|
וולרשטיין, את האמת וכל האמת: האם קרצתם עין לבנימין נתניהו כבר בערב החורבן בדרום? רגע האמת שלכם מגיע, ראשי מועצת יש"ע בעבר, בהווה ובעתיד... ועל-כן אמרו לכולנו את האמת ואת כל האמת ובקול צלול ורם: האם כאשר ניהלתם את מאבק לכאורה נגד חורבן הישובים בדרום – קרצתם עין, לא רק לקציני המשטרה והצבא (כפי שכל מצלמה ומיקרופון תיעדו למשמרת), אלא גם אל האליל החדש-ישן שלכם, בנימין נתניהו?
מסתבר שכן, וניתן לחרוץ זאת בהחלטיות גמורה. ממה נפשכם, אנשי וולרשטיין ושות': אם נתניהו היה תמיד קרוב אל ליבכם, כיצד זה לא השפעתם עליו לעצור את גלגל החורבן בדרום, בטרם החל לנוע? ולחילופין, אם האיש ההפכפך הזה איננו בשר-מבשרכם, מה לכם לרוץ עתה כבני-חסות אל חיקו האבהי? ראשית אתוודה: מעולם לא האמנתי בכם. אכן, התרשמתי כיצד אתם מרימים קמפיין מוצלח מאוד, אולי חסר תקדים; אך כזה הנעדר לחלוטין יעדים וחף מכל מטרות. שוכנעתי כבר אז, כי לא עצמתם עין בכל הימים-הנוראים ההם. ואולם לא יכולתי להתכחש להיענות הרחבה מצד הקהילה המופלאה שלנו (יצירת-כפו ההיסטורית של הרמ"צ נריה, שמאוחר יותר נצבעה כתום) במגמה לזעזע את הרחוב הישראלי, ומנגד – ראיתי את דלות הנהגתכם: להוביל, לנווט, לנתב עוצמות, לחולל מהפיכות. אינני מדבר על כפר מימון. נהפוך הוא. אני אפילו מריע לכם על שיקול-הדעת האחראי שלכם בכפר מימון. החללים הוודאיים, שהיו נופלים מקרבנו (זאת על בסיס דברי-הכיבושין מצד קצין המרחב - היום סגן ניצב - שהוראתם אחת: התרת דם!) - היו מעקרים לחלוטין את המאבק ומותירים הלם ציבורי, שהיה דומה בעצמתו לאווירת הימים בעקבות רצח רבין. הלקחים הפוליטיים היו, כמובן, מוסקים נגדנו. הרוח התקשורתית הייתה, כרגיל, פסקנית: אם הציבור הכתום הגיע לידי פריצת גדר, תרתי משמע – אזי המטורפים הללו עברו את כל הגבולות... גם אני שמעתי את דברי ההבל של הרברבן ישראל הראל בעניין פריצת הגדר בכפר-מימון, כהטפת זקן ממרה, המתגעגע לימיו הרחוקים כראש מועצת יש"ע. אחרי מעשה, הראל גבה-הלב יכול להגיד הכל. מסתבר, כי בהשאת עצה לשר-ההיסטוריה כולנו טובים, והראל, כנראה, הוא ראש ליועצים בעניין זה. אנו חייבים להזכיר להראל, כי כשהיה עורך "נקודה", היה ביטאון המתנחלים במה רעיונית פתוחה לכל שמאלן מצוי, על-אחת-כמה-וכמה אם תחת שמו צויין שם קיבוץ אטרקטיבי... כמה התבטלות-עצמית ביטא האיש הזה בשם הציבור האמוני כולו, ומדוע על הראל להתנשא עלינו היום? מה עשינו לו? מעבר לנקודת הרתיחה הפוטנציאלית, הרת האסון, כאמור, בכפר-מימון; היו העוצמות הכתומות כפרצי קיטור, שניתן היה להתרשם, כי בזתם לכוח המחץ, הגלום בהם. לא זאת, אף זאת: היו בשטח עוד מנהיגים ראויים, חלקם משכמם ומעלה, מכל גווני הצבע הכתום, שביקשו להשתתף בהחלטות וליטול חלק בהכרעות, ולמצער – להציב סימני שאלה על דרככם, ואתם אצתם-רצתם בשיכרון-כוח בלתי מוסבר. כולם אמרו זה לזה: עזבו, לבטח יש להם, לראשי יש"ע, אסטרטגיה חכמה; הנשק הסודי עוד לא יצא מן המחסנים. נשק יום-הדין עתיד להכריע. אחרי ביצוע החורבן הנפשע, ניתן לומר היום על בסיס עובדות מוצקות, כי לא היו לכם במאבק המתגלגל הזה, לא יעדים קרובים ובוודאי לא מטרות רחוקות. יתירה מזו: אף לא הותרתם מקום כלשהו למשא ומתן עם השלטונות ולהתמקחות מושכלת עמם. לדוגמא, ביטויי החרדה הגואה בקרב שרים וקצינים (במיוחד בעת גיחותיה התכופות לגוש-קטיף של ציפי ליבני) – לא נוצלו לסחיטת התחייבויות רשמיות, בין השאר ביחס להותרת הישובים על תלם, כהתמודדות עם תמונת מצב עתידית. ההתבטלות-העצמית שלכם מול אנשי הממסד והשררה לא תסלח לכם. כחגבים הייתם בעיניהם ובעינינו. נתתם הרגשה של "משחק מכור", נוכח הנלחמים באמת-ובתמים על בתיהם. לאמיתו-של-דבר, חטאכם כבד הרבה יותר: שידרתם בהתנהגותכם ובאמירותיכם הסותרות אהדדי, חוסר אמינות והעדר יושר. רוח ההתמסרות התקבלה כהד מדיווחים אותנטיים; אלו שבקעו באכזבה- מרה ממכשירי הטלפון הניידים, שהוחזקו בידי בני-הנוער, הנצורים בבתי-הכנסת. עתה קריצת העין שלכם, הוולרשטיינים, מקבלת מימדים נוספים . מילא קריצת-עין לניצב בר-לב, אבל קריצת-עין לנתניהו... האם אני חש נכון, חברים, את הלוך-הרוחות בימים ההם בזמן הזה? אני רוצה, ברשותכם המלומדים, להוסיף מאמר מוסגר: אילו לא גידלנו את אריאל שרון למימדים פוליטיים אדירים, כפי שנודעו לו באחריתו, אחרי פשיעתו בחבל ימית – אזי השמאל היה כבר מזמן סותם עליו את הגולל (מלחמת לבנון הראשונה). שערו בנפשכם כיצד נראינו היום, אילו הגולם הזה כלל לא היה קם על יוצרו! אם לא למדתם את השיעור ההיסטורי הזה, מכובדיי הוולרשטיינים, הרי שהורתכם בחטא ולידתכם בחטא. אמרו לי אפוא: מה לכם עתה ולבנימין נתניהו, האדריכל הכלכלי של תכנית "ההתנתקות" (שעלותה כבר הרבה מעבר לעשרה מליארד על חשבון נדכאי החברה)? מתי ילד-השעשועים הזה (הבלתי מתבגר!) חזר בתשובה? ואם יחזור בו מחדלונו המודע בימי חורבן חבל-הארץ-היהודי וגירוש חלוציו - מי תקע לידיכם, שאיננו גלגול נשמתו של שרון וכפרתו בגריסת ישובי יהודה-ושומרון? עם זאת אני חייב להבהיר: מעולם לא התפקדתי לליכוד ומעולם לא החלפתי מילה כלשהי עם משה פייגלין. אינני יכול לצפות לאן תוביל המגמה הפוליטית הזאת. עם זאת אני יודע בבירור, כי עוד ברית נפסדת עם מפלגת החורבנות (הליכוד) ועוד הימור כלפי שרון השני (נתניהו) – כי אז אנו בוודאות נדרשים לארוז את המזוודות, ולא עוד אלא להקדים תרופה למכה (הקמה לאלתר של ישובים חלופיים בגבול הקו-הירוק עבור פליטי יו"ש). תמיכתכם, הוולרשטיינים, בבנימין נתניהו, והטפות המוסר כלפי אלו שאינם סרים למשמעתכם הכפויה – היא חזרה אל ההתמכרות כלפי הסם המוכר, הממית והקטלני, שאחריתו מי יישורנו. אם אתה וולרשטיין אינך יכול עוד להתאפק, בהשתוקקותך אל מסדרונות השלטון (כבן בית) – אל תעשה זאת על חשבוננו. מהסם הזה כבר טעמנו - גם אתה, וולרשטיין - והוא רעיל ביותר.
|
