|
מאמר זה הוא המשכו של מאמר קודם, בשם "לנתח עכשיו". לתזכורת ולמי שלא קרא את הראשון, הנה בקצרה התובנות העיקריות של המאמר הקודם, שהן נקודת המוצא להמשך:
תובנה ראשונה: חלקתי על הגישה החדשה הרואה בחיבוק ואהבה בלי גבולות פתרון לשינוי גישתה וניכורה של החברה הישראלית לציבור הדתי-לאומי ולמה שהוא מייצג, ערכית ופוליטית. זאת משתי סיבות. האחת, משום שהיא מבוססת על לקיחת אשמה ועל הלקאה עצמית שלדעתי אינה מוצדקת ואינה תורמת לעניין. שנית, כי אינה נותנת פתרון אמיתי . מתברר שאנחנו לא הבנים החורגים היחידים וכי החברה הישראלית לא עולה על בריקדות על שום עניין, חשוב, כואב ומקומם ככל שיהיה. התובנה השניה : החיבור של שלטון האליטות עם פוליטיקאים מושחתים, תאבי הון ושלטון, הוא סכנה להמשך קיומה של מדינת ישראל. במאמר מוסגר, האליטות שרוממות הדמוקרטיה בגרונן לא עמדו מעולם בשום מבחן ציבורי או דמוקרטי. אצל הפוליטיקאים הישרדות איננה רק תכנית טלוויזיה אלא ערך ומשנה פוליטית. משום גודל הסכנה מצד אחד, וגישתה האפאתית של החברה הישראלית הכללית מצד שני, אני מגיע למסקנה כי אין בנמצא גוף או ציבור אחר שירים את הכפפה ויפעל לשינוי, אלא הציבור הדתי-לאומי. לא עוד סמי הרגעה. ניתוח כירורגי – מהפך שלטוני. הציבור האמוני-הלאומי לשלטון! איך עושים זאת? איך מתגברים על הקשיים, החששות והשאלות? אני יכול למלא בהם עמודים שלמים, אך אסתפק בהעלאת מספר שאלות המלמדות על הקושי ועל העובדה שאני מודע לקושי, ואף על פי כן – שאין ברירה אלא להתגייס למהלך, כי בנפשנו הוא. על איזה מנהיגים אנחנו מדברים? האם יש כאלה בנמצא במערכת הפוליטית? ואם לא שם, איפה כן? מכיוון שברור שמדובר במהפך דמוקרטי, איך מגיעים לרוב המאפשר מהפך כזה , לאור מצבה הערכי והאפאתי של החברה הישראלית? האם המסגרת הפוליטית המריצה את ההנהגה תהיה מגזריך דתית או בחיבור עם מסגרת פוליטית לא אמונית? מה התוכן, מה הכותרת של המהפך: מדינת הלכה או מדינה כהלכה, שבה יוכלו למצוא את מקומם גוונים שונים של החברה הישראלית? איך מחברים חמש מפלגות סקטוריאליות, שלהן רק תשעה נציגים בכנסת ישראל? איך מחברים את הציבור הדתי-לאומי, על גווניו ועל רבניו, כאשר חלקם של הרבנים הם על תקן אדמו"רים, עם חצרות וכל הנובע מכך? איך מקימים מסגרת ערכית-חינוכית במקביל למערכת הפוליטית שתפעל לשינוי תודעתי וערכי בחברה הישראלית? יש עוד שאלות. בוודאי שתוך כדי המהלך יצוצו נוספות. לא רק שאלות. קשיים, מכשולים, משברים וגם תשובות והצלחות. זה מסע ארוך שרב בו הבלתי צפוי, אך הכרחי וקיומי , וצריך לצאת לדרך. האמת היא שיש כבר מסילה בתוואי אל אותה מטרה. היא נבנית זה שמונה שנים, ותאריך סיומה תלוי גם בנו. איש צעיר אך ותיק במעשים ומאבקים. איש שרואה לטווחים ארוכים וחושב כמה מהלכים קדימה, מחבר אחד לאחד ומבין שהנהגה שלא מחוברת ומחברת את העבר אל ההווה והעתיד של מדינת ישראל, הנהגה כזאת מסכנת את קיומה של מדינת ישראל, שאליה התפללנו ופיללנו זה אלפי שנים. וכיוון שכל יום שעובר מתברר יותר ויותר כי חוסר החיבור הזה עם ערכי העבר הוא קריטי, מסכן את ההווה ומטיל צל כבד על העתיד, המסקנה היא כי יש לחתור להחלפתה בהנהגה אמונית בדחיפות. משה פייגלין ו"מנהיגות יהודית" עושים מעשה הבנוי על עובדה בסיסית שלא זקוקה להוכחה: הציבור הדתי-לאומי נמצא אז בסטטוס של מקבל, של בניה עצמית. מה שעניין אותו היה שצינורות היניקה יישארו פתוחים לשם קיום הצרכים המגזרים : תהליך ההתיישבות וקיום וצמיחת מוסדותיו החינוכיים והתורניים. רק המחשבה על החלפת ההנהגה הלאומית היתה בגדר עוון, הפוגעת ביחסים עם ה"פריץ" ומעוררת התלבטויות על אחריות, מחוייבות ושאלות שממקומו בספסלים האחוריים היה פטור מלעסוק בהן. הרצון להגיע לשלטון אמוני הצריך חיבור עם גוף פוליטי קרוב ככל הניתן בהשקפתו, בעל נסיון שלטוני ובעל סיכוי לחזור לשלטון בעתיד. מכאן נוצר החיבור של "מנהיגות יהודית" עם הליכוד. ההרכב האנושי של הליכוד הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. רובו של הציבור הוא מסורתי, ימני, וחלק לא קטן מחבריו הם מקיימי מצוות. אם להוסיף לכך את האידיאולוגיה הרשמית של הליכוד, יש כאן תיאורטית חיבור אידיאלי. לא שאין בעיות וקשיים, אך איפה אין? ואכן, בבחירות האחרונות לראשות הליכוד קיבל משה פייגלין כמעט רבע מקולות הבוחרים. עם היד על הלב: הייתם מאמינים לפני זמן לא רב שזה אפשרי? זכותו של הציבור הדתי-לאומי לבחור את המסלול הקיים, לעלות על הרכבת הנוסעת, או להקים מסילה משל עצמו, עם כל השאלות ששאלנו ושלא שאלנו, אך אסור לו להמשיך לשבת על הגדר. תפקידו ומקומו בהובלת ההנהגה הלאומית . גילוי נאות: אני חבר הליכוד, איש "מנהיגות יהודית".
|
