(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן) (לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
חברים יקרים – ה' עמכם!
האבק סביב הפריימריס מתחיל לשקוע, עכשיו הזמן לבדוק את הנתונים, ולהסיק מסקנות.
נראה שכל קיומם של הפריימריז הללו היה כדי לקדם את הרעיון של המנהיגות האמונית בישראל. נתניהו תכנן את הבחירות הללוכדי להראות את כוחו מול סילבן שלום, אולם כשנשמט השטיח מתחת רגליו לא הייתה לו ברירה והוא נגרר לבחירות מול פייגלין. בתחילת המירוץ חששנו שהחופש ונתניהו יצליחו להרדים את מערכת הבחירות, אולם מהר מאוד התברר שהקמפיין צובר תאוצה, נתניהו נלחץ ובמקום להרדים את הבחירות כפי שרצה בתחילה, משאת נפשו הפכה להביא שעורי הצבעה גבוהים. הענין הציבורי היה גדול ובסופו של דבר עמדנו ביעד אותו הגדרנו בתחילת הדרך (כל אחוז מעל ה-20% יהווה ניצחון עבורנו http://he.manhigut.org/content/view/3258/14) מבחינתי ההישג הגדול הוא נתוני ההצבעה בערים הגדולות -במקומות בהם לא היתה לנו תמיכה משמעותית בעבר. בגדרה 38% בקרית מלאכי 36% במרום הגליל 48% בצפת36% ובעוד ערים אחרות 15% ו-20% .אלו המספרים המייצגים את ההישג האמיתי. בסך הכל השגנו 20% מקולות המצביעים בערים. (לתוצאות לחץ כאן:http://www.mf1.co.il/article.php?id=133).
הליכודניקים לא הטריחו עצמם לקלפי כדי להצביע הצבעת מחאה. מדובר על כך שיש20% של מצביעים בערים אשר כבר מוכנים למנהיגות שיש לה א-לוהים. למעשה מדובר במספרים גדולים יותר, אלא שמול המצביעים הללו עמד מנגנון משומן היטב ששינה כל העת את כללי המשחק- לטובתו. חלק ניכר משאר המצביעים הצביעו הצבעה חמולתית שנבעה מאינטרסים – לא מתוך הזדהות. נתניהו הפעיל לחץ כבד מאוד על חברי הכנסת וראשי הסניפים – למעשה כל המנגנון הליכודיגוייס ו"הזיע" קשה כדי לגמד את כוחנו. מול כל אלה התוצאה שנתקבלה משקפת תקווה גדולה. פרצנו למעגלי תודעה בקרב כלל האוכלוסיה, שלא הכירונו בעבר. עלינו להפיק לקחים ולהמשיך ולהעפיל בעוז ובענווה עד שנראה בירושלים מנהיגות המאמינה בעם, בארץ, ובאלוקי ישראל.
על פי סקר שערך הג'רוזלם פוסט זמן קצר לאחר הפריימריס -32% מהישראלים מעדיפים את אולמרט כראש ממשלה. רק 24% מעדיפים את נתניהו. ברק על פי הסקר, מקבל 19% ו"אחרים" – 25%. בהתחשב בכך שרק לפני כחצי שנה קיבל אולמרט אחוז אחד (!) בסקרי הפופולאריות - זהו נתון מדהים. את כשלון הליכוד בניצול שעת הכושר הפוליטית הטובה ביותר שאופוזיציה יכולה לצפות לה, יהיו כמובן מי שינסו לגלגל אל ה"פייגלינים". אולם בכדי להבין מה באמת מתחולל כאן – כדאי לקרוא את הסיפור הבא.
... הנחתי את המזוודות על שולחן הבידוק בשדה התעופה קנדי שבניו-יורק. הזמן – כחודש לאחר הפריימריס הקודמים בליכוד ואני חוזר לארץ לאחר סבב פגישות והרצאות בארה"ב. לפתע יד בוטחת טופחת על כתפי – "פייגלין" – צועק אלי קול ישראלי טיפוסי, אני מסתובב ורואה מולי באמצע החורף הניו-יורקי – ישראלי עם מכנסיים קצרים וגופיה. "איזה טמבל היה ביבי" הוא ממשיך וצועק. הייתי קצת נבוך אבל האיש ממשיך -" הוא חשב שאם הוא יגיד שאתה עבריין ויזרוק אותך מהתנועה אז הוא ימשוך אליו את הקולות של 'קדימה', בסוף הוא לא קיבל אף קול של 'קדימה' – אבל הפסיד עשרה מנדטים ימניים שברחו לליברמן" – "דרך אגב – אתה יודע מי אני?", "אין לי מושג" – אני עונה – "אני ימין סוויסה מהפנתרים השחורים, זוכר? – כבר חמש שנים במיאמי – אבל עוקב אחרי כל מה שקורה בארץ"...
דברים שימין סוויסה ראה ממיאמי – נתניהו לא מסוגל לראות מכאן. שוב הוא פונה לדרך של מתקפה על פייגלין כדי לזכות בלגיטימיות של המועדון הסגור. שוב מבין הציבור חיש קל, כי נתניהו משייך עצמו למועדון של אולמרט וברק. אומנם זאבים ידועים כאמנון אברמוביץ' ומערכת "הארץ" מחבקים אותו בחום כל עוד הוא נלחם בפייגלין, אך הציבור מבין דבר מאוד פשוט.אם אברמוביץ' אוהב את נתניהו, אם הוא "שם" – אומר לעצמו הציבור -אז אין באמת אלטרנטיבה לאומית לדרכו של השמאל,, אז אם כך עדיף להישאר עם המושחת מקדימה שבאמת שייך לשם.
קודם לפריימריס חזרנו והסברנו, חזרנו והוכחנו על פי ניסיון העבר – כי פזילה שמאלה תמיד תמיד מדרדרת את הליכוד. אך כל מלחכי הפינכה של נתניהו הסבירו בידענות כי עלינו לפנות ל"מרכז" ולהחביא את "הקיצוניים". לתשובה כל כך מוחצת, שנותנת לנו המציאות בתוך זמן כל כך קצר – גם אנו לא ציפינו.
אז מה יהיה עכשיו?
אם נתניהו ימשיך לפרק את הליכוד ואת המחנה היהודי, סביר להניח שהליכוד יצנח בסקרים. המאבק האמיתי יתחולל כפי הנראה בין אולמרט לברק, הדרישה לפריימריז חוזרים תעלה מחדש, ויתכן שנמצא את עצמנו בעוד שנה בעוד פריימריס לראשות הליכוד.
בכל מקרה, קודם לבחירות הכלליות, יתקיימו פריימריס לקביעת הרשימה לכנסת, ועלינו להיערך כראוי לקראתם.
ממה הוא כל כך מפחד?
כשם שבמדינת ישראל, הרוב היהודי הגדול מתומרן ונשלט על ידי המיעוט הישראלי (בשם ה"שלום" כמובן...), כך בדיוק גם בליכוד פנימה ובאחוזים זהים ממש – ה 80% מסורתיים-"יהודים", נשלטים על ידי ה 20% חילוניים-"ישראלים.
נתניהו רואה עצמו כמי שנמצא במרחב ההגמוניה הישראלית השלטת. כמוהו ככפילו במפלגת העבודה – שניהם גברים אשכנזים בוגרי סיירת מטכ"ל ומאוד חילוניים. לאידיאולוגיות העבר, הלאומיות או הפועליות, אין יותר משמעות של ממש – איש כבר לא לוקח ברצינות לא את ארץ ישראל ולא את הסוציאליזם. מה שנותר הוא השררה לשם שררה. ושררה זו נתונה בישראל רק לחברי המועדון הישראלי הסגור ונושאי כליהם. אתה יכול להיות ראש ממשלה מזרחי ואפילו חובש כיפה – אבל רק במידה ותשכנע את האליטה הישראלית כי אתה כפוף לחלוטין לסדר היום שלה. אם תסטה ממנו – תעלם הפתיחות באחת, והדמוקרטיה תהפוך פתאום - למתגוננת...
לחיצת יד מתוקשרת עם משה פייגלין מעמידה עבור נתניהו בסכנה גדולה את חברותו במועדון. בעצם כשסגר נתניהו את הדלתות על פייגלין, הוא שידר למועדון ה 20% - "ראו – לא רק שאני אתכם, אני גם מגן עליכם מהפייגלינים – אני הוא שומר הסף מול ה80% המאיימים על ההגמוניה שלנו". ואכן – באורך פלא הפך נתניהו למחרת הפריימריס לאתרוג החדש. לא דבר פעוט הוא לראות את טומי לפיד, אמנון דנקנר, ארי שביט ו דן מרגלית מתחרים ביניהם (בערוץ 10) בדברי שבח והלל לבנימין נתניהו. כי הרי נתניהו דאג להסביר לעיתונאים כי המלחמה בפייגלין רק החלה וכפי שידע לשחק שוב ושוב עם כללי המשחק הדמוקרטיים בכדי להשיג את מבוקשו בבחירות לראשות הליכוד – כך בדיוק יעשה וביתר שאת – בכדי למנוע את בחירתו של פייגלין ברשימת הליכוד לכנסת.
מובן שמיד לאחר עיצוב רשימת הליכוד לכנסת, תפנה התקשורת את גבה לנתניהו, את הפירגון תחליף מתקפה חסרת מעצורים ומלוא הגיבוי יינתן ל"איש שלנו" לברק. אחרי הכל – חילוני אשכנזי מסיירת מטכ"ל – זה טוב וזה יפה, אך בכל זאת מדובר במפלגת ה"אינדיאנים" לא ביפי הבלורית ממדורת השבט.
אנו מבקשים מכל אחד שיש לו הערות או מסקנות לכתוב אותם על עמוד אחד ולשלוח לשאול כהן. כמו כן חשוב מאוד לשלוח את כל שמות הפעילים המקומיים ובמיוחד אלה שאינם מתפקדי מנהיגות יהודית, טלפונים, וכל נתון שיעזור לנו לשמור איתם על קשר רציף. שאול כהן,טל: 052-6070117.