|
האם רחבעם המלך, היה עובר את וועדת וינוגראד? הוא הרי התייעץ לפני שקיבל את ההחלטה שקרעה מעלינו את עשרה השבטים... התייעץ עם וועדת הזקנים, התייעץ עם וועדת הצעירים – אין ספק, לא נפל רבב בתהליך קבלת ההחלטות... כל הביקורת על אולמרט ופרץ, החל מזו של וועדת וינוגרד ועד ביקורתו של אחרון הצבועים שתמכו בקול גדול במלחמה ומכרסמים כרגע בגווייתו הפוליטית של רוה"מ - כל הביקורת הזו מחטיאה את מטרתה, ולכל היותר משמשת קרש קפיצה פוליטי בידי פוליטיקאים ציניים השותפים באחריות לאסון.
יישום מסקנות וינוגרד משמעו ששום מנהיג לא יוכל לעולם לעשות כאן שום דבר. "אינני רוצה קצינים חכמים" - אמר נפולאון – "אני רוצה קצינים עם מזל...". ההיסטוריה מלאה דוגמאות של מנהיגים שהחליטו החלטות מצוינות לגמרי לבד, ולהיפך. השאלות הטכניות חשובות, אך הסטת הדיון מן השאלה המהותית – "למה יצאנו למלחמה?," אל השאלה הטכנית "איך יצאנו למלחמה", - היא המחדל האמיתי של ימים אלה ממש. כי הרי כל ילד הבין, מיד בתחילת מלחמת השולל הזו, ששחרור החטופים אינו המטרה – פשוט משום שאי אפשר לתפוס פרפרים עם מכבש דרכים... כל מי שעיניו בראשו, גם יכול היה כעבור ימים אחדים להבין, בלי שום וועדת חקירה, שהפסקת ירי הקטיושות אינו מטרת המלחמה – פשוט משום שהמלחמה היא שהביאה לירי הזה, וקטיושות נדמו ברגע שצה"ל הפסיק להילחם. איש לא ידון כאן בשאלה האמיתית כיוון שהמסקנות מחייבות חזרה מוחלטת מכל סדר היום שכפתה על ישראל, רודנות אוסלו הנאורה. הם ימשיכו להתקשקש עד כלות. לכן כתבתי מיד עם שוך הקרובות דו"ח משלי והרי הוא לפניכם: * ב"ה כ"ט אלול תשס"ו 23.8.06 מסקנות הועדה מאת משה פייגלין להלן מסקנות הועדה שלא תקום. ושאם תקום לא יוגדרו לה נושאי החקירה הנכונים. ושאם יוגדרו , לא יינתנו לה הסמכויות המתאימות. ושאם יינתנו – היא תפחד לומר את האמת, ואם והיא היא תאמר את האמת, אז התקשורת והמשפט הישראלי כבר יחסלו אותה. 1 – העובדות. א – בנסיגה מסיני, קידש מנחם בגין את גבולות הקו הירוק, גם במחיר חיסול עקרון ההתיישבות הציוני. ב – בנסיגה מלבנון, קידש אהוד ברק את גבולות הקו הירוק, גם במחיר חיסול עקרון הביטחון הציוני. ג - בנסיגה מגוש קטיף, קידש אריאל שרון את גבולות הקו הירוק, במחיר חיסול ההתיישבות והביטחון יחדיו. ד – עקרון הנסיגה החד צדדית הפך לדת הרשמית של מדינת ישראל. ה – על בסיס עקרון זה הוקמה 'קדימה', נוצרה תוכנית ההתכנסות, ואהוד אולמרט עלה לשלטון. ו - עד מהרה התברר שמגבולות הנסיגה, צה"ל – אינו מסוגל להגן אפילו על חייליו שלו. ז – חטיפת החיילים איימה על קונספציית הנסיגה וההתכנסות שהיא הסוס עליו רכב אולמרט לשלטון. ח – לכן מיהר אולמרט לצאת למבצע צבאי, מבצע להוכחת יכולתה של ישראל להגן על עצמה לאחר נסיגה חד צדדית, ובקיצור נמרץ – מבצע להצלת ההתכנסות. לכן תמיכת השמאל במבצע עלתה אף על תמיכת הימין. ט – אולמרט פנה למפקדו היהיר של צה"ל, ששיכנעו כי ניתן לבצע את המשימה מהאוויר – ברגישות ובנחישות... י – אלא שהחיזבאללא לא סבר שהאהבה תנצח והחל להפגיז את ערי הצפון. י"א - מה שקצין זוטר לומד בבה"ד 1, הבין המטכ"ל לאחר שבועיים של כתישת העורף – ניצחון פירושו כיבוש שטח. י"ב – אלא שכיבוש שטח עומד בסתירה לרעיון הנסיגה וההתכנסות עליו חונך דור חדש של מפקדים. י"ג – לכן קיבל צה"ל הנחיות מבולבלות וסותרות, להיכנס אך לצאת, לכבוש אך לסגת, להילחם עם ולהרגיש בלי. י"ד – התוצאה: 156 הרוגים, השבויים נותרו שבויים, יותר קטיושות בסיום המלחמה מאשר בתחילתה, החיזבאללא התחזק ללא הכר, הרתעת ישראל התרסקה, והאיום להשמדתה הפך מוחשי יותר מתמיד. 2 – מסקנות הוועדה א – המלחמה לא נועדה לשמור על יישובי הצפון מטילי החיזבאללא, להיפך – היא זו שהביאה לשיגורם. ב – מטרת המלחמה היתה פוליטית בעליל – להגן על קונספצית הנסיגה החד צדדית, על רעיון ההתכנסות ועל שלטונו של אולמרט. ג – אם לא תוחלף במהירות כל הצמרת המדינית והצבאית שהיתה מעורבת בכל צורה שהיא בנסיגות החד צדדיות, מלבנון ומגוש קטיף - קיומה של ישראל מוטל בספק רב. *פורסם במקור ראשון
|
