעטים אלו אשר הפער המתעצם בין המציאות הישראלית, לתיאוריה הציונית/דתית, מביא אותם לכלל הרהורי "כפירה" בממלכתיות'. אבל הטיעון הזה הוא חרב פיפיות. הניסיון לחזור ולהסביר שהכל כל כך טוב בעצם -ונא לא להיות מן כפויי טובה כאלה, שלא מצליחים לראות עד כמה טוב לנו -השיטה הזו לא יכולה לעבוד לאורך זמן. כי חוסר ההתאמה למציאות הופך את התיאוריה לבלתי רלוונטית. והנוער רוצה אמת, רוצה אידיאולוגיה שמאפשרת להתמודד עם המציאות – לא לרחף מעליה מכוחם של רגשות אשמה. יש הרבה אמת במשנת הציונות הדתית – הרבה מאוד בעצם. היא הצליחה לייצר את הציבור היחיד שיש לו אחריות כוללת לגורלה של המדינה – כלומר את הציבור שהוא הסיכוי היחיד שלה. אבל יש שם בעיות מהותיות, שהטיוח שלהם במן תשובות שכאלה, רק מעצים אותן. התשובה שמדברת על כמה טוב היום ביחס למה שהיה פעם, נבנית למעשה מהשלילה לא מן החיוב. בפועל היא אומרת שהמדינה היא ברירת מחדל מוצלחת יותר מהאחרות. התשובה הזו, שכשלעצמה היא אולי נכונה, נסמכת על העבר הקשה, על הבדיעבד שבהווה, לא על הלכתחילה שבעתיד. ובאמת ביחס לעבר הכל נפלא. יש מדינה ויש צבא – יש קצת בעיות וסיבוכים, אבל כשמסתכלים אחורה - הכל "עלהכיפאק". אך הנוער לפסגה אינו מביט אחורה, הוא מודד את המדינה בכלים אחרים לגמרי, הוא מודד אותה על פי מידת הרלוונטיות שלה בקידומנו אל ייעודנו העתידי. כלומר הוא אחוז בייעוד לא בקיום, והרלוונטיות של המדינה נמדדת עבורו בשאלה האם היא מקדמת או חוסמת אותו מלהתקדם לייעודו. נמצאנו למדים שהשאלות של הנוער באות ממקום גבוה יותר מן התשובות שהוא מקבל. כשפג מוראן של הנזיפות החוסמות את הלגיטימיות של השאלה – הנוער עלול לבעוט בכל החבילה הציונית/דתית , מי אל החרדיות ומי אל החילוניות.
יום העצמאות במשנתו של שבתי בן דוב.
והנה – זמן קצר אחר כך, בתחילת שנות החמישים, לא מתוך הייאוש הנוכחי, אלא מתוך האופוריה הציונית של תחילת הדרך, מתמודד שב"ד עם השאלות המנקרות היום במוחו של הנוער. וכך פותח שב"ד את מסתו – "יום העצמאות" במסכת הזמן (הרהורים בעת החגיגות):
" שיום ה' באייר תש"ח משמש תאריך מכריע בתולדות העם העברי – זה ייתכן. כל היתר שרגילים אצלנו לקשר עם היום הזה – כל התוכן, כל ההשקפות והרגשות המתלווים אליו בתקופתנו בקרב העם – הם רעות רוח ואווילות, אשר רק אם נתפקח מהן בעוד מועד, יש תקווה כי עוד יוכל פעם העם העברי בעצמו לזכור לטובה את היום הזה."
בהמשך סוקר שב"ד את ההיסטוריה של מלחמות העצמאות המוצלחות שהיו לעם ישראל לאורך כל תקופת הגלות – ומראה כי מבחינה הזיכרון ההיסטורי כולן אבדו בתהומות הנשייה. ובכן, היכן חשיבותו של היום?
"ואמנם אם אמרנו בכ"ז שאמנם ה' באייר תאריך מכריע הוא, הרי זה משום שיום זה הביא לנו לא רק כלים ממלכתיים מחודשים סתם...לא רק את פתרון השאלה היהודית במדינת היהודים הביא לנו היום הזה, אלא מה שחשוב מכן לאין ערוך: הוא העמיד במרחק של מאות מטרים בלבד מהר הבית מדינה של יהודים, אשר לפחות חלק מהם נושא בליבו במלוא מידת העוז וההכרה את ייעוד ישראל ואת רגש האדנות המוחלטת בארץ הזאת, מן היאור עד הפרת, ואשר גם יתרם יונקים במידה זו או אחרת ממעיינות הכמיהה לחירות ירושלים... איבדנו את בית הבחירה ואת לשכת הגזית של הסנהדרין, אשר הכלים (הממלכתיים) הללו נועדו להגן עליהם, לספוג את רוחם ולנשאם למרחקי האין-קץ של ההיסטוריה... מדינת ישראל שקמה ב ה' באייר ייתכן שהיא מהווה צעד מהפכני, מן הבחינה האיכותית, לקראת כינונם של כלי ממלכה ממין זה, לכינונה של מלכות ישראל. זהו ערכו האובייקטיבי האפשרי של יום ה' באייר תש"ח."
ומה הבעיה עם החגיגות היום?
" העם איננו שם אל ליבו כי מדינת ישראל זו שקמה אינה אלא תחנת מעבר – וממילא היא נראית לו כסוף פסוק...לא זו בלבד ש"יום העצמאות" (שב"ד חולק על שמו של היום ולכן מכניסו למירכאות) נעשה מכשיר להטיית העם מדרך עתידו המוכרחת, אלא אף מקים הוא חיץ בינו ובין עברו, שהעתיד מתחייב ממנו."
כל הציטוטים מתוך- "סולם למלכות ישראל הייעודה" – כתבי שבתי בן דב – כרך ראשון. בהוצאת סולמות. מומלץ מאוד לרכוש וללמוד את הדברים במקור. ציטוטים כדרכם, מגלים טפח ומכסים שניים ובמקרה זה – הרבה יותר. – טל להזמנות: 02-9973875
ביום עצמאות הקרוב ישוב הציבור הנאמן לצעוד משבי שומרון לחומש ולהביע את עצמאותו בקביעת גורל ההתיישבות היהודית.
מנהיגות יהודית תהיה שם!
מיטיבי לכת ומשקימי קום שיכולים להגיע לשבי שומרון עצמאית, מוזמנים להתכנס בשעה 8:45 בשער האחורי של הישוב שבי שומרון. נשלב בעלייתנו סיור בחורבות סבסטיה-שומרון העתיקה בהדרכתו של עמית הורן. אל תשכחו נעלי הליכה טובות הרבה מים וכובע. למי שיש חולצות מנהיגות יהודית כלשהן מתבקש להביאן וללובשן. *הסיור בהתאם לתנועת כוחות הביטחון.
בתום סיורנו נעפיל לחומש ונצטרף לכולם סביב השעה אחת.
חברינו המעדיפים להגיע יותר מאוחר או עם ההסעות נקראים להגיע לשער האחורי של שבי שומרון ב-10:30.
שאול כהן יוביל את עליית מנהיגות יהודית. למי שיש חולצות מנהיגות יהודית כלשהן או שלטים מוזמן להביאם. שאול כהן- 0526070117
בחומש יחברו יחד שתי הקבוצות ליד מגדל המים, על ההר בחומש נערוך את סעודת החג יחד עם המגורשים ומנהיגי העלייה. נשמע מפי מנהיגי התנועה ובתוכנית האומנותית הזמר ארי בן-ים. בשעה ארבע תיערך העצרת המרכזית בחומש.
נא הירשמו!! נא לציין דוא"ל, טלפון, מספר נפשות. מי שמגיע ברכב נא לציין.
כל אחד יתבקש להביא מוצר כלשהו לסעודה.
לפרטים והרשמה:
אלה קובלנץ 0503061591
את הארץ לא מוכרים (גם לא שמיטה)
<שנת השמיטה מתקרבת ועמה הבעייתיות הרגילה הכרוכה בשמירת השמיטה כהלכתה, בתוך סיבוכי החקלאות והכלכלה המודרניים. מנהיגות יהודית אינה מתיימרת לפסוק או לפסול, בעניינים הלכתיים, אולם ברור שהתוצאה הסופית – קרי: מכירת הארץ, והעדפת חקלאי עזה על חקלאי ישראל, היא תוצאה שלילית מאוד. מכון התורה והארץ בעידודם של הרבנים, הרה"ג אברהם אלקנה שפירא, הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו, הרה"ג יעקב אריאל והרב דב ליאור, רב קרית ארבע חברון, מאפשר לכל אחד מאיתנו לקיים את מצוות השמיטה כהלכתה, בלי חשש של פגיע בריבונות היהודית בארץ ישראל, ובלי לפגוע בפרנסת החקלאים. אנו קוראים לכל חברינו להצטרף ליוזמה החשובה הזו.
לתפוס עצמאות (מכתב מסוזי דים)
מי שמחפש אקט של אי-ציות אזרחי מכובד שמתאים לתקופה זו של השנה, מוזמן לבקר בגן או בכיתה של הילד שלו ולבדוק, האם שמו תמונה של מר אהוד אולמרט ליד דגלי המדינה וסמל המדינה.
אם כן, אפשר לבקש בנימוס מהגננת או מהמורה להוריד את התמונה הזו, תוך הסבר שמר אולמרט סיכן את עצם קיום המדינה בכך שבשעתו דחף את הפשע החמור של הפיכת גוש קטיף לגוש חמאס. ולכן מר אולמרט הוא דמות מאד לא-חינוכית עבור הילדים שלנו.
אם הגננת או המורה נעתרת - מצויין, ואם היא חוששת להיענות לבקשתך אפשר פשוט להוריד את התמונה בכוחות עצמך, אחר הכל לכולנו יש פח אשפה בבית.
ההצעה הנ"ל נכונה ומוצדקת על אחת כמה וכמה לאחר ששרת החינוך לפני מספר חודשים הביעה תמיכה מפורשת במי שמצאו לנכון להוריד מקירות בתי הספר את התמונות של נשיא המדינה מר משה קצב - על אף שהלה לא הורשע בשם עבירה, לא הודה בה, ולמען האמת אפילו לא הוגשה נגדו כתב אישום נכון להיום. שרת החינוך היא המוסמכת להתוות את המדיניות החינוכית במדינת ישראל ואם היא קבעה שמוטב להיות בררנים באשר לדמויות המקשטות את קירות בתי הספר והגנים - אני הולכת על זה.
