בשמו יתברך
13.04.5763
על הסנהדרין
יהושע סוקול
מקובל לומר כי למלוכה יהודית מתוקנת שלושה מרכזים שהם מלך סנהדרין
ובית המקדש. בד"כ מניחים כי תפקידו של המקדש ברור למדי – להקריב
קרבנות וכו'. נתרכז עתה במלך ובסנהדין. "הפרדת רשויות" ביניהם לא
ברורה כ"כ. שניהם עוסקים בחקיקה בביצוע ובשיפוט שלא לפי מונטסקיה. יש
אומרים כי הסנהדרין כפופה לדין תורה והמלך – לא, אך אמירה זו אינה
מדויקת כלל וכלל. גם הסנהדרין יכולה לסטות מדין תורה ע"י גזירה או
הוראת שעה וגם המלך חייב להסתמך על דיני תורה – אחרת הוא הופך ממלך
ישראל לרודן סתם. אפשר גם לומר כי רק הסנהדרין יכולה להתערב בעניינים
שבין אדם לקונו אך תחום זה מצומצם למדי, מצומצם בהרבה מכלל תחום
פעולתה של הסנהדרין. וגם גבולות התחום הזה לא תמיד ברורים כי כל בעיה
פרטית בין אדם לקב"ה הופכת לבעיה ציבורית כאשר תופשת מימדים גדולים –
קחו משכב זכר כדוגמא. יש אומרים כי המלך מתרכז בעינייני שעה וסנהדרין
– בעינייני הנצח. ההבדלה הזאת ניראית לי הכי קולעת ואשתדל לפתחה הלאה.
יש לשים לב להבדלים עקרוניים במבנה שני המרכזים הללו ובאופן פעולתם.
למלכות צורת יתד (פירמידה) אם אדם אחד בראש. לסנהדרין – צורת "חצי
גורן עגולה" והחלטותיה מתקבלות ברוב קולות. המלך נבחר בצורה זו או
אחרת ע"י העם כולו, חברי הסנהדרין נבחרים (נסמכים) ע"י חבריהם בלבד.
המלך מוריש את מלכותו לבנו, ואין חברי הסנהדרין מורישים את סמיכתם.
וכאשר מתבוננים בדיני תורה אז נהיה ברור כי ברוב המקרים אי אפשר
להכריע דין על פיהם – מתי פעם אחרונה שמעתם על גונב בשני עדים או על
רוצח בשני עדים והתראה? ובכ"ז תורה מצווה להביא כל ריב ודין ק"כ
לסנהדרין ושלוחיה ורק אח"כ – לידי המלכות שתכריע לפי סברה וטובת
הציבור לפי שעה (הנני רואה את החיוך של הקורא – אך במלכות ישראל
אמיתית אנו עוסקים).
אפשר לומר כי אנשי הסנהדרין – פניהם להתבוננות, ואנשי המלכות – פניהם
אל המעשה. וראו הפלא – עפ"י תורה כל ריב שגרתי מובא ק"כ לאנשי
ההתבוננות ורק אח"כ – לפתרון ע"י אנשי המעשה! תחשבו מה היה מתרחש אם
כל מקרה של נזלת או נקע היה מובא ק"כ לפרופסורים באקדמיה, ורק אח"כ –
לרופאים מטפלים! ובכ"ז זו הדרך שהתורה התוותה ויש להתבונן בה היטב.
עתה הגיע הזמן להתבונן בשם הדבר עצמו – מה זה "סנהדרין"? מילה זו
יוונית, משמעותה – ועד זקנים (כך שמעתי). הבה נשאל: מדוע חז"ל השתמשו
במילה לועזית למושג שהוא "עיקר תורה שבעל פה" כה מיוחד לישראל? מדוע
לא "בית הדין הגדול" כלשון הרמב"ם, למשל? תשובתי מתחילה בשאלת נגד
(כנהוג אצלנו): מתי אנו משתמשים במילים לועזיות בשפתנו? אין כוונתי
לגולם שמוכן לקרוא לנקודה "פואינטה" ולסדר היום – "אג'נדה" רק כדי
להפגין את חכמתו המופלגת. אדם בעל דעה וכבוד עצמי משתמש במילים
לועזיות כאשר המושג שבשבילו מחפשים ביטוי אינו קיים בשפתנו. ובנוסף
הוא שונה מכל הידוע עד כדי כך שאיננו רוצים כי מילים ידועות תעוררנה
הקשרים אשר יאפילו על הבנת המושג המופשט. על פי הגיון זה הסנהדרין אכן
אינה בית הדין הגדול וגם אינה ועד זקנים!
הרשו לסכם. הסנהדרין הינה גוף המורכב מאנשי התבוננות אשר עוסקים
בחשיבה לתווך ארוך ולעת עתה. תפקידה לא מוגדר במדוייק אך כולל הנהגה
כללית של העם כולו במיוחד בתחומים ובמצבים שאף גורם אחר אינו יכול לתת
פתרון. תפקידה כולל זיהוי בעיות לפני שהן הפכו לנחלת הכלל והצעת
פתרונות אשר לא ניתנים למימוש ע"י עשייה שוטפת. "סנהדרין" – זה אכן
מושג שלא קיים עת עתה לא בעמנו ולא בעמים אחרים, מן אקדמיה בעלת שררה
ויכולת להתערב בענייני משפט כלכלה ואחרים. בתחומים מסויימים לסנהדרין
אין מתחרים כלל והיא הקובעת (כיצד מקטירים את הקטורת?) בתחומים אחרים
דעתה חשובה ביותר אך אינה בלעדית (מה עושים עם זה שמתרברב ברבים על
משכב זכר?) בתחומים רבים דעתה מייעצת בלבד (מחזירים את שדות הנפט
בסיני או קודחים קידוחים עמוקים מדרום לים המלח?) כמובן אין הסנהדרין
מבדילה "בין קודש לחול" כמו אנשי אותה הכת שמבדילים בין "של הקייסר"
לבין "של האלוהים". כי כל מה שעשה הקב"ה בעולמו לכבודו עשה ואין עוד
מלבדו.
|
