|
"להיכנס בחוסמי הכבישים עם שרשראות" – כך הציע לא אחר מאשר הסבא החביב – ירון לונדון. "יש לנו אפס סובלנות כלפי חוסמי כבישים" – הסביר היועץ המשפטי לממשלה וזכה לתשואות רמות מקהל המשפטנים בשירות המדינה, שהאזין לו. ובאמת – בזכות העידוד התקשורתי המאסיבי שניתן לאלימות משטרתית נגד חוסמי הכבישים, ובזכות מערכות התביעה והמשפט שנתנו לאלימות הזו את מלוא הלגיטימציה – קיבלנו גם את המראות האחרונים מהפגנת הסטודנטים בתל-אביב.
אמנם לונדון ומזוז כיוונו דבריהם אל חוסמי כבישים מסוג אחר. מדובר בחוסמי כבישים 'כתומים', שלא נאבקו על הורדת שכר לימוד אלא על מה שהם ראו - ובצדק - כהתאבדות לאומית. אך מה זה משנה מה הן דעותיהם הפוליטיות של מזוז או לונדון - גם לכתומים, גם לסטודנטים, וגם לכל אזרח אחר במדינה – אסור להרביץ. תפקידה של המשטרה הוא לשמור על הסדר. במידה ומישהו עובר על החוק, יש לה את מלוא הסמכות לעוצרו ולהביאו לדין. משטרה אינה בית דין שדה. היא אינה יכולה לעשות לעצמה חיים קלים ובמקום להביא אזרחים לבית משפט, לשופטם בעצמה ולהענישם בעונשים גופניים בו במקום. שוטרים שמתנהגים כך צריכים להיות מושלכים לכלא. זו משמעותה של הפרדת רשויות במדינה המכבדת זכויות אדם. כמובן שבמידה והמפגינים מפעילים כוח נגד השוטרים, או נגד אנשים אחרים, או במידה שהם גורמים נזק לרכוש, מציתים חנויות וכדומה – אזי כללי המשחק משתנים, ועל המשטרה להפעיל כוח סביר בהתאם לנסיבות. אך לא זה היה הסיפור של הכתומים, גם לא של הסטודנטים. לונדון ומזוז - איש איש והברנז'ה אותה הוא מייצג – חששו שמה יצליחו המפגינים הכתומים להביא לעצירת תוכנית ההתנתקות, ולכן עודדו את התפתחותה המהירה של משטרה אלימה ומופקרת. אי אפשר לצפות מן המשטרה לקבוע לבד את גבולותיה. מעצבי דעת הקהל ובתי המשפט המפרשים את החוק, הם אלו שאמורים לעשות זאת. מי ששלח יס"מניקים שחורי מדים וגלוחי ראש, לפצפץ את גולגולותיהן של נערות בעמונה, מתקשה להחזיר, בתל-אביב, את השד לבקבוק. "לא העכבר גנב" - נאמר במקורותינו – "החור גנב". מי שמבקש לתקן את אלימות המשטרה, מוטב שיסתום את החור שקרץ לעכבר עם האלה. לפני שרצים לחפש את השוטרים האלימים, יש להרחיק את מי שיצר את קרקע הגידול התרבותית והמשפטית שהצמיחה אותם. *פורסם בעיתון "ישראלי" |
