|
(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן)
(לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)
חברים יקרים – ה' עמכם!  "בא אל פרעה" – אומר ה' למשה, ומשה העניו, שבתחילה מנסה להתחמק משליחותו, הולך לפרעה ושם אותו במקומו. עד כמה חסרה לנו היום – כשכל ראש ממשלה ממהר לרוץ לאמריקה מיד לאחר היבחרו, עד כמה חסרה לנו היום אותה גאווה לאומית שבאה מתוך ענווה אישית. עד כמה חסרה לנו היום זקיפות הקומה מול המעצמה העולמית – זקיפות קומה שרק מי שמאמין בעמו ובאלוהיו, יכול להקרין ולייצג מול העולם כולו. מדינה שלמה יוצאת מכליה ונמרחת מול ביקורו של נשיא שאבד עליו הכלח, משל היינו חבורת מטיילים שאיבדה את דרכה בג'ונגל – והנה הנה חג מעלינו מסוק, שאולי יטיל אלינו איזו כיכר לחם...
"מה אתם עושים לקראת הביקור של 'בוש' ? " – שאל אותי הבחור שבפתח המערה. בשבילי זו הייתה הפתעה – ולא כל כך נעימה. הנה אני מגיע כדי לסייע בשמירה לחלוצים הנאחזים בציפורניהם ב'חומש'. מדובר בצעירים אידיאליסטים, ב"שפיץ של השפיץ" של הנוער המובחר ביותר. הצבא הורס כל מה שבולט סנטימטר מעל פני השטח ולהם לא נותר אלא ללון במערות שבסביבה – אפילו את כלי הבישול הם צריכים להסתיר בבורות עזובים כי בכל ביקור חטוף של הצבא - יגזלו מיד את הכל. והנה - בתוך הקור הגשם והבוץ שבמרומי 'חומש', פונה אלי "שוכן מערות" חייכן שכזה, פאותיו הארוכות מבצבצות מתוך הצעיפים העוטפים את פניו הצעירות, והוא שואל אותי על ביקורו של בוש... אני – שבאתי מתוך ה"ציויליזציה", מתוך בית חם וחדשות ששוטפות את מוחי בכל שעה, אני הוא זה שאמור להתבלבל ולתת לביקור הזה מעמד חורץ גורלות. אני הוא זה שאמור להיכנע לשגרת הימין מאז ביקורי קיסינג'ר. השגרה הנוחה המטילה את האחריות על ה "לחץ מאמריקה" ובמעין רפלקס אוטומטי מארגנת הפגנות מול ביקורי האחמי"ם האמריקניים. " כלום" – השבתי אל ערמת הצעיפים החייכנית. אנחנו לא עושים שום דבר בעניין הביקור של 'בוש' משום שהבעיה לא מתחילה בבוש ולא נגמרת בבוש. הבעיה, כל כולה, נמצאת כאן – בישראל. שבת שלום
משה פייגלין בעדכון: · ה"סיוע" האמריקני
· איך נסתדר בלי ה"סיוע" האמריקני
· למה אנו נכנעים לאמריקנים
· פולארד ואמריקנים
· הודעות
· מאמרים
· מדורים
ג' בסיוון תשס"א 25 במאי 01'  "אבל מה תעשו עם הלחץ האמריקאי? מה תעשו כשיפסיקו לכם את התקציבים? מה תעשו כשישלחו אליכם מפציצים של נאט"ו כמו שעשו בבוסניה? מה תעשו מול כל העולם? מה תעשו?"
בכל פעם שעולה ניסיון להציב אלטרנטיבה למחשבה הישראלית הרגילה, בכל פעם שמנסה מאן דהוא להציע גישה שונה מהמסלול השמאלני המקובל מוּצא מארסנל הטיעונים הנשק המכריע: "האמריקאים לא יתנו...". אחרי הטיעון הזה אי אפשר להמשיך בוויכוח, משום שהנחת המוצא היא שהאמריקאים הם מעצמה אדירה, אנו קטנטנים ותלויים בהם לחלוטין, וממילא איננו יכולים ליישם מדיניות שלא תהיה מקובלת עליהם. ואכן, לכאורה כך הם פני הדברים – אין כל השוואה בין כוחם הצבאי והכלכלי של מעגלי האויבים הסובבים אותנו כשהם נתמכים על ידי ארה"ב, לבין יכולתנו שלנו. הבה נבחן לרגע את האספקט הכלכלי/צבאי. טענת היסוד היא שללא הסיוע האמריקאי ישראל לא תוכל להתקיים. אבל בחינת המספרים ובחינת ההיסטוריה של הסיוע האמריקאי מראה את ההפך הגמור. ה'סיוע' האמריקאי, על צורותיו השונות, עומד כיום על כ-3.5% (כן, זה הכול – 3.5%!) מתקציבה של מדינת ישראל*. מתוך נתח זה כמחצית הסיוע הוא סיוע צבאי. במקביל מחמשת ארה"ב בנשק המודרני ביותר את הצבא הערבי הגדול והמאיים ביותר על מדינת ישראל, את צבא מצרים. לצבא המצרי אין שום אויב בגבולותיה השונים מלבד ישראל. סודאן ולוב אינן מסכנות את מצרים בכל רמה שהיא, וברור שכל הצבא האדיר שבונה מצרים מכוּון אך ורק נגד ישראל. ** · *הגירוש מגוש קטיף עלה בערך פי עשרה מן הסיוע האמריקני השנתי... · ** המזה"ת הוא לקוח הנשק העיקרי של תעשיית הנשק האמריקנית. רק ששית מהאספקה הצבאית של "ידידתנו הגדולה", מגיעה לישראל. כל השאר מגיע לערב הסעודית, מצריים, ירדן – ואפילו תימן... איך נסתדר בלי ה"סיוע" האמריקני |
(המשך מתוך המאמר "אגדת הסיוע האמריקני")  אין ספק, שאילו הייתה ארה"ב נמנעת מלחמש את המצרים מכף רגל ועד ראש היה כדאי לישראל לוותר במקביל על ה'סיוע' הצבאי שהיא מקבלת ממנה. כולם היו אז מרוויחים מהעניין, חוץ מתעשיית הנשק האמריקאית. ארה"ב הייתה חוסכת מיליארדי דולרים שהיא שופכת על שני הצדדים, והמלחמה בין ישראל והמצרים הייתה נדחית לזמן ממושך יותר. ידועה האמרה המפורסמת, לפיה אקדח המופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית. מתוך אינטרסים ציניים של תעשיית הנשק שלה, ורצונה ליצור תלות של הצדדים בנשק האמריקאי, דאגה ארה"ב להופעתם של מיליוני אקדחים משוכללים במצרים במערכה הראשונה. סביר להניח שאקדחים אלו יירו כבר במערכה השנייה. כך מקדמת ארה"ב את המלחמה במסווה של 'סיוע' כביכול.*
מכל מקום, ברור, אם כן, שהדבר הזה, הקרוי 'סיוע אמריקאי', מצטמצם לכל היותר לחלק האזרחי שבו. במסגרת קצרה זו לא נדון מדוע גם הסיוע האזרחי אינו אלא פיקציה, אולם ברור שמדינת ישראל, עם תל"ג של מדינה מודרנית, יכולה בקלות רבה להסתדר היטב תוך כדי ויתור על סיוע בהיקף של כאחוז וחצי מתקציבה, סיוע שבגינו היא מוותרת למעשה על עצמאותה. בדיקה מעניינת לא פחות היא בדיקת ההיסטוריה של ה'סיוע' האמריקאי. לא תמיד הייתה ישראל מעצמה כלכלית וצבאית במזרח התיכון. מאז הקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים, הייתה כלכלת ישראל תלויה על בלימה. גם מבחינה צבאית היה מצבה של ישראל בכי רע. צה"ל נפרס אז בגבולות בלתי אפשריים. ארה"ב הטילה אמברגו על משלוחי נשק למזרח התיכון. צבאות ערב התחמשו אז בנשק סובייטי בלבד, ומשמעות האמברגו האמריקאי הייתה למעשה גזר דין מוות על ישראל מצד ארה"ב. היה נראה שימיה של ישראל ספורים. הבדיחה העצובה באותם ימים ביקשה מהישראלי האחרון בנמל התעופה לוד – לכבות את האור... באותם ימים קשים לא קיבלה ישראל ולוּ כדור רובה אחד מן האמריקאים, ולא סנט שחוק אחד של סיוע. מתי החל ה'סיוע' האמריקאי לזרום לישראל? אחרי ה'תוקפנות' הישראלית ב-67', שהביאה לכיבוש סיני, יהודה, שומרון, והגולן, ואחרי הפריחה הכלכלית שבאה בעקבות המלחמה. אז, כשהתברר שישראל חזקה מכל שכנותיה, החל לזרום לארץ ה'סיוע' האמריקאי. מוזר, לא? הרי ארה"ב לוחצת על ישראל להסגיר יישובים לאויב ולהסתלק משטחי ארץ ישראל שכבשה. מדוע היא מתחילה 'לסייע' לישראל רק כשזו עושה בדיוק את מה שארה"ב מתנגדת אליו? השאלה הזאת מחריפה שבעתיים כשממשיכים לבדוק את גרף הסיוע האמריקאי לאורך שנות קיומה של ישראל. מתברר שהסיוע, שהתחיל, כאמור, רק לאחר מלחמת ששת הימים, הלך ותפח והגיע לשיאו בתחילת שנות השמונים. אז, בנקודת זמן מסוימת מאוד, החלה רמת הסיוע לצנוח, והיא עומדת כיום על פחות ממחצית הסיוע שקיבלה ישראל בנקודת השיא. ומהי אותה נקודת זמן מסוימת? מדובר בתקופת הסכמי קמפ-דייוויד, בזמן חיסול היישובים בסיני ומסירת השטח כולו למצרים. ושוב עולה השאלה, והפעם מהכיוון ההפוך: כשנשבר מנחם בגין, ונתן לג'ימי קרטר את כל מה שדרש, הייתה ישראל אמורה להפוך ל'בחור הנחמד', וודאי שימשיך ויקבל את מה שקיבל עד כה. והנה מסתבר שבמציאות, הדברים פועלים הפוך. ברור, אם כן, שהסיוע האמריקאי אינו סיוע אלא השקעה אסטרטגית, צינית לחלוטין, באינטרס אמריקאי מובהק. בישראל החלשה שלפני מלחמת ששת הימים, לא היה שווה להשקיע כסף או נשק, בדיוק כפי שלא שווה להשקיע פצצה אמריקאית אחת על מסילות הברזל המובילות את היהודים לאושוויץ. לעומת זאת ברגע שישראל הפכה למעצמה אזורית, האינטרס האמריקאי מחייב להשקיע בה. בשלב השלישי, כאשר ישראל מתחילה לאבד את הישגי מלחמת ששת הימים, בשלב שבו החליטה ישראל לחזור לגבולות הקו הירוק מול מצרים, חוזרת ארה"ב ומעבירה את תמיכתה הכלכלית והצבאית לערבים. תוצאה דומה, אם כי פחות חד משמעית, נקבל גם כשנבחן את יחסיה של ישראל עם מדינות אירופה. · * מאז כתיבת שורות אלה מצאה מצרים דרך נוחה הרבה יותר להילחם בישראל – וזאת באמצעות הזרמת כמויות אדירות של טילים נשק וחומרי נפץ לחמס ברצועה. סוריה משסה בנו את החיזבאללה מצפון, מצריים את החמס מדרום ואזרחי ישראל מקבלים לביתם חוברות הדרכה לקראת התקפת טילים כוללת ללא אפשרות מענה. · ** מאז כתיבת שורות אלה התחזקה ישראל מאוד מבחינה כלכלית וצבאית. השקל חזק הרבה יותר מהדולר, הנשק הצה"לי מתקדם יותר מאי פעם – וראה זה פלא – הרפיסות הישראלית מול האמריקנים רק גוברת.  אנו לא נכנעים – אנו מעוניינים בלחץ האמריקני. לפעמים אנו ממש לוחצים עליהם ש"יאלצו" אותנו. הגדיל לאחרונה לעשות עורך ה'ארץ' שקרא לאמריקנים "לאנוס" את ישראל. כל תהליך אוסלו נעשה בראשיתו בניגוד לדעתם של האמריקנים והיה צורך לפייס אותם כשנודע להם עליו. במלחמת לבנון השנייה ציפתה אמריקה לניצחון ישראלי חד משמעי ונתנה את מלוא הגיבוי לאולמרט. הלחץ להתפרק מהשטחים ו/או לא להילחם כראוי באויב, בא בעיקר מבפנים. אנו זקוקים לאמריקנים מסיבה אחרת. הישראלים צריכים אבא שיאשר את שייכותנו ל"משפחת העמים". כל הישראליות נולדה על ברכי החלום ההפוך לרעיון ה "עם לבדד ישכון". אנו צריכים את הברית עם האמריקנים כדי לרמות את עצמנו ולחשוב שהצלחנו להתנרמל ולהפוך לעם רגיל, עם שהתקבל למשפחת העמים, עם ישראלי במקום "העם היהודי". הסיוע האמריקאי נחוץ לשמירת ה"קשר המיוחד" עם אמריקה, הרבה יותר מאשר למצבה הכלכלי של מדינת ישראל ... כך הישראלים חשים שהאבא הטוב שמעבר לאוקיינוס האטלנטי – לא שכח אותנו.
האמריקנים אינם אוהבי ישראל, אבל גם לא שונאיה. יש שם תנ"כיות נוצרית ואמונה באל - גישה המביאה לאהדה גדולה של העניין הישראלי (בדרך להגשמת החלום הנוצרי) - ויש שם גם אנטישמיות מוכרת שכל ילד שהולך לכנסיה ביום ראשון – לא יכול שלא לספוג עד לשד עצמותיו. מעבר לכל זה קיים בפשטות האינטרס המדיני והוא הגורם המרכזי המכתיב את מהלכיה של ארה"ב. ישראל חזקה עצמאית וגאה, יוצרת אינטרס אמריקני לעמוד לצידה. ישראל חלשה, תלותית ומתרפסת עושה בדיוק את ההיפך. כ 80 מליון מאזרחי ארה"ב הם אוונגליסטים המאמינים בפסוק "ואברכה מברכך ומקללך אאור". כשמדינת ישראל תעמיד בראשה מנהיגות יהודית שתדבר אל העם האמריקני בתדר האמוני שלו – שום נשיא אמריקני לא יעלה על דעתו ללחוץ על ישראל ולאבד את כיסאו.
 הדוגמה הקיצונית (והטובה) ביותר לאנומליה הזו שביחסי ישראל /ארה"ב – היא הבגידה הגדולה של הישראלים בסוכן השבוי יהונתן פולארד. לקח לאסתר פולארד שנים רבות עד שהבינה כי אין עוד טעם לשבת בחדר קטנטן ומוזנח מול כלאו של בעלה. אסתר הבינה שהסיבה להמשך כליאתו של יהונתן נמצאת כאן בישראל ולכן העתיקה את מקום מושבה (לחדר קטנטן), כאן בארץ. הממסד הישראלי לא רוצה את שחרורו של פולארד, הוא ממתין בקוצר רוח למותו בכלא. אסתר לא מקבלת אגורה של תמיכה מישראל וארה"ב מעולם לא קיבלה בקשה ישראלית רשמית לשחרורו. פולארד הוא היהודי שהציל את הישראלי מן האמריקני*. פולארד העמיד במעשהו ראי בלתי אפשרי מול תסביך הזהות הישראלי, והישראלי לא יסלח לו על כך. הכעס האמריקני על פולארד מובן וברור. אולם העונש וההתעללות בו בלתי פרופורציונאליות ביחס לעבירה שעבר (העונש הממוצע על עברה כזו הוא כשלוש שנות מאסר). ההתעללות שהחלה עם הרבה אמוציות אנטישמיות, נמשכת היום רק בגלל ישראל. אפילו ראש ה CIA כבר אומר שצריך לשחרר את פולארד, אבל ישראל עושה הכל כדי שלא ישוחרר. אנחנו הרי לא יהודים. אנחנו ישראלים. אנו לא נפנה אליכם ונדרוש את שחרור היהודי פולארד (כפי שפעלנו לשחרורו המידי של הקצין הישראלי אביעם סלע שעוכב על ידיכם באותו עניין בדיוק). להיפך – קחו את היהודי, עשו בו כרצונכם, התעללו בו אפילו מעבר לרצונכם – כי לנו אין שום קשר ליהודי ההוא – אנו ישראלים נורמאליים ועל בסיס הנורמאליות הזו יש לנו אתכם "קשרים מיוחדים".
* ארה"ב מנעה מישראל מידע חיוני לעצם קיומה – מידע שארה"ב היתה חייבת להעביר בהתאם להסכמים שלה עם ישראל – ויהונתן פולארד לא יכול היה לעמוד מנגד מול הסכנה שריחפה על אחיו היהודים..
· הערב, מפגש בנתניה: http://he.manhigut.org/content/view/3377/165 · מפגש ברמת גן: http://he.manhigut.org/content/view/3379/165 · כנס בנושא חומש – בפתח תקוה: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4520&Itemid=81 · מפגש בכפר ורדים: http://he.manhigut.org/content/view/3386/165 · מפגש בטל מנשה: http://he.manhigut.org/content/view/3388/165 · ערב עיון בקרית אתא: http://he.manhigut.org/content/view/3371/165 · תרום לבניית מדינה יהודית: http://he.manhigut.org/content/view/1922/175 · התפקד לליכוד כאן: http://he.manhigut.org/content/view/3119/29 · הצטרף לפעילות: http://he.manhigut.org/content/view/3124/208 · מועדון הנחות והטבות: http://he.manhigut.org/component/option,com_facileforms/Itemid,224
· כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "מנגנון משומן", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/679/728.html · משה פייגלין בתכנית "מקצוענים" בערוץ 9, לצפייה: http://he.manhigut.org/content/view/3392/163 · אחים של "האח הגדול" – משה פייגלין: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4506&Itemid=13 · לבטל את חוק חינוך חובה – מיכאל פואה: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4508&Itemid=13 · תפילת השר דיכטר על הר הבית – אליקים וסרשטיין: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4515&Itemid=82
· דבר התנועה לכינון המקדש: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4538&Itemid=43 · מדור יצירה - הטור השמיני – "אל תלחשו תפילה..."- אלי צ'רניאבסקי: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4535&Itemid=47
"על פולארד; לבוש" - אלי צ'רניאבסקי: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4536&Itemid=47 · לפרשת בא - התנאים למהפכה ממצרים ועד היום (תשס"ו) – הרב דודי שפיץ: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=2307&Itemid=13 לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית 
|
