(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן) (לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
חברים יקרים – ה' עמכם!
שוב שלחנו את בני הנוער לפזז בריקודגלים, דרך שווקי ירושלים.מי יודע – אולי הניפנופים הללו, מול החנויות הערביות, ישנו את עובדת היסוד שישראל לא רוצה את ירושלים. אולי מליון דגלים בלילה אחד יחזירו לנו את הריבונות בעיר? אולי השירה הבוקעת מן הגרונות הצעירים הניחרים תיצור תודעה חדשה, תאהיב את ירושלים על בניה...
התגלגלה לידנו התכתבות מרתקת בין מדינת ישראל לנערי ה'ריקודגלים' – לכבוד יום ירושלים אנו מגישים התכתבות זו באופן בלעדי לקוראי העדכון השבועי.
ליבנו עם תושבי שדרות והנגב המשלמים בגופם ובנפשם את מחיר אובדן הדרך של מדינה שלמה. אנו קוראים לעם ישראל בכלל ולתושבי שדרות והנגב בפרט, להצטרף למהלך שיביא מנהיגות אמונית למדינה. רק מנהיגות כזו תשחרר את עזה ואת בנותיה מהכיבוש הערבי, תגרש את אוייבי ישראל, תיישב את גוש קטיף ואת חבל עזה כולו, ותביא לאזור ביטחון ושגשוג.
"כבר הייתי שם" – אומרת המדינה לנוער המפזז –"הייתי שם עם הדגלים והשירה, עם המצעדים ועם הרבה התלהבות, אפילו יותר ממה שיש לכם היום. כבר הייתי שם, ונמאס לי. מה אתם רוצים – להחזיר אותי בכוח? לא רוצה! אז לכו תקפצו לכם כמו אינדיאנים כל הלילה, , אני לא משתתפת. מה פתאום שאעזור לכם – אתם הרי קבוצה סגורה ומוזרה שכבר מזמן התנתקה מהמציאות. להומואים צריך לעזור במימון המצעד שלהם – הם מייצגים תופעה נרחבת – אבל אתם שייכים לעבר". "אני כבר הייתי שם" – אומרת המדינה -"עם ההתרגשות של אחרי ששת הימים, עם המצעדים הצבאיים, עם השירים הנרגשים – הייתי והתפקחתי. אבל אתם מסרבים להתפקח. אם היה לכם איזה מסר רלוונטי, אם הייתם מראים איזה אור בקצה המנהרה, הייתי מבינה. הייתי אפילו הולכת אחריכם בעיניים עצומות. פעם חשבתי שיש לכם מסר, ראיתי אתכם רצים קדימה וחשבתי שאוטוטו אתם תופסים פה אחריות ונושאים אותנו על כתפיכם. אבל אתם נתקעתם לכם בהתנחלויות שלכם, ופעם בשנה אתם באים לקפוץ כמו אינדיאנים בשוק הערבי.אתם סתם נודניקים . לא מראים דרך, לא מציעים כיוון, אתם בעצם לא אומרים כלום. רק רוקדים ושרים כאילו אין פיגועים כאילו אין שחיתות, ואין חנוך, כאילו אין מלחמות ואין בעיות. אני עייפה – ובמקום לעזור לי, לתת לי כח ותקווה, , אתם מתעקשים להיות ילד קטן ומעצבן שכל הזמן מושך אותי הצידה– רוצה את זה ורוצה את זה... ילד קטן ומעצבן, שצריך גם לרדוף אחריו, וגם לשמור עליו, ובסוף להרים אותו על הידיים כשהוא צורח ולהחזיר אותו הביתה. תתבגרו!!!".
תשובת הנוער למדינה
"מדינה יקרה" – זה אנחנו הנוער – "סליחה, את כל כך צודקת. הלכנו לשם כי מישהו ארגן את זה, אנשים טובים את יודעת..קראו לנו וככה חונכנו, שאנחנו מן חיילי הפגנות כאלה. וזה נראה נכון וצודק ואנחנו בכלל לא בנויים לשאול יותר מדי שאלות. אבל עכשיו שהסברת, אנחנו מתנצלים. לא – אנחנו לא חוזרים הביתה. החלטנו להפסיק להיות לך למעמסה ולשאת אותך על גבינו. באמת כל הדגלים הללו שאנו רוקדים איתם היום, מוכיחים בדיוק את ההפך – שאין ריבונות ישראלית בירושלים. מקומם יבוא כשתחזור הריבונות לעיר. הריבונות תביא את הדגל לא להפך. יש לנו חזון, יש לנו אור בקצה המנהרה. לא חשבנו שתרצי לשמוע אז קצת התביישנו -הסתרנו אותו מאחורי כל הדגלים האלה. אבל עכשיו הבנו שאנו חייבים להניף את החזון. הבנו שאסור לנו עוד להצטנע, ולחשוב שאחרים יובילו אותנו.מדינה יקרה, כולנו נצעד למימוש חזון הגאולה . לא לכותל נצעד עוד, להר הבית נצעד. כי הכותל הוא תחנה זמנית בדרך אל ההר – שם נתקענו לצערנו יחד איתך ב 67. הר הבית הוא תחנת המוצא, וגם היעד שלנו. אנו אוהבים אותך מדינה יקרה, אנו מודים לך על ההזדמנות הנפלאה שאת מעניקה לך בעצם קיומך ונעשה הכל בשבילך. מעתה אנו עולים להר, מעתה אנו תופסים אחריות ומנהיגים אותך, אנחנו מבינים שנגמר לך החזון הישן, ולכן את תקועה ועייפה ורק רוצה לנוח. ואילו אנו, את החזון שלנו, זה שנותן לנו את הבערה הפנימית, את החזון הזה שמרנו בבטן ומנענו ממך. במקום זה בלבלנו לך במוח עם החזון הישן שלך. כשאנו חושבים על זה אנחנו ממש מתביישים – את כל כך צודקת! אבל עכשיו הכל ישתנה -את החזון שלנו, את חזון הגאולה אנו נביא עכשיו אל עמדת ההנהגה. את יכולה לסמוך עלינו מדינה יקרה. אנו מלאי כח, אנו צועדים קדימה עם אמונה ותקווה גדולה, אנו עולים במעלה ההר , לתקן עולם במלכות ש-ד-י."
"אנו קוראים לכל הציבור הקדוש העולה בטהרה להר הבית, לבוא ולעלות בימים אלו אל המקומות המותרים בכניסה בהר הבית – בטהרה ובמורא מקדש על פי הוראת הרבנים – לעורר את האהבה למקום הקדוש, ב"עבודה שבלב" במקום הזה שבו נשמעת התפילה ביותר" .
מתוך מכתבו של יהונתן פולארד יום ירושלים תשס"ו
אחי ורעי, מזה 21 שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיניכם! מצבי הנורא בשל ההפקרה והנטישה ע"י ממשלת ישראל הוא חילול ה' הזועק לשמים!
ואיפה העם? אני זועק מקירות ליבי: הוי, ציון! הלא תשאלי לשלום אסיריך?!
אם ציון איננה שואלת לשלום אסיריה, זוהי איננה רק בעייתם הפרטית של האסירים. זוהי בעייתה של ציון כולה, על כל העם היושב בה!
אינני מפחד מגורלי הפרטי. מה שנגזר עלי משמים אני אקבל באהבה. אך אנימלא חשש בנוגע לגורלו של העם שאותו אני כה אוהב. אם ימשיך העם לאפשר לממשלה לעבור על האיסור של "לא תעמוד על דם רעך" מבלי לזעוק ומבלי לנקוף אצבע כנגד העוול – התוצאות הן נוראות מדי בכדי שאעיז להעלותן במחשבתי.
העדכון המקוצר המודפס ומחולק בבתי הכנסת קונה את מקומו במקומות רבים. מדובר בדרך פשוטה ויעילה להרחיב את מעגלי הציבור המתעדכן ומתחבר לפעילות. המעונינים לקבל דפי עדכון מקוצר להדפסה, מתבקשים להתקשר למשרד – 09-7929046.
מי שמעוניין לקבל את העדכון המקוצר כששמו רשום כבר בקובץ (כרכז מקומי) מוזמן ליצור קשר עם ירמי טאוב, בדוא"ל, .
מנהיגות יהודית מבוגרת
ישנה יוזמה חדשה לרכז חברי מנהיגות יהודית מבוגרים שעיתם בידם. והם בעלי ניסיון. חברים וחברות אלו יוכלו להעניק לכולנו מניסיונם ואולי יצליחו יחד עם מנהיגות יהודית צעירה לתרום תרומה משמעותית לקידום הרעיונות של מנהיגות.כל מי שמרגיש מתאים לעניין מוזמן למסור את פרטיו לצבי, יוזם הרעיון, בדוא"ל .
הרבה התלהבות, אפילו יותר ממה 
טובים את יודעת..קראו לנו וככה 
מתוך מכתב הרבנים 
ממשלת ישראל הוא חילול ה' 
העדכון המקוצר המודפס ומחולק בבתי הכנסת קונה את מקומו במקומות רבים. מדובר בדרך פשוטה ויעילה להרחיב את מעגלי הציבור המתעדכן ומתחבר לפעילות. המעונינים לקבל דפי עדכון מקוצר להדפסה, מתבקשים להתקשר למשרד – 09-7929046. 
ישנה יוזמה חדשה לרכז חברי מנהיגות יהודית מבוגרים שעיתם בידם. והם בעלי ניסיון. חברים וחברות אלו יוכלו להעניק לכולנו מניסיונם ואולי יצליחו יחד עם מנהיגות יהודית צעירה לתרום תרומה משמעותית לקידום הרעיונות של מנהיגות.