התנאי לחזרה לעזה

הלא כל אלה נמחקו ע'י משטרת המחשבה: כיבוש – מילה גסה. הניצחון - חסר תכלית, וגם ארץ (country, pays,Land) הס מלהזכיר. הגשם יורד אצלנו על "המדינה" – גוף משפטי מופשט. נותר לרשום בפקודת היום "הפחתת מספר הקסאמים" – לא בדיוק אידיאל לסכן בעבורו את הנפש. סטאלין לא קרא לחייליו להילחם למען הפרוליטריון, כ"א "למען המולדת", ולצורך כך הוחלף "האינטרנציונל" בהמנון לאומי, ולמלחמה קראו "המלחמה הפאטריוטית הגדולה". "פאטריה" זו מולדת, מילה גסה באנאפוליס.

יש מלחמות כיבוש, דת, שחרור, מגן. איזה מהן נילחם בסימטאות ג'באליה? הלא אפילו "מיגור האוייב" אינו "פוליטיקלי קורקט". הפלסטינים אינם, חלילה,"אויב" - מכסימום "יריב", ו"מיגור" זו מילה מתלהמת. וגם אין טעם להצעיד צבא שהתמחה בהריסת התיישבות יהודית - למלחמת-מגן עליה.

חיילים שיצטרכו לכבוש את חורבות גוש קטיף בדרכם לציר פילדלפי ישאלו את עצמם: הלא כבר היינו כאן ועוד מעט ניסוג שוב, אם כן – לשם מה?

את התשובה לא יעז השלטון לתת בגלוי, פן יפרוץ מרד: המלחמה נועדה להחזיר את השלטון ברצועה לפת'ח, כדי לאפשר את הקמת המדינה הפלסטינית - חזונם של בוש, ציפי, עליזה וקונדוליזה. כלומר, זו מלחמתו של האוייב, וככזאת - יחידה במינה בהיסטוריה. יש דיונים על מתן אור ירוק אמריקני ואירופי לצה"ל לצעוד לתוך צפון הרצועה וציר פילדלפי, אולם בתנאי שימסור את השטח מייד אחרי הכיבוש ל"כוחות הביטחון" של הפת"ח, בחסות כוחות בינלאומיים. הללו ישבו בעזה, ובהמשך גם ביהודה ושומרון ובירושלים המחולקת, עד שהתנאים יבשילו להשלטת ריבונות פלסטינית, לפי דגם קוסובו. בקוסובו איפשרה חסות נא'טו גירוש הסרבים והכרזת מדינה. כאן, המגורשים יהיו יהודים.

זו פיסגת הציניות שצה'ל יתפקד כ"צבא הכיבוש לישמעאל", שהוא ולא מחבלי הפת'ח או מרינס אמריקנים ישפוך דם למען חלוקת ירושלים ושחרור פלסטין.. וממי? מעצמו! הרעיון הזה כ'כ מטורף, שבהכרח מגיעים למסקנתו של עמוס עוז – לא לצעוד לתוך עזה.

אולם עוז מוסיף ואומר, שלהפסקת האש "יש כמובן מחיר מדיני לא קל". כוונתו, מסתבר, שהודנא עם ישראל מבססת את שלטון החמאס , וממילא חותרת תחת ה"פרטנר" מרמאללה ויסודות אנאפוליס.

אלא, יש גם סברה אחרת, שזה אינו מחיר, כ"א הישג, מציאה ממש, פתח הצלה ליהודה, שומרון וירושלים.

אכן, חיוני לביטחוננו למגר את החמאס, אולם ההנהגה הקיימת, עם המנטאליות של "שלום עכשיו", אינה מסוגלת לכך. רק אחרי תהליך של התפכחות נהיה בשלים לכבוש את עזה כדי למחוק את עיקבות ההתנתקות ולהחזיר את "אצבעות" היישובים ששלחו רבין ושרון – התוחמת הצפונית, מסדרון נצרים וגוש קטיף - בראייתם למרחוק את הצורך לבתר את הרצועה לשלוש, כורח צבאי שעכשיו, לאחר שבאיוולתנו הרסנו את המפעל הזה, שוב כופה את עצמו עלינו.

אסור לצעוד לתוך עזה, כל עוד לא יכול להיכתב בפקודת היום שבתוך ארצנו אנו צועדים, ודגלנו שבות יהודים מגורשים ליישוביהם החרבים, דגל ציוני.