 מאמר זה נפסל על ידי ynet
יוסי בלום הלוי, תושב אלפי מנשה, היה אחד הצנחנים ששחררו את ירושלים. בלום הוא ישראלי רגיל לגמרי, תושב אלפי מנשה, אינו שייך למגזר כלשהו – ואת תחושותיו לקראת יום העצמאות שצונזרו על ידי הממסד התקשורתי, אנו מוצאים לנכון לפרסם כאן. ====================================== שישים לישראל - עת לחשבון נפש ולא לחגיגות כשנולדה המדינה הייתי ילד רך הזוכר במעומעם את קולות המלחמה לשחרור העיר חיפה ערב חג הפסח תש"ח. עם המדינה גדלתי, לתוך שמחותיה ומצוקותיה, לרגעיה הגדולים ולשעות המשבר שלה. הצנע והמחסור, תלושי המזון והעוני היו אז רגעינו הגדולים כאומה הקמה מאפר השואה ומקטל מלחמת העצמאות. עניים בחומר היינו, אך עשירים ברוח ומאמינים בצדקת החזון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אהבתי כילד את ימי ניסן, מועדי חג החירות, יום השואה, יום הזיכרון וחגיגות יום העצמאות. הם באו ברצף מרגש, אישי, משפחתי ולאומי - כולנו היינו ביחד בהדר ליל הסדר על מזמרותיו העתיקות, בזיכרון האישי הקרוב עד אימה לרצח העם היהודי, למרד גטו ורשה בניסן תש"ג, לקברים הטריים של מלחמת השחרור על 6000 חלליה, שנוספו לששת המיליונים שנרצחו בשואה. התרגשות מיוחדת הייתה כל פעם שאבינו היה לוקח אתנו אל רחוב הרצל במרכז חיפה לריקודי העם, להורה, לפולקה ולקרקוביאק של צעירי הארץ, שנמשכו עד אור הבוקר בצהלה תמימה ובשמחה אין קץ. ברחבת הטכניון הישן, לא הרחק מהדקל שנטע איינשטין, היו תלמידי בתי הספר נאספים למרגלות מדרגות האבן של הבניין ההיסטורי, לימי הזיכרון של השואה, לצפירות החדות, לדום מושפל המבט של העם, לאחווה ולאחדות ששררו בתוכנו באותם ימים. וכך "אשריי הגפרור שהצית להבות" נקרא בדממה הנוקבת על ידי אימה של חנה סנש, בעת שחיילי גולני וחיל הים החלו למלא את חורשת הטכניון לקראת מצעד יום העצמאות. והיו לנו אלה כתזכורת מהדהדת, ששנית מצדה לא תיפול, ושואה שנייה לא תקום. ישראל של אז הייתה חוגגת במכנסי חקי עם חולצה לבנה, סנדלים תנכיים, וכובע הטמבל של שרולי'ק שלנו כיסה על מוח יהודי שלא הלך שבי אחריי סיסמאות שלום הזוי ואשליה עצמית משתקת והרסנית. לימים נפלה בחלקי הזכות ליטול חלק במלחמות להגנת העם והמולדת כאשר דמויות מהעבר הרחוק והקרוב שלנו משמשות לי וללוחמים לתקומת ישראל, מופת ודוגמא. מים רבים זרמו מאז בירדן, וישראל של 2008 הפכה למדינה שהמשטר שלה הושחת עד לשד עצמותיו, שארצה נגנבה מיד בעליה, ועמה מובל כשה לטבח ולאבדון שאין חזרה ממנו. לית דין ולית דיין בישראל בת השישים, כאוס ואנרכיה שוררים במערכת המשפט ובבית הדין הגבוה, שצדק נעשה בו דווקא לאויבים ולרשעים, ופסיקותיו הן חרפה ליסודות הדמוקרטיה ולעקרון הפרדת הרשויות. אויב האומה וחורשי רעתה זוכים להגנת בית המחוקקים ורשויות המשפט העליונות, ומלח הארץ נעקר באכזריות נפשעת מארצו, נחלתו ומולדתו, רק כדי למוסרה לגרועים שבאויבים ולאכזרים מבין אויבי העם היהודי, במסווה של "שאיפה לשלום ולדו קיום עם האויב". משטר ישראל הוא משטר של הבורחים מאחריות, של מוגי הלב הנמלטים מחובתם המוסרית להיטיב עם החלשים בהמתנה לזקנתם הדוויה ולפיתרון הסופי של בעיית פליטי השואה בדרך כל בשר. למפקיריהם של החלשים והנדכאים שאין להם "שאלטר" לכבות בו את אורותינו, ולסחוט את לשדינו עד תום. זהו משטרם של "נערי משרד האוצר" הגוזלים את כספם של פליטי שואת אירופה, הנוהגים כממשיכי דרכם של מחוללי השואה ומכחישיה - אלה המקימים היכלות זיכרון למתים ולנספים, אלה מזילים ביד ושם דמעות תנין בימי הזיכרון לשואה ולגבורה, אך אוטמים ליבם למצוקת שארית הפליטה החיה בעוני מנוול, בבריאות לקויה בדמי חייה. הרצחתם וגם ירשתם, אמר הנביא - והיכן אלה שיזעקו ביד ושם - אל תשליכנו לעת זקנה? ומי יגנה את כנסת ישראל לדורותיה, שחוקקה את חוקי הנישול של פליטי השואה ואמצה לקודקס החוקים שלה את חקיקת הבונדסטאג הגרמני שאיננה מכירה בכליאה ובעינויים של מחנות הריכוז כעילה לפיצוי הנפגעים. זהו משטר "ביטחון פנים" ומשטרה אשר ריקבון וריפיון ידיים הובילו את הפשע, השוד, האלימות, הרצח ומכירת הנשים לזנות, לדרגת טומאה שאין נמוכה ממנה, ולאובדן כליל של אמון האזרח במה שמכונה "שלטון החוק". זהו משטר שצבא ההגנה לישראל הפך בו מכוח מגן לקבלן מיגון. מצבא שהיינו גאים להילחם בשורותיו, לכוח שאיבד לחלוטין את היכולת להכריע מלחמות ולהבטיח את בטחונו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. זהו משטר של כנסת ישראל, שלא קמה לה מאז ומעולם, היכולת לבקר את מערכת הביטחון ולהכתיב לה רפורמה מעמיקה שתשנה את סדרי העדיפות שלה ממיגון להגנה, בדרך של הכרעת האויב. זהו משטר של כנסת ובית משפט עליון המתעלמים מקריאות של אויבי העם והמולדת מקרב ערביי ישראל לשנות את ייעודה ממדינה יהודית למדינה דו לאומית המתירה לפליטי הנכבה של 1948 להפך לאזרחי המדינה, לביטול חוק השבות ולהפיכת ירושלים לבירת פלשתין האויבת. משטר של התעלמות מקריאות גזעניות מצד ח"כים ערביים להשמדת מדינת ישראל, והכללת פושעים ורוצחים מקרב בני עמם במו"מ לשחרור שבויי צה"ל. אין גבול לעזות המצח שאלה מפגינים נגדנו ולאוזלת היד של המשטר כנגדם. זהו משטר המתהדר בהשמדת כורים גרעיניים, אך מתעלם מחובתו להגן על תושבי ישראל בכל מרחבי המולדת מרצחנותם של ארגוני הטרור. משטר המכחיש את כישלונותיו הרצופים דרך "תהליך שלום" רצחני ואובדני המבוסס על הסכמי אוסלו ותוכניות הזויות של "התנתקות והתכנסות", של משטר המוכן למסור את בירתו לאויב, ולהפוך את שארית השטח במרכז המדינה לבסיס טרור נוסח עזה, בגדד ורובע דאחייה בבירות. זהו משטר מתמוטט שאי אפשר לתקנו, משטר שעם החפץ חיים חייב לבנותו מהיסוד על בסיס מהפכה שלמה, על ידי העם ברצון העם ולמען העם. מדינה יהודית, התפכחות מאשליות, חזון ציוני מתחדש, אהבת העם והמולדת, מערכת ביטחון חדשה, חוקה לישראל על בסיס מגילת העצמאות יבטיחו את קיומה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אני קורא לא להשתתף בחגיגות הרשמיות של ממשלת ישראל בשנות השישים. אני קורא למחאה עממית ביום השואה בקריאה: "הירשתם וגם גזלתם". אני קורא ערב יום העצמאות למחות נגד ממשלת ישראל המפקירה את ביטחון תושבי ישראל בכלל, ושל תושבי הדרום והצפון לטרור החמאס והחיזבאללה, בפרט. זוהי עת לחשבון נפש ולא לחגיגות. של מחשבה בדרכים להשבת כל שבויי צה"ל לארצם. נתייחד איש איש בתוך עמו, בחיק משפחתו, עם החברים לנשק, סלע קיומנו אתמול היום ומחר; אומה מלוכדת הבזה למנהיגיה הכושלים, אובדי הדרך והמושחתים, אומה תאבת חיים ונחושה, התרה אחר מהפכה שתציל את מדינת ישראל מיד שוביה. | 
האופפים את הימים הללו מבולבלים מאוד. כיצד אנו אמורים להתייחס לשואה? אין חולק על חשיבות שמירת הזיכרון, אולם השאלה אינה אם זוכרים אלא כיצד זוכרים – איזו משמעות נותנים לזיכרון הזה. "מה המסקנה שאת מובילה אליה את הקבוצות שלך?" - שאלתי מדריכה צעירה ביד ושם – "אני מלמדת שבכל אחד מאיתנו טמון נאצי קטן, אני מלמדת שזה יכול לקראת לכל אחד" ענתה הצעירה ללא היסוס. "אין אצלי שום נאצי קטן" – אמרתי למדריכה – "בשואה היו טובים והיו רעים, אנחנו ייצגנו את הטוב האולטימטיבי, ולכן הרע האולטימטיבי החליט להשמידנו". אם אכן זו המסקנה שיד-ושם מגיע אליה- שאין בסיפור של השואה טובים ורעים ובעצם כולנו קורבנות, וגם הקלגסים הגרמנים הם בעצם סוג של קורבנות, וכל שאר הקשקשת הפוסט מודרנית, אם אכן תשובתה של המדריכה מקורה במדיניות מכוונת של יד-ושם - אזי יד-ושם, למרות עבודתו הארכיונית החשובה, ובעצם באמצעות עבודתו הארכיונית החשובה - הוא המוסד המפואר ביותר בעולם להכחשת השואה. 
והחשיפה לציבור הרחב נותנת את אותותיה לאורך כל השנה. לא היה פשוט לעמוד בדוכנים הללו שעות ארוכות בחום הלוהט, גם הארגון הלוגיסטי לא היה עניין של מה בכך. לכן אנו מוצאים לנכון להזכיר את המעורבים בשמם המלא, ולהודות להם מקרב לב. בזכותכם נזכה במהרה למנהיגות יהודית שתחזיר למדינת ישראל ולהיסטוריה שלה – את משמעותם האמיתית. 
עמדתה של מנהיגות יהודית היתה תמיד עמדה השוללת כפיה דתית. לצערנו המיקוד התקשורתי היה תמיד על עמדותינו המדיניות בלבד, אף אחד לא התעניין בבשורה הכללית שלנו. לשמחתנו, פנה בן כספית בתחילת השבוע של חול המועד, אל משה פייגלין וביקש לראיין אותו בעניין עמדתנו בנושא חוק החמץ. לא דובר שם על ערבים ויהודים, לא דובר שם על שמאל וימין, לא ביטחון, ולא התנחלויות. מבחינתנו, הראיון הקצר הזה הוא פריצת דרך. לצפייה