מה בין מנהיגות יהודית לכתומים

ארבעה חברים יקרים באו בהצעת עקרונות יסוד למועצת ישע המתחדשת והופתעו לגלות, שאין החבורה שהתכנסה במלון באריאל מקבלת אותם ואחדים אף התפטרו על אתר מחברותם בפורום זה. להלן ננסה לבדוק את העקרונות המוצעים ונראה את גודל ההבדל בין תנועת מנהיגות יהודית ובין כל חבורת כתומים, טובים וצדיקים ככל שיהיו. טרם אגש לגופם של דברים אני מבקש להודיע כי הארבעה אהובים עלי כנפשי, אני מוקיר אותם ואת פועלם למען העם והארץ. אני מתנצל, מעומק ליבי, אם מישהו יפגע מדברי אלה. אין לי כל כוונה לפגוע, אלא רק ללבן דברים ולנסות לכוון את נאמני ארץ ישראל, ליעדים היוצרים אופק יהודי וממילא מביאים ניצחון בכנפיהם ולא רק סיכול כוונות זדון של מחריבינו.

בהמשך על ציטוט דבריהם אכתוב את הערותיי:

"1. ארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל." נו באמת, זה מובן מאליו ולא דורש אזכור או הצהרה מאיש. "יעודה של מדינת ישראל הוא להשיב את עם ישראל לציון." זה היה יעודה של מדינת ישראל אבל כיום מדינת ישראל מביאה לציון רוב נוכרים ישראלים. אבל יעודה של מדינה יהודית אליה ערג העם היהודי לאורך כל הגלות הוא לקיים את חזון הנביאים בהשבת שופטינו כבראשונה ולהקים חברת מופת בארץ ישראל שתהיה אור לגויים ושאיפתה לתקן עולם במלכות שדי. בזה כלולה גם השאיפה להשיב את העם היהודי לציון.

"מטרת התנועה לשמור על שלמות הארץ... 2. המועצה קובעת כי כל החלטה בדבר מסירת חלקי ארץ ישראל היא בלתי חוקית ובלתי מוסרית..." עד מתי נתעסק בסיכול כוונות הזדון להחריב ולגרש הבה נציג את האופק היהודי, שאיפתנו לתקן עולם במלכות שדי, כנזכר לעייל. מתוך כך נגזר כי עלינו לנחול את ארץ ישראל כולה הן את חלקיה שהוסגרו ליד אויב והן את חלקיה שעדין לא זכינו לנחול. הדברים עוד חוזרים על עצמם כמה פעמים ונראים לי כמיותרים ואינם מיועדים אלא למילוי היריעה.

ביחס להתנגדות לגירוש נאמר שם " את אופי ההתנגדות לא ניתן להגדיר מראש, אך בסייג ברור שבכל הנסיבות יש להימנע משפיכות דמים." לא ברור לי מדוע לדבר כעת על אופי התנגדות עצם ההתייחסות לשפיכות דמים מיותרת ומזיקה, שכן על ראש הגנב בוער הכובע והמזכיר שפיכות דמים מחשיד את עצמו ונופל כטרף קל לשיני תקשורת העוינת ובפרט שעיקר האלימות עד כה הופנתה נגד נאמני ארץ ישראל אם בשיסוי משטרה אלימה ואם בגירוש מישובים, מאחזים ועוד כהנה וכהנה.

הימין הישראלי מאז ומתמיד עסק במניעת גירושים ובהתנגדות להצעות "שלום" של השמאל. בהתנהלותו זו לא שם ליבו לעובדה הפשוטה שככל שהוא מתעסק בהתנגדות להצעות השמאל ולא מתמודד עם המציאות בכללה הוא מחזק את העובדה, ששאיפה לשלום השמאלני היא חזות הכול ואין אלטרנטיבה לכך, כדברי פרס. גם אם הייתה לאיש ימין כלשהו הצעה חיובית הייתה זו רק הצעה כיצד לעשות שלום בלי נסיגה או עם נסיגה מינימאלית. ניתן איפה לומר שכל מה שעשו נאמני הארץ היה במרחב התודעה שיצר השמאל. במובן זה, עצם ההתעסקות עם הצעות ההחרבה של המגרשים לסוגיהם, יוצרת מעמד לימין הישראלי בפיתוח תהליך החרבת ישובי היהודים בארץ, היות שבהיותו שותף לויכוח נוצרת מראית עין של ליבון והתחבטות, שהינה תנאי לביצוע מעשי זוועה כדוגמת פוגרום קטיף כחוק, שאם לא כן איננו דמוקרטיה. אבל בכניסה לויכוח הפסדנו את המערכה כי זו זירה שיצר השמאל וברור שינצח במגרשו הביתי.

על הכוחות הנאמנים לתרבות היהודית, מוטלת החובה לפתח יעדים יהודיים למדינה, שיש בהם כדי להוות מטרה חיובית לשאוף אליה ולא לעסוק תדיר בשאלה כיצד למנוע את כוונות ההחרבה של הכוחות השואפים להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה ובהמשך למצוא עצמם מתווכחים על לוח הזמנים והתנאים לביצוע הגירושים. פיתוחם של יעדים כאלה ושאיפה מתמדת לא רק להפוך את המדינה ליהודית שתונהג באמצעות ערכים יהודיים, אלא להביא אותה לכך שתשאף ליעוד היהודי ולא רק לקיום ולשרידות, תחלץ את נאמני הארץ ממעמדם כנציגי המיועדים לגירוש ותעמידם כאלטרנטיבה ממשית לכוחות השולטים במדינה כיום. תהייה זו אלטרנטיבה רעיונית שמהר מאוד תהפוך לאלטרנטיבה של ממש שתנהיג את המדינה. תנועת מנהיגות יהודית עושה זאת כבר כמה שנים מה שנותר כעת כדי להפוך את המדינה ליהודית ובכך להצילה מראשיה, שריה ויועציה זה להצטרף ולחזק מגמה זו.