חברים יקרים – ה' עמכם!

(לצפייה בראיון שנערך מיד לאחר הנחיתה)

שבת שלום,
משה פייגלין

שני חידושים ברורים צפו ועלו בסבב ההרצאות הדחוס שערכו משה פייגלין ושמואל סקט בארה"ב. החידוש הראשון היה ההתעניינות וכמות האנשים הגדולה שהגיעה לכל הרצאה והרצאה. מאות אנשים גדשו את רוב המפגשים. זה התחיל בדינר עצמו.  על אף המשבר הכלכלי ועל אף הייאוש הכללי מהמסרים הימניים הרגילים, גדשו כחמש מאות אורחים את אולם האירועים בניו-יורק. עליה של כ 30% לעומת השנה שעברה. התופעה חזרה על עצמה בעוד מדינות וקהילות. בשיקאגו, נאלצו יותר ממחצית הבאים להסתפק במקומות עמידה בלבד. גם בוושינגטון נגמרו מקומות הישיבה. בטורונטו,  עמדו בתור בסוף ההרצאה, כמאה מחברי הקהילה לקבלת הקדשה אישית מאת המחבר -  על ספרו "מלחמת החלומות", שיצא לא מכבר באנגלית וברוסית. אחרי שלושה מפגשים כאלה, מספר הבאים כבר לא הפתיע אותנו – ברור היה שמדובר בתופעה מהותית שחוזרת על עצמה. בתוך עשרה ימים נערכו 12 הרצאות גדולות, בנוסף למפגשים אישיים רבים ולמפגש המרגש עם יהונתן פולארד.

החידוש השני במסע הנוכחי, היה תשומת הלב שקיבל הביקור  מהקהילות המוסלמיות. איומים שונים הגיעו אל המקומות בהם נערכו המפגשים. באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, נערכה המשטרה המקומית בכוחות גדולים מאוד. שוטרים גלויים וסמויים תפסו עמדות בתוך האולם ומחוצה לו. בטורונטו שמרו 17 אנשי ביטחון על בית הכנסת שבו נערך האירוע. אין ספק – מאז ההחרמה האנגלית, אנחנו "על המפה" – ולא רק אצל היהודים...

השאלה היא מה משמעות התופעה החדשה הזו. האם זהו רק פרי עבודתה המבורכת של שלי קרזן מחברון -  הטורחת לתרגם לאנגלית את כל החומר שאנו מוציאים ולהעבירו לרשתות ההפצה האנגליות? - (רשתות שהן פרי עבודתם המבורכת של טובה עבדי, פייגי לובל, ורוב מוצ'ניק בארה"ב – הדואגים כל העת לערוך ולהפיץ שם את החומרים שלנו) כלומר- האם התופעה הזו היא תוצאה של עבודה טכנית מוצלחת בלבד, או שמה מדובר גם בתהליך עומק שבמהרה נחוש אותו גם כאן בארץ -  בבחינת "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה – הגדיל ה' לעשות עמנו..."?.

 אם נחבר את התהליך שראינו בארה"ב עם התגובה האוהדת מאוד לה זכינו כאן בארץ, מכל שדרות האוכלוסייה, בעקבות פרסום ההחרמה האנגלית – יש מקום לאופטימיות זהירה...

השאלה האחרונה, שנשאלה בסיום ההרצאה האחרונה – היתה שונה מכל השאלות. אדם אינטליגנטי, איש בשנות הארבעים לחייו, הרים את ידו, ועל אף המבטא האנגלי האמריקני שלו, ברור היה מיד כי הוא מעורה היטב בחדשות מהארץ ובנבכי הפוליטיקה הישראלית.

"טוענים כלפיכם שאתם מתפקדים לליכוד אבל לא מצביעים עבורו ביום הבחירות" – אמר האיש, "איך אתה עונה לשאלה הזו"? – שאל האיש את משה פייגלין.

האמת היא שאנו ממליצים לכל מתפקדינו להצביע עבור הליכוד בבחירות לכנסת. האמת היא גם שדווקא התוקפים הגדולים שלנו, הם אלו שפקדו קהלים שאין להם דבר וחצי דבר עם המחנה הלאומי (בדר"כ ערבים), שילמו בניגוד לחוק את דמי התפקדות שלהם, ולעיתים אף שילמו בכדי שיבואו ויצביעו עבורם. כלומר אין שום סיבה מיוחדת להתייחס לאותן דמעות תנין של הקוזאקים הנגזלים. הם אלו שסחפו את מפלגת השלטון של המחנה הלאומי אל יישומה של מדיניות השמאל הקיצוני ביותר, באמצעות שיטות השתלטות כאלה. עכשיו הם באים בטענות אל מי שפוקד את ליבת המחנה הלאומי ומנסה להחזיר את המחנה הלאומי אל עמדותיו הלאומיות המסורתיות. אין גם צורך להתרגש יתר על המידה מן הטענה המוסרית כביכול – המופנית כלפי אלה שאכן התפקדו ובסופו של דבר לא הצביעו ליכוד. לכל עסקה יש שני צדדים. כאשר מתפקדים אלו צפו כיצד מגשים הליכוד מדיניות ההפוכה לכתוב בחוקתו, כאשר הם ראו כיצד נעשים כל המאמצים להרחקתו של נציגם מתפיסת מקומו הראוי במסגרת הרשימה לכנסת, חשו אותם מתפקדים כי הליכוד הפנה אליהם את גבו ולא ראו עצמם מחויבים להצביע עבורו.

נדגיש כי אנו חושבים שטעו מי שנהגו כך. אין דמוקרטיה בישראל ולכן גם אין פוליטיקה בישראל. כשתצביע שמאל תקבל שמאל, וכשתצביע ימין תקבל עוד יותר שמאל...– כך שממילא אין כל משמעות לאופן ההצבעה. הדבר האמיתי היחיד שקיים היום בדמוקרטיה הישראלית, אמיתי מבחינה זו שיש בו פוטנציאל אמיתי לשינוי – הוא קבוצתו של משה פייגלין, החותרת לחילופי שלטון מהותיים במדינה, דרך הליכוד. למעשה מדובר במהלך להחזרת המדינה לרוב היהודי הגדול. החזרת המדינה לעם,  תיתן ממילא משמעות למושג "דמוקרטיה ישראלית". כיוון שהליכוד הוא המכשיר המאפשר את התהליך הקיומי הזה – עלינו להצביע עבור הליכוד ולחפוץ בהתחזקותו – בלי שום קשר למדיניות שהוא מממש, מדיניות שמובלת על ידי כוחות שאין ל"דמוקרטיה" בישראל שליטה עליהם. אין זה משנה עד כמה אנו מותקפים על ידי גורמים שונים בליכוד – אנו חייבים לליכוד הרבה מאוד! בלעדיו האלטרנטיבה האמונית לא היתה מתרוממת מעבר לכמה מאמרים "הזויים" בעלון 'לכתחילה'. היום לאחר שקיבלנו כרבע מקולות בוחרי מפלגת השלטון  הלאומית – אנו נמצאים במקום אחר לגמרי – והכל בזכות מפלגתנו – הליכוד.

ובכל זאת – תשובות אלה הניתנות בארץ אינן יורדות לשורש העניין. האם באמת אסור להיות חבר במפלגה אחת ולהצביע עבור מפלגה אחרת?

על פניו נראית שאלה זו תמוהה. הרי העיקרון הדמוקרטי הוא החשאיות. יש סיבה מדוע מצביעים מאחורי וילון ובתוך מעטפות חתומות. עצם השאלה "למה הצבעת" צריכה להוות הטרדה בלתי חוקית. שהרי ניתן היה בקלות לגרוע את חברי המפלגות מספר הבוחרים (ולהוסיף אוטומטית את מספרם לקולות שקיבלה מפלגתם), או לפתוח קלפיות נפרדות וגלויות לחברי המפלגות.... ברור שהרעיונות הללו אינם רעיונות דמוקרטיים – מדוע אם כן הטענה כלפי מתפקדינו, נתפסת בארץ על פניה כטענה אמיתית כל כך – שאפילו רבנים מסוימים התגייסו כדי לקדם אותה בשם המוסר כביכול.

"מה אתה? דמוקרטי או רפובליקני?" – השיב משה לשואל האמריקני.

"רפובליקני" – השיב השואל.

"ותצביע עבור 'מקיין'?""כמובן!"

הציבור כולו נראה כמזדהה עם בחירתו ותשובתו של השואל.

"עכשיו תגיד לי בבקשה" – המשיך משה והקשה – "מה היית עושה אילו 'מקיין' היה רץ מטעם הדמוקרטים, ו'אובמה' היה הנציג הרפובליקני... עבור מי היית מצביע?"

"עבור מקיין" – השיב היהודי האמריקני ללא היסוס.

"גם אתם הייתם עושים כך?" – פנה משה לקהל שהנהן בהסכמה החלטית

"זה מותר פה? זה מתאים לדמוקרטיה שלכם לשים את האינטרס של האומה לפני האינטרס של המפלגה?.

השאלה הזו כבר התחילה לעצבן – הציבור ראה בה שאלה מיותרת לחלוטין.

"אז אם זה כל כך ברור כאן" – המשיך משה – "מדוע אתם חושבים שבישראל צריכה הנאמנות למפלגה להקדים את הנאמנות למדינה?" סיים משה וזכה לתשואות רמות.

 האמת היא שעצם האפשרות להעלאת השאלה הזו בישראל נובעת מתודעה סוציאליסטית בת 100 שנים – תודעה שאכן מטשטשת את הגבולות שבין המדינה למפלגה. העובדה שאף רבנים (בודדים) נפלו בפח הזה, מבליטה אף היא את עומק השבר שבציונות הדתית.

האם ניתן להסביר את ההסבר היסודי והפשוט הזה בישראל? האם ניתן להסביר למשל שהנשיא רונאלד רייגן הרפובליקני, ידוע כנשיא שנבחר בקולות הדמוקרטיים וזה בסדר גמור בדמוקרטיה האמיתית של אמריקה. האם ניתן להסביר שבחלק ממדינות ארה"ב – רשאים חברי כל המפלגות להשתתף בפריימריס... ממש כך! האם ניתן לענות לתקשורת הישראלית את התשובה הפשוטה שנתן משה לשואל האמריקני?

לצערנו, התשובה שלילית. מדינת ישראל עודנה שקועה עמוק בתודעה עבדותית שעקרונות החירות והדמוקרטיה רחוקים ממנה. האמת שפעלה בהרצאה באמריקה, פשוט לא תעבור כאן מסך.

מיד לאחר הפלת מגדלי התאומים, כתב משה פייגלין מאמר ובו צפה את המלחמה שאמריקה תיזום, כמו גם את התבוסה הוודאית במלחמה הזו. משה הבין כי האמריקנים אינם מסוגלים להודות כי הותקפו על ידי דת ולא על ידי מדינת לאום ובשל כך לא יהיו מסוגלים לזהות את האויב ולנצחו. שם המאמר היה "אמריקה הפסידה את המלחמה" והוא מתגשם בצורה מדויקת למדי לנגד עיננו. (לעיון במאמר המקורי).

בביקורו האחרון בארה"ב חזה משה בסוג חדש של התגשמות המאמר ההוא. לא אחת נפגשו משה ושמואל בבודקת ביטחונית העוטה כיסוי ראש מוסלמי. משה ושמואל הביטו זה בזה ופרצו בצחוק. איש מהאמריקנים המסכנים לא הבין את פשר הצחוק הזה שאנו צוחקים לאומה המפקירה את שמנת ביטחונה בידי החתול המוסלמי.

במחשבה שנייה – אנו האחרונים הרשאים לצחוק לאמריקנים – אנו לא נותנים להם לבדוק מזוודות, אנו מחלקים להם רובים ושריוניות...

יצא לאור ספרו החדש של אוהד קמין "לתקן עולם". הספר מכיל מאמרים רבים מאת הפילוסוף איש מנהיגות יהודית, ומתאר את תהליך התקרבותו של איש חילוני למהדרין אל היהדות, מתוך שמירת העקרונות הפילוסופיים בהם האמין לאורך השנים. הספר מתאר כיצד מצא אוהד את הכלי המתאים ביותר להגשמת האמת שמצא, בתנועת מנהיגות יהודית בספרו הוא מזכיר לנו שלבים רבים בהתהוות התנועה, שכבר הספקנו מזמן לשכוח. לעיון נוסף ולהזמנת הספר..