ב"ה
י"ב סיון תשס"ג
מנהיגות יהודית - עדכון שבועי
חברים יקרים - ה' עמכם!
השבוע נכנסה מנהיגות יהודית לשלב חדש בפעילותה בליכוד. עד כה התהלכנו
"מעדנות" בתוככי התנועה ולא הבאנו לידי ביטוי מוחשי את העוצמה
הפוליטית שצברנו. את הדגש שמנו בעיקר על הדגשת עקרונותינו הפוליטיים
ונמנענו מחיכוכים. שפת האידאולוגיה מעוררת כבוד אולם נראה היה שבשלב
מסוים היה מי שחשב כי אין אנו אלא נמר של נייר. השבוע "דיברנו" גם
בשפה אחרת, והשילוב של שתי השפות, האידאולוגית מחד – והנחרצת מאידך
יוצר מוקד כח משמעותי ביותר. מוקד זה מושך אליו כוחות רבים נוספים שלא
העזו לבוא לידי ביטוי בעבר. מאז הועידה אנו מקבלים פניות וקריאות
תמיכה רבות מאוד מתוככי הליכוד. הולך ונוצר מוקד אידאולוגי חשוב
בתנועת השלטון של ישראל. אנו תפילה כי תופעה זו תלך ותתרחב – וה"מאחז"
בליכוד יהפוך במהרה לעיר גדולה ובהמשך - אף לבירה.
להלן מאמריהם של מוטי קרפל ומשה פייגלין – השופכים אור על ארועי
הועידה ומשמעותם.
כמו כן אנו מבקשים לחתום על העצומה שניסח הצנחן – משחרר ירושלים
וצולח התעלה – יוסי בלום. עצומה זו קוראת לחיילים לסרב לפקודה בלתי
חוקית בעליל לגרוש יהודים מבתיהם ביש"ע. הדפיסו, החתימו, ושלחו אל
יוסי. להורדת העצומה מהאינטרנט –
לחץ כאן או לך לכתובת האינטרנט:
http://www.zionet.co.il/manhigut/he/view_article.php3?article_id=218.
לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית
* *
לקראת ההכרעה ההיסטורית
מאת: מוטי קרפל
החלטתו של רוה"מ אריאל שרון להיכנע לטרור ולאמץ את "מפת הדרכים" איננה
אמורה להפתיע איש, לפחות לא את קוראי "לכתחילה". מזה שנים מנסים אנו
להסביר לציבור שהמשבר המתחולל לעינינו, הוא משבר מהותי. זהו איננו
משבר של מפלגה כזו או אחרת, גם לא של מנהיג זה או אחר, אלא משבר אידאי
הפוקד את כל נושאי האידיאולוגיה הציונית והנובע ממהותה. אידיאולוגיה
זו מיצתה את עצמה, ואיננה מסוגלת עוד לפתור את הבעיות הניצבות מולה.
כל מנהיג שעדיין חושב במושגיה עתיד לקרוס עמה.
הציבור העניק לליכוד 40 מנדטים בבחירות האחרונות בלי קשר להצהרותיו
המדיניות של שרון בדבר נכונותו להקמתה של מדינה פלשתינאית. הוא היה
תומך בשרון, ובאותה מידה, גם אם היה מבטא עמדות מנוגדות לחלוטין.
הציבור האמין ששרון הוא היחיד המסוגל לשאת על כתפיו הרחבות את המשבר
המסובך אליו נקלעה ההוויה הישראלית בעקבות הסכמי אוסלו. עכשיו גם
אשליה זו עומדת להתנדף. בקרוב עומד להתברר שאפילו שרון איננו יודע מה
טוב ליהודים. כשיראה הדבר בעליל ויתברר שכל הנהגה שאיננה מושתת על
האמת האלוקית של עם ישראל, חדלת אונים ואובדת עצות היא, יווצר החלל
הריק החיוני להופעתה של אלטרנטיבה אמונית להנהגתה של מדינת ישראל ושל
"שיבת ציון". עד כאן ניתוח המצב מן ההיבט האידאי והשורשי.
הקריסה המדינית
אך ראוי לנסות להסביר מה קרה לשרון, גם במישור המדיני. כלומר, איך
משתקף המשבר האידאי הכללי, בהתנהלותו המדינית של אריאל שרון.
במלחמת יום הכיפורים, היה זה שרון, היחיד בהנהגה הצבאית של מדינת
ישראל, שידע לעבור משלב הבלימה לשלב ההכרעה. עתה, מול עראפת במלחמת
אוסלו, לא עמדו לו כוחותיו להכריע את האויב. לו רצה להכריע את המאבק,
מדינית וגם צבאית, העם היה הולך אחריו. העם נכון היה להכרעה, אילו רק
נמצאה לו ההנהגה הראויה. אלא שהחיוניות הציונית, שב-73 עוד נותרה בה
מעט אמונה, ביטחון ונחישות, נמוגה לחלוטין בדורנו. שרון היה מסוגל
לבלימה, אך חסר את השורשיות – הרוחנית, הנפשית והאמונית – להכריע את
המערכה. משלא מצא שרון כוח להנהיג את העם להכרעה – הוא נאלץ לסגת,
להתקפל ולהיכנע. מי שלא מתקדם – נסוג. אי אפשר לעמוד שנים במצב סטטי
של בלימה.
משבר הציונות, שהתחיל אי שם בשוליים הסהרורים של השמאל הקיצוני, חייב
היה להתפשט ולהגיע לא רק למרץ ולעבודה אלא גם לימין ואפילו לשרון,
פסגת האקטיביזם הציוני. שרון נכנע ואימץ את עמדותיה המדיניות של רק"ח,
לאמור: שתי מדינות לשני עמים.
היום שאחרי
תוכנית "מפת הדרכים" תקרוס בדיוק כפי שקרס "הסכם אוסלו" ומאותן סיבות.
מובנה העמוק של האמירה ש"אין פארטנר", איננה מתמצית בעראפת האיש. אין
ולא היה מעולם עם פלשתינאי, ואין בצד השני אינטרס אחד משותף, אלא
ריבוי של אינטרסים מנוגדים וסותרים, המופיעים בריבוי קבוצות, אירגוני
טרור, כתות איסלמיות וכנופיות, הכפופים לריבוי עוד יותר גדול של
אינטרסים בין לאומיים, איסלמיים וטרוריסטיים. כל הסכם שיחתם אם ארגון
אחד יטורפד (על גופותינו כמובן) על ידי כל השאר. גם שרון יקרוס
כשתקרוס "מפת הדרכים" בדיוק כפי שקרה למוביליו של "הסכם אוסלו". "לשקר
אין רגליים" והמציאות דוחה ומקיאה בסופו של דבר את כל החולשות,
הדמיונות, הרפיונות, הפחדנות, ההססנות והשקר העצמי. מול האמת
המציאותית האלוקית, שארץ ישראל ארצנו היא, תקרוסנה כל החולשות. מה
יהיה המחיר וכמה זמן יארכו חבלי הלידה הקשים והכואבים, זאת קשה לנבא.
מה שכן ברור הוא שמשבר קשה זה הוא צירי לידתה של תודעה חדשה – התודעה
האמונית – שהיא שתהווה את הבסיס להנהגת "שיבת ציון" ומדינת ישראל מכאן
ולהבא. ראוי לנסות לצמצם את הנזקים ולהאבק ב"מפת הדרכים" ככל שניתן,
אך לא פחות חשוב הוא להכין את התשתית ליום שאחרי – יום בו יהיה העם
פתוח למצב של "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".
* *
מה באמת קרה בועידת הליכוד
מאת: משה פייגלין
לפתע פתאום שקטה ההמולה, נדם לרגע צפצוף המשרוקיות, ובאולם התחולל אחד
המחזות הסוריאליסטיים ביותר. הנהגת הליכוד שכינסה את הועידה על מנת
להעביר את הצעת רוה"מ – הצעה הנותנת לו זכות רשמית להתעלם מרצון
הבוחרים (בבחירות המוניצפליות) ולהציב מועמדים כראות עיניו, ניסתה
לשוות למעמד נופך של מכובדות. לצורך כך שולב בועידה טקס קצר של הענקת
אותות הוקרה לוותיקי המחתרות שהגיעו לגבורות. בזה אחר זה עלו הקשישים
שבעי הקרבות - ונשענים על מקלם ניגשו בידיים רועדות לקבל את תעודות
ההוקרה וללחוץ את ידי רוה"מ והשרים.
לא ברור אם אותם גיבורים קשישים אשר חירפו נפשם בעבור עקרונות המחנה
הלאומי, הבינו כיצד מנצלת אותם בציניות הנהגת המפלגה היום. האם יכולה
להיות יריקה גדולה יותר בפרצופם של אותם גיבורים, מאשר דבריו של ראש
תנועתם המכנה את אותה ארץ עליה מסרו נפשם – "שטח כבוש"!?
ובכן עולים אותם קשישים מסכנים המשמשים תפאורה להצגה הצינית האמורה
להתנהל בבניני האומה, כאשר לפתע פתאום גם את ה"תרגיל" הזה מקלקלים
צירי 'חטיבת מנהיגות יהודית'.
לא אין הם שורקים קריאות בוז חלילא, נהפוך הוא – הם שרים לכבוד
הגיבורים. הם שרים להם את המילים ששרו הם בימי המנדט הבריטי, מילים
שאסור יותר לשיר אותם כיום.
"שתי גדות לירדן – זו שלנו זו גם כן..." מרעיד באולם הפזמון שלאורו
נלחמו פעם אותם קשישים.
ראש הממשלה והשרים כובשים פניהם בקרקע בעצבנות – מה יגידו עלינו בעולם
– שאנחנו רוצים את כל הארץ – עוד תהיה לנו כאן תקרית בין-לאומית...
הזקנים שעל הבימה מתבלבלים קצת – מתי הושר לאחרונה השיר הזה בועידות
התנועה – אפילו הם כבר לא זוכרים. והמזמרים באולם, אלה אינם וותיקי
מחתרות – רבים מהם הגיעו מהרי השומרון ויהודה – הם לא מכירים כל כך
טוב את המילים... אך עכשיו קורה דבר מעניין, וותיקי המייסדים היושבים
גם הם באולם, מתעשתים במהירות ומתנדבים להשלים לצעירים החדשים את
המילים החסרות. עכשיו פורצת השירה מגרונותיהם של מאות צירים צעירים
וותיקים כאחד. צ'יק צאק מקפלים המארגנים את הטקס הסוריאליסטי –
עדיפות כבר שריקות הבוז על פני שירת הנאמנות לארץ ישראל...
*
600 צירים נשארו עד השעה המאוחרת להצבעה על הצעתו של ראש הממשלה. כמאה
מתוכם אנשי 'מנהיגות יהודית'. ומן העבר השני צירים רבים התלויים
לפרנסתם במנגנון התנועה ובעומד בראשה. צירים אלה הובאו במיוחד מכל
חלקי הארץ והושבו מלכתחילה בקדמת האולם – מובדלים משאר הצירים בחומת
מגן כחולה. עינם הפקוחה ומצלמות התיעוד של אנשי עומרי שרון – מתעדות
כל העת את התנהגותם. חפץ לשמור על הג'וב שקיבלת? זכור את תפקידך...
מי תנצח בהצבעה? האידאולוגיה או המנגנון המשומן?
מכאל פואה מנכל מנהיגות יהודית – ממהר להגיש למנכ"ל הליכוד (מול
מצלמות הטלוויזיה) את מאות החתימות הנדרשות בכדי לחייב לבצע בחירות
חשאיות. בדלית ברירא מכריז מנכ"ל התנועה על הצבעה חשאית – עכשיו כבר
לא יוכלו להצביע האנשים הרבים שאינם צירי ועידה ושהוכנסו לאולם קודם
לכן, עכשיו יצביעו הצירים ללא חשש הרחק ממצלמותיה של משפחת שרון,
עכשיו תראה ההצבעה להיכן באמת נוטה מרכז הליכוד.
30% בעד הצעתו של רוה"מ, 70% מתנגדים – מודיעים בשעת לילה מאוחרת עם
סיום ספירת הקולות. מתברר שההתנגדות לשרון ומהלכיו מקיפה מעגלים
נרחבים בהרבה מאנשי 'מנהיגות יהודית'. מתברר שכשמרימים דגל אידאולוגי
נחוש - רוב אנשי הליכוד שנותרו נאמנים לרוחם המקורית - מצטרפים. בליל
המשרוקיות התברר כי במפלגת השלטון של המחנה הלאומי הולך ונוצר מוקד
שלישי. אין זה מוקד מחנאי סביב שרון או נתניהו שאכזבו. זהו מוקד
אידאולוגי המחזיר את התנועה המנהיגה בישראל אל עצמה.
*
בחסדי ה' יש כיום בידי הציבור האמוני "מאחז" חשוב במפלגת השלטון
הלאומית ועמדת השפעה משמעותית במקום בו מתקבלות ההחלטות.
אנו נוסיף ונאבק בכל כוחנו נגד תוכניות העקירה, ההרס ועידוד הטרור –
אולם זאת יש לזכור!
על אף שאנו מוצאים עצמנו בעמדת ההשפעה האפקטיבית ביותר, 'מפת הדרכים'
אינה הבעיה המהותית, ולכן השפעה על בכירי הליכוד איננה
מטרתנו העיקרית.
הבעיה האמיתית היא שהציבור הנאמן לערכי היסוד של האומה – לא העמיד
מתוכו אלטרנטיבה אמיתית לשרון.
מוטב לא נשגה יותר באשליות. אף ראש ממשלה "סטנדרטי" אחר, לא היה נוהג
אחרת ולא ינהג אחרת.
לא באנו לליכוד בכדי להתנגד למהלכים או בכדי להחזיר את שרון או ביבי
בתשובה.
באנו לליכוד בכדי לבנות אלטרנטיבה אמונית להנהגת ישראל.
רק מתוך אמונת ישראל ניתן להנהיג את האומה ולהוציאה מהמשבר.
אז מה לעשות? להתפקד עכשיו לליכוד במסגרת מנהיגות- יהודית.
כך מפיקים נכונה את לקחי העבר.
נאבקים בצורה אפקטיבית בהווה.
והחשוב מכל -
בונים הנהגה אמונית לעתיד.
|
