|
כניסתו של חיים רמון לתפקיד המשנה לראש הממשלה, נותנת לנו במשיכת קולמוס אחת את תמצית הקריסה הערכית של מדינת ישראל. קריסת הנשמה שבעקבותיה קורס גם הגוף. לאחר שחקר ובדק היטב את מיקומה המדויק של לשונו, מצא בית המשפט המכובד את חיים רמון אשם ושלח אותו לחודשים אחדים של עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
כל מי שראה את התמונה המפורסמת בה "נמרחת" הצעירונת על בטנו של רמון, מבין שלא היתה כאן שום הטרדה מינית אלא התנהגות נורמטיבית בין שני פרחחים - התנהגות המקובלת מאוד במסדרונות משרדי הממשלה. אלא שבלחץ ארגוני הנשים, אמצעי התקשורת, והטרנד הליברלי כביכול – פסק בית המשפט את אותו פסק דין מגוחך ומצא את רמון אשם. כדי לאזן במשהו את הדברים הוסיף בית המשפט כי במעשיו של רמון לא דבק קלון. כל אדם ישר מבין שהאמת הפוכה. מבחינת החוק היבש, צריך היה רמון לצאת זכאי לחלוטין, אך מבחינה מהותית הוא נושא קלון הזועק לשמיים. בחברה בריאה, שום איש ציבור לא מעז היה להיראות במחיצתו. אך את ראשיה שריה ויועציה, מעניין מבחן האדם הישר כשלג דאשתקד. מה אכפת לנו מה מרגיש הציבור – אותנו מעניין רק דבר אחד – החוק. אצלנו אין שלטון היושר הצדק, האינטגרטי – אנחנו לא פריירים - אצלנו יש רק - שלטון החוק. ראש ממשלה, שהוציא את עמו למלחמה בכדי שתאדיר את שמו ותשמש מנוף להתכנסות, ראש ממשלה שגרם להרג חסר כל משמעות של 150 חיילים ואזרחים, ראש ממשלה עם 1% פופולאריות - ממנה עכשיו כסגנו, אדם עם 100% קלון. כיצד הגענו למצב בו מנהיגי הציבור מתייחסים למדינה כאל כלי חד פעמי לשימושם הפרטי. כיצד אבדה הבושה ונותרה רק הפרוצדורה. שורש הרע הוא הבריחה מערכי היסוד היהודיים, והניסיון לייצר יש מאין עם חדש הנסמך על הערכים האופנתיים לאותה שעה. האיש האחראי יותר מכל למפולת הערכית הזו בעשור האחרון היה אהרון ברק והמהפכה השיפוטית שלו. את ערכי היסוד של האומה, החליף ברק בערכיהם הנאורים של כבודם. השיטה המשפטית הנסמכת על חבר מושבעים, מבינה שאת הצדק יש לחפש בקרב קהל ישרים. הידע המקצועי לבדו, אינו מהווה בשום אופן ערובה לקיומם של ערכים כאלה. אפשר להתווכח על מעלותיה וחסרונותיה של השיטה, אולם בישראל נוצר מצב הפוך – לא רק שאיש אינו מתחשב בערכי הציבור, בית המשפט העמיד עצמו מעל בית המחוקקים המבטא את חתך הדעות והערכים הללו. אם יעזו המחוקקים לפעול בניגוד לערכי כבודם – יואשמו מיד בחקיקה "עוקפת בג"ץ" – ובמילים פשוטות – העם באמצעות נציגיו הנבחרים יואשם על ידי התקשורת בכך שהעז להמרות את פי האדונים. מכאן כבר קצרה הדרך למצב בו כל מנהיג שמסתדר עם החוק – מרשה לעצמו לצפצף צפצוף ארוך וקטלני על תחושות הציבור. לפני מספר שנים הוצאתי מרשימת הליכוד לכנסת, משום שיו"ר וועדת הבחירות המרכזית – השופט חשין, מצא שהעברות שעברתי במסגרת הפגנות 'זו-ארצנו', היו עברות שיש עמן קלון. המתנתי בסבלנות עד כלות שנות "קלוני" ובינתיים יצא לאור ספרה של נעמי לויצקי "העליונים". בין השאר גילתה לנו המחברת כי ל"כבודו", שהקפיד כל כך בקלוני, יש בת מחוץ לנישואין – בת שנולדה לו מקיום יחסים עם עובדת שעבדה לצידו. אולי בשל הכתם ההוא – נזהר מאוד השופט חשין כשבא לדון בענייני קלון – כמובן לא במקרה שלי, אלא של אדם אחר. באותה הזדמנות בה הטיל בי קלון, החליט "כבודו" כי במעשיו של מועמד אחר באותן בחירות - הד"ר עזמי בשארה – לא דבק קלון ואישר את התמודדותו. "כנופית שלטון החוק" – כלשונו הציורית של רמון – איפשרה עכשיו את חזרתו לממשלה. המושג "שלטון החוק" הוא מושג רודני ונתעב. כדי לעצור את הקריסה עלינו להחזיר את המדינה לעם ולהחליף את שלטון החוק בשלטון הצדק. *פורסם במקור ראשון
|
