|
כלכלת ישראל היא תעלומה. מסביב יהום הסער, ולכלכלה - לא רק שזה לא מזיז, אלא להיפך, מעולם לא היה מצבנו טוב כל כך. רבים נדרשים לשאלה הזו. נגיד בנק ישראל נתן כמה וכמה סיבות אפשריות, מאמרים מלומדים מהללים ומשבחים את נפלאות הכלכלה הישראלית וכמו תמיד במקצוע הזה, כולם חכמים, כולם יודעים את התורה, וכולם יודעים להסביר את האירועים – בדיעבד... לטעמי - ריבוי התשובות רק מחזק את השאלה. איך זה שכשאובד האמון במערכת הביטחון, וכשאובד האמון במערכת המשפט, ואובד האמון במשטרה, וכמובן במערכת הפוליטית – הבורסה רק עולה... איך זה שבמדינה שרוב תושביה אינם מאמינים שתוסיף ותתקיים בעוד 20-30 שנה, מדינה שהעילית האקדמית והתרבותית שלה אינה מציעה שום אלטרנטיבה של ממש והתקשורת שלה היא בעיקר שטיפת מוח זולה ופופוליסטית להמונים, מדינה שהנשיא, ראש הממשלה ושר האוצר נמצאים תחת אזהרה, איך זה שבמדינה כזו - המטבע, הוא החזק ביותר בעולם המערבי, אחוזי הצמיחה הולכים ועולים, ומשקיעים מכל העולם מתדפקים על דלתותיה. אני חושב, שיום ירושלים שחל השבוע – נותן לנו כוון של תשובה. חזרתי ועיינתי במהלכי המלחמה ההיא. מי שקצת חופר מגלה שבעצם מדובר היה במלחמה מתגלגלת שהצליחה, פשוט משום שבגלל שרשרת של ניסים, הפיקוד העליון לא הפריע לכוחות בשטח להתקדם. מחקר מעניין מצא שכשהרופאים בשביתה, תמותת החולים יורדת. זה לא אומר שלא צריך רופאים, אבל בנקודות זמן מסוימות – החולים מסתדרים טוב יותר בלעדיהם. ע"פ ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מלשטין, הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, התמוטט עוד קודם למלחמה, אושפז בבית חולים לחולי נפש וטופל במכות חשמל. כלומר יצחק רבין למעשה לא תפקד, לצה"ל לא היה מפקד עליון והפקודות האסטרטגיות אמורות היו להגיע משר הביטחון – משה דיין. אקט הפתיחה של הקרב על ירושלים, היה שחרור ארמון הנציב. אלא שדיין מאוד לא רצה לשחרר את ירושלים ("מי צריך את כל הוותיקן הזה"...) ופקודתו בוששה לבוא. בסופו של דבר מי ששיחרר את הקפיץ היה קצין בשם עמוס נאמן – חבר קיבוץ בית השיטה, שפשוט נמאס לו להמתין לפקודתו של דיין, אז הוא העביר את הפקודה על דעת עצמו... תוך זמן קצר נכבשו ארמון הנציב ומוצבי הנקניק וכך נכבש למעשה כל איזור דרום העיר. שאר הקרבות התנהלו גם הם בלי זרימת פקודות מסודרת בין הדרגים העליונים לדרגים המסתערים. למעשה היתה כאן מלחמה מתגלגלת שבדרגים העליונים לא ממש חפצו בה ולמעשה יישרו קו עם המציאות המתהווה בשטח. בסופו של דבר שוחררה העיר העתיקה למרות ההתנגדותם הנחרצת של דיין, ושל רבים משרי הממשלה – כולל השר שפירא מהמפד"ל. ומה הקשר בין שחרור ירושלים למצב הכלכלי כיום? בסה"כ יש לנו כאן סיפור מאוד דומה. סודה של מדיניות כלכלית מוצלחת הוא פשוט להפריע כמה שפחות. אברהם הרשזון לא מונה על ידי אולמרט לתפקיד שר האוצר, עקב כישוריו המקצועיים יוצאי הדופן. הוא התאים לאולמרט מסיבות אחרות לגמרי. כדאי למשל לבדוק – מדוע נחתמת עסקת ענק לאספקת גז מעזה, בעצם הימים בהם עזה מפגיזה את ישראל. האם יכול להיות שישראל מעדיפה לשמן את תהליך ייצור הקסמים, ולא לרכוש את הגז ממקורות אחרים, רק בשל הקשר שבין אולמרט לבין המליארדר מרטין שלאף, שמשום מה הוא גם בעליה של חברת בריטיש גז, מפיקת הגז העזתי... אילו הכל היה מתנהל על פי התוכנית, סביר להניח שהמערכת המושחתת שטווה אולמרט כבר היתה מתערבת עמוק עמוק בחייה הכלכליים של המדינה ותוקעת את גלגלי המשק. אך היד הנעלמה (כך מכנים במדע הכלכלה את בורא עולם...) הביאה לכך שמאז ההתנתקות, כל המערכות במדינה קורסות. שר האוצר מתפטר על רקע חשד למעילות ענק. ראש הממשלה שמחליף אותו עסוק בוינוגראד, בלינדנשטראוס ובכל דבר חוץ מאשר בכלכלה, עמיר פרץ שיודע לעשות רק טוב למשק הישראלי, תקוע בעצמו במשרד הביטחון ובפריימריס – ובקיצור, אין מי שיפריע ליהודים לעבוד. לא ידוע לי אם הפטנט הכלכלי הזה נוסה אי פעם במקום אחר בעולם, מה שבטוח הוא – שכמו בשחרור ירושלים, בנתיים זה מצליח לגמרי לא רע... *פורסם בעיתון "מקור ראשון"
|
