|
עוד מעט הם ידברו על ממשלת אחדות. בעצם - כבר עכשיו הם מדברים על זה, אבל על אש קטנה. בקרוב האש תגבר. היא תגבר תרתי משמע. החלטתו הראשונה של שר הביטחון החדש היתה, כמובן, לא להגיב למטח הקטיושות על קריית שמונה. האריות טרפו זברה מן העדר, וכל עוד מתעכלת המסכנה בקיבותיהם, שאר הזברות יכולות לשוב וללחוך עשב בבטחה בארץ הצימרים. המטח ההוא היה מן "טסט קייס" שכזה – כל הצדדים ביצעו את תפקידם וקירבו את הסיבוב הבא.
אז עוד מעט הם ידברו על ממשלת אחדות. בגלל מצב החירום כמובן, אתם יודעים – אחריות לאומית כאילו כזה... נכון, זה נשמע מופרך, מדוע אופוזיציה, שמנצחת בכל הסקרים, תקבור את עצמה בתוך ממשלה צולעת ? אבל זהו בדיוק – שאין פה שום אופוזיציה. קשה לחשוב על הזדמנות טובה יותר לאופוזיציה מהסיטואציה שהתהוותה כאן לאחר המלחמה האחרונה, וביתר שאת לאחר פרסום דו"ח וינוגראד הראשון. אבל קולה של האופוזיציה היה רפה ומאולץ. כל האסטרטגיה האופוזיציונית היתה פאסיבית – שום ביקורת משמעותית, שום התקפת מצח, שום ניסיון פוליטי אמיתי להביא להפלת הממשלה. נכון, כל מכפילי הכוח בישראל עומדים לצידו של אולמרט. אבל לא נמאס לנו מהתירוץ הזה? מזל שהתקשורת שמאלנית, אחרת היינו צריכים להמציא אותה. אם היה מוצא פוליטי לגלי ההדף הציבוריים שהתפתחו נגד ממשלת אולמרט, הממשלה היתה נופלת, למרות התקשורת השמאלנית. אבל לא היה מוצא כזה כי לא היתה באמת אופוזיציה, וגם לא היתה יכולה להיות. האופוזיציה אשר רגליה ניצבו פעם על "שתי גדות לירדן", קיצצה לעצמה מזמן את אחת הרגליים והסתפקה בגדה המערבית בלבד. עכשיו – כשהאופוזיציה מציעה להכניס את החטיבה הפלסטינית של ירדן לגדה השנייה, מתברר שגם הרגל התנוונה לגמרי. "שתי גדות לירדן" הפכו אצל הנהגת האופוזיציה ל"שתי גדות לפלסטין". טיפוסים כליבני, בראון ואולמרט הבינו זאת מזמן והלכו 'קדימה'. אגב – רעיון העוועים הזה, של חטיבת 'באדר' לא יכניס את יו"ש תחת חסותה של ירדן, אלא כמובן להיפך, מה שקרה בעזה כשביילין וחבורת אוסלו "ניצלו את חלון ההזדמנויות ההיסטורי" והביאו את ערפאת המתון, יקרה עכשיו ביו"ש, כשיגיעו לכאן הכוחות המתונים מירדן כדי לשמור עלינו "בלי בג"ץ ובלי בצלם". בסוף הם יתאחדו עם הכוחות הפלסטיניים בגדה השנייה, והמלך - אם לא ייזרק מאיזה רב קומות בעמן, ימצא אולי מקלט מדיני במצודת זאב... אז יש לנו אופוזיציה בלי רגליים אידיאולוגיות. אופוזיציה השבויה לחלוטין במרחב החשיבה האוסלואי. – כשאין לך אלטרנטיבה מהותית, אינך יכול לצלוח את העוצמה הטכנית – הפוליטית והתקשורתית - העומדת לצד השלטון. כך מצליח אולמרט לבסס את שלטונו גם עם שני אחוזי פופולאריות, ומנגד - מי שהיו לו את כל הסיכויים, אבל סירב לשחות נגד הזרם, מוצא עצמו נסחף עמו. הוא יאלץ להיכנס לממשלה מפני שהוא פשוט מתגלה כבלתי רלוונטי מחוצה לה. אז עוד מעט ידברו על ממשלת אחדות, ובמעט המילים שנותרו לי אסביר בקיצור מה משמעות הדבר מבחינת הארץ, ומבחינת החירות. מבחינת הארץ - כניסת הליכוד לממשלה תחזיר את הלגיטימציה שאבדה לתוכנית ההתכנסות. שוב עלולים קולות בוחרי הימין לשמש כלי שרת להגשמת חלומו של אורי אבנרי. למפלגות הימין הקטנות ממילא לא היתה מעולם משמעות פוליטית של ממש, וגם עכשיו לא יתרגש איש ממחאותיהן. מבחינת החירות - משמעות כניסת הליכוד לממשלה היא שהסממן האחרון של בחירה חופשית בישראל – אבד. ממשלת אחדות היא יצירת קרטל פוליטי בשוק הרעיונות, ונטרול כוחות השוק החופשי של הבוחרים. בעולם המסחרי, על יצירת קרטל כזה – נכנסים לכלא. ממשלת אחדות היא בעצם הוצאה של הדמוקרטיה להפסקה. זו תופעה פסולה ובדמוקרטיה אמיתית היא כמעט בלתי אפשרית. מעולם לא היתה אחדות בין הדמוקרטים לרפובליקנים בארה"ב. בבריטניה – זה קרה רק כשלונדון עלתה באש ובישראל זה קרה לראשונה רק כשכל צבאות ערב החלו לנוע לכוון תל-אביב. אם אתה חרד לגורל הארץ ולחירות תושביה כדאי שתתכונן - עוד מעט ידברו כאן על ממשלת אחדות... *פורסם במקור ראשון
|
