מנהיגות יהודית
עדכון שבועי

(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן)
(לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)

חברים יקרים – ה' עמכם!

וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ְה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. (שמות לו,ה)

מוזרים היהודים הללו. "נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים למקדש ונותנים".

אין סיכוי - מסבירים לנו בידענות המתייאשים מהעם הזה. אין סיכוי שיעזבו את עגל הזהב ויבחרו בהנהגה שיש לה א-לוהים. רגע רגע, מי נתן לכם את הרשות להתייאש מהעם בו בחר ה'?  האם כבר תבעתם מהם מקדש? הרי במשך 60 שנה כל שהוצע להם היה עגל הנורמאליות. כל שהוצע ליהודים היה- בואו ונהיה עם ככל העמים.  האם במאה שנות ציונות הציע מישהו לעם ישראל הנהגה אמונית? הנהגה המבקשת לפתח את הייחודיות היהודית הקולקטיבית שלנו, במקום לטשטש ולמסמס אותה?  תבעו מהם מקדש ותראו כיצד הם נותנים!

איך עושים זאת?

פשוט מאוד – יש ליהודים מכשיר אחד בלבד להנהגת המדינה. שמו הליכוד. יש גם מכשיר שני – שמו מפלגת העבודה, אבל זה אינו מכשיר ההנהגה של היהודים. זה מכשיר ההנהגה של הישראלים,  ובכלל- הקבוצה הדומיננטית בו היא החברים הערבים.  למי שמבקש לשמור על זהותו היהודית יש רק מכשיר אחד כדי להנהיג את עם ישראל – זהו הליכוד  – מכשיר ההנהגה של המחנה הלאומי..

איך מציעים לעם ישראל מקדש במקום עגל?

משתמשים במכשיר הזה. מצטרפים לליכוד ובאמצעותו מציעים לעם ישראל מנהיגות שיש לה א-לוהים.

אם תבקשו בכל הרצינות מקדש במקום עגל – תקבלו!

שבת שלום,
משה פייגלין

בעדכון:

·  מְקום המשפט שָמָה הָרֶשַע 
·  מְקום המשפט שָמָה הָרֶשַע 2       
·  מְקום המשפט שָמָה הָרֶשַע 3       
·  מי יתקן את המצב
·  לונדון מימינך
·  ילדי שדרות שומרים עליך 
·  הודעות      
·  מאמרים      
·  מדורים

"אסור לך לעבור פה" – אמר לי הערבי, כשראה שאני מתעלם ממנו, נעמד באמצע הדרך וחסם את דרכי. ירדתי מן האופניים הגבתי כפי שהגבתי והמשכתי לדרכי. "אני אדבר עם בית המשפט " הוא צעק אחרי – בית המשפט כבר יטפל בכם.

לא מדובר היה בחצר פרטית. מדובר היה באזור חקלאי ובדרך הררית, המשמשת את הרבים. אבל הערבי ידע שיש בידו נשק רב עוצמה. בית המשפט של היהודים עומד באופן אוטומטי לצידו. בשעת רוגזו הוא דאג להבהיר זאת.

מורדי ואליצור הראל, נשפטו לתקופות מעצר ארוכות. הם נעצרו בשל כוונתם לחסום את נתיבי איילון בעזרת שני רכבים, במחשבה להבעיר רכבים אלו באש. מורדי נשוי לחגית ואב לחמישה, גורש עם משפחתו מהיישוב חומש. אחיו אליצור נשוי ואב לתינוק הינו תושב אלון מורה. נגד השניים הופעל סעיף הזוי של "סיכון אדם בנתיב תחבורה".  הסעיף הזה מעולם לא הופעל נגד מפגינים חוסמי כבישים. לא מול מפגיני ההסתדרות ולא מול חוסמי כבישים אחרים– שארצנו מלאה בהם. ברור שהסעיף בחוק מכוון  כלפי אנשים המבקשים באמת לסכן את חיי העוברים ושבים. אך למרבה הפלא – זורקי אבנים על רכבים ישראליים זוכים ליחס סלחני. רוצחו של עידו זולדן הי"ד – שוחרר לאחר שנת מאסר שריצה בעוון "עבירה פעוטה" של השתלטות על חיילים, קשירתם, וגניבת כלי הנשק שלהם. זורקי האבנים של קבוצות השמאל הקיצוניות, המפגינות נגד הגדר – אלה שכבר הוציאו עין לשוטר מג"ב, והביאו למותו של שוטר אחר – מפגינים אלה לעולם לא יישלחו לתקופות מאסר ארוכות. חוטפי השוטרת ומבעירי בתי היהודים בפקיעין נענשו במשחק כדורגל ידידותי עם משטרת ישראל – מי שמצפה להגשת כתבי אישום מוטב שלא יעצור את נשימתו. אבל שני צעירים יהודים, הורים לילדים קטנים, שתכננו להפגין בצורה אפקטיבית נגד הפוגרום המתוכנן בהם – הם ישבו שנים ארוכות בכלא.  

במהלך הפוגרום הרגיש והנחוש שביצעה מדינת ישראל בנאמני הארץ – התגייסה מערכת המשפט בצורה נלהבת כדי לאפשר בכל דרך את ביצוע הפשע הזה. ברור שפסקי הדין המגוחכים הללו – נגד מורדי ואליצור, נועדו לשלול מנאמני הארץ את נשק ההפגנה היותר אפקטיבי שבידם.

מורדי ואליצור זקוקים לסיוע – התקשרו לטלפון - 052-8119222 או תרמו דרך עמותת חוננו - http://www.honenu.org.il/page.asp?ID=1, ולציין שהתרומה היא עבור מורדי ואליצור הראל.

צביה מאלון מורה כבר יושבת חודשים ארוכים במעצר. היא יכלה להשתחרר מזמן אך היא אינה מוכנה להזדהות או לשתף פעולה בכל צורה עם מנגנוני הרשע הללו. והיא צודקת. בכל עניין הקשור לויכוח הפוליטי המתנהל במדינת ישראל – בתי המשפט הישראליים הוציאו את עצמם מן המשחק. חוסר האובייקטיביות שלהם הוכח אין ספור פעמים ואין שום טעם להמשיך ולשחק את המשחק הזה. השאלה אינה אם צביה מכירה בהם או לא מכירה בהם. זו אפילו לא שאלה של דין תורה או לא דין תורה. כי גם בית משפט של גויים גמורים אין כאן. אין כאן כלל שאלה של הכרה, משום שאין כאן כלל בית משפט להכיר בו. יש כאן הצגה – וצביה אינה מוכנה להשתתף בה. כמו הערבי שחסם את דרכי, כך גם הערבים שהתעקשו להיכנס אל תוך אלון מורה, ידעו ש"הממשלה איתנו". מי שמכיר את השטח יודע שעולם ומלואו פרוש לפניהם מחוץ ליישוב. מי שמכיר יודע שהם אינם מעבדים את רוב האדמות ואינם מטפלים בעצים רבים. מדוע הם מתעקשים להיכנס אל תוך היישוב שכמה מבניו נרצחו על ידם? כי כך בית המשפט רוצה. כי השמאל עומד על כך. כי הם רוצים להבהיר שהארץ שלהם ולא שלנו. כשיהודי קונה בית בחברון מערכת המשפט עומדת על הראש כדי לפעול בצורה הפוכה ולהצר את צעדיו ככל שתוכל. שיקפאו הילדים בבית השלום – לא ניתן לכם להתקין חלונות גם אם שילמתם מיליונים כדת וכדין. אז צביה העזה למחות – ועכשיו היא כבר כמה חודשים במעצר. היא מבינה שאין כאן בית משפט, אלא כלי מרכזי בידי השמאל הישראלי ובידי אויבי ישראל. 

יש שתי דרכים  לשנות את המצב: האחת היא בכוח. מי שחושב שיש בכוחו לגייס טנקים, לכבוש את בית המשפט העליון ולהושיב שם שופטים אחרים, שטובת העם היהודי והצדק נר לרגליהם, ושגם יקשיבו להם- בבקשה שיפעל. הדרך השנייה וכנראה הבלעדית, היא יצירת כוח פוליטי שישנה את כללי המשחק.

כוח שישנה בחקיקה את הרכב הועדה לבחירת השופטים, כוח שיחייב שימוע ציבורי לשופטים לפני בחירתם, שיחייב כל שופט להכיר את המשפט העברי, ולהשתמש בו כמקור ראשי לפסיקותיו, כוח שיגדיר את סמכויות היועץ המשפטי. מי שלא הולך במקרה זה על כל הקופה, ובאומץ, מפסיד את המערכה מראש.

לנו יש את הכלים להתמודד עם השינוי המתבקש במערכת המשפט ובמערכות נוספות כמו התקשורת. את הכוח אנחנו שואבים מכם. הצטרפות למנהיגות יהודית היא הצטרפות לאוונגרד שמעיז להציב מטרות שאחרים חושבים עליהם, אך מפחדים לומר אותם בקול. הצטרפות של כל בן משפחה או חבר היא עוד חיזוק להובלת מדינת ישראל להיותה מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה.

ירון לונדון קורא להפוך את מרכז עזה לאבק. אט אט נוצר מצב מוזר בו העמדות המסורתיות של הימין והשמאל הישראלי הולכות ומתחלפות. בעוד אנו מבקשים לעודד את הגירת הערבים באמצעות סיוע כספי וארגוני, מבקש איש השמאל הקיצוני להשמיד רבעים שלמים בעזה. בעוד אנו מזהירים בכל פה מפני כניסה לעזה – קוראים עוד ועוד אנשי שמאל לפעולה נרחבת של צה"ל בעזה (שמואל רוזנר - 'הארץ').

בעוד השמאל מתעקש לתקוע את ילדי שדרות מתחת למטחי הטילים – אנו קוראים לפינויים המיידי מן המקום. מה קורה פה? האם השמאל הפך נאמן למולדת והימין לפשרני? האם הפטריוטיות נדדה מימין לשמאל?

כנראה שלא בזה העניין. ההבדל בין השמאל לימין אינו נעוץ בשאיפת השלום או בסף ההומניות. איננו מבקשים שפיכות דמים מיותרת, וכפי שראינו בפוגרום קטיף – רמת ההומניות של השמאל אינה גבוהה במיוחד. ההבדל נעוץ בנקודה אחרת לגמרי. הוא נעוץ  בתשובה השונה לשאלה מה אתה רוצה להיות- יהודי, או כל דבר חוץ מזה (ישראלי/כנעני/...)?. העברת ערביי יש"ע במסגרת תוכנית מסודרת והומנית ושיקום הפליטים, לראשונה זה שישים שנה, במקום קבוע אחר על הגלובוס – פעולה שכזו משאירה אותנו עם ארץ ישראל, עם שכם וחברון, עם הר הבית וקבר רחל. פעולה כזו מחברת אותנו אל זהותנו המעיקה. מבחינת השמאל אם אי אפשר להיפטר מהזהות הזו על ידי מסירת הארץ לערבים – אז יאללה – בואו ונשמיד את חלקם כדי שייתנו לנו את הנורמאליות המקווה – בכוח! למעשה, זה בדיוק היה הקונספט מ 48 ועד 73. דומה כי הגלגל חוזר שוב אל התפיסה הזו.

אצל ילדי שדרות מתגלה פתאום פן מופלא בפטריוטיות השמאלנית החדשה. לאורך ההיסטוריה המודרנית, ילדים פונו תחת הפגזה למקומות בטוחים, עד יעבור זעם. בישראל 2008 זה כלל לא עולה על הדעת. הציבור הכתום, כרגיל, בלי שום חשיבה עצמאית – קופץ בראש בגילויי הפטריוטיות המוזרה הזו. מדוע מלונדון המופגזת – כמו גם ממקומות רבים בארץ בעבר -  פינו את הילדים, ומשדרות אסור לפנותם? התשובה נעוצה שוב בשאלת הזהות. בעבר היתה מלחמה – היום אין דבר כזה. כשיש מלחמה ניתן לצפות לניצחון ולחזרת הילדים. השמאל, כזכור, רוצה למחוק מאיתנו את זהותנו היהודית. לשם כך הומצא תהליך אוסלו. פתרון בעיית הקסאמים מחייב שינוי מוחלט של קונספציית אוסלו. קודם כל צריך להבין שהארץ הזו היא שלנו.  כמו כן צריך להבין  כי איננו בתהליך שלום, אלא במלחמה על ארצנו. אז, צריך לקבל החלטה אמיתית להשמיד את לוחמי האויב, לנצח במלחמה, לכבוש את עזה, לגרש את  עם האויב, לספח את הרצועה למדינת ישראל וליישבה בהתיישבות יהודית צפופה. כמו שעשינו במלחמת השחרור. כיוון ששינוי כזה משמעו שאנו מתחברים לזהותנו, במקום להתנתק ממנה – השמאל לא ייתן שתהיה כאן מלחמה אמיתית ולכן גם לא יהיה לעולם ניצחון אמיתי.

אם לא יהיה ניצחון אמיתי ילדי שדרות לא יחזרו. להיפך – הוריהם יצטרפו אליהם ושאר קוביות הדומינו של מדינת ישראל יקרסו במהירות. לכן מוחזקים ילדי שדרות כבני ערובה של קונספציית אוסלו. הם מוחזקים כבשר תותחים על מזבח חלום הנורמאליות הישראלי.

עלינו לדרוש את פינוי הילדים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת משדרות.  יש למצוא לתושבי שדרות פתרון מכובד במקום אחר, עד שממשלת ישראל תבצע את המוטל עליה ותחזיר את השקט למקום. את קיר המגן של המדינה אמור לספק צה"ל – לא ילדי שדרות.

·       מפגש בנצרת עלית: http://he.manhigut.org/content/view/3435/165

·       מפגש פעילים ורכזים – חיפה: http://he.manhigut.org/content/view/3436/165

·       מפגש בנהריה:  http://he.manhigut.org/content/view/3437/165

·       עזרה למען הזולת – התרמה לחולה כליות: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4688&Itemid=81

·       תרום לבניית מדינה יהודית: http://he.manhigut.org/content/view/1922/175

·       התפקד לליכוד כאן: http://he.manhigut.org/content/view/3119/210

·       הצטרף לפעילות: http://he.manhigut.org/content/view/3124/208

·       מועדון הנחות והטבות: http://he.manhigut.org/component/option,com_facileforms/Itemid,224

·        כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "נו באמת", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב:  http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/700/386.html

·        לצפייה בראיון שהתקיים לפני שבוע עם משה פייגלין בתכנית "המקצוענים" בערוץ 10: http://he.manhigut.org/content/view/3433/163

·        התנאי לחזרה לעזה – אליקים העצני: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4677&Itemid=13

·        מערכת משפטית יהודית – פרופ' הלל ויס: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4696&Itemid=13

·      מדור יצירה – הטור השמיני – טיעונים נגד -  אלי צ'רניאבסקי:  http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4700&Itemid=47
                         הטור השמיני – קסאמים.... – אלי צ'רניאבסקי: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=4701&Itemid=47

·     לפרשת ויקהל – הפער בין האומה להנהגה (תשס"ה) – הרב דודי שפיץ: http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=1291&Itemid=13

לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודי