ממשלת בריטיש גז

שאלה ראשונה:
מספר הטרוריסטים שממשלת ישראל מתכוונת לשחרר תמורת גלעד שליט, יגיע ככול הנראה לכאלף אסירים ברמות שונות של טרור.

כמה ישראלים ימותו כתוצאה מהעסקה הזו?

תשובה:
כל תשובה שלמעלה מאפס – עשויה להיות נכונה. סביר להניח שהרף התחתון יתחיל במאה.

שאלה שניה:
כמה חיילים ייחטפו כתוצאה מן העסקא הזו? וכמה הורים צעירים ימצאו עצמם במצבה של משפחת שליט?

תשובה:
כל תשובה שלמעלה מאפס – עשויה להיות נכונה. סביר להניח שהרף התחתון יתחיל בעשר.

שאלה שלישית:
אם משמעות העסקא הזו ברורה כל כך לכל בר דעת, מדוע ממשלת ישראל בכול זאת מתקדמת לקראתה?

תשובה:
להרוגים ולחטופים העתידיים אין משמעות פוליטית ברגע זה. מי שמערער את יציבות כסאות השלטון הם החטופים הנוכחיים לא העתידיים. כיוון שישראל נמצאת בעידן של אובדן מוחלט של ערכים וייעוד, לא נותר להם לפוליטיקאים אלא שרידותם האישית ותו לא. גלעד שליט מאיים על השרידות הזו – החטופים העתידיים – לא.

שאלה רביעית:
אז מה נעשה? נפקיר את גלעד בידי שוביו?

תשובה:
נחסל את המנהיגים הפוליטיים בזה אחר זה עד שישוחרר. נבהיר כי פגיעה בו תביא לחיסול כול הצמרת המדינית בלי שום הנחות. אם ראש ממשלת החמס מנהל משא ומתן לשחרורו של גלעד, משמעות הדבר היא כי בידיו המפתח לשחרורו והוא האחראי להמשך שביו. עובדה זו הופכת אותו לבן מוות.

שאלה חמישית:
אז למה לא עושים זאת?

כאן אני צריך להרחיב גם מתוך ניסיוני האישי

כזכור – החליט אריאל שרון לשחרר מרצחים רבים עבור סוחר הסמים טננבאום. שרון לחץ על שרי ממשלתו לאשר את ביצוע העסקא. בתחילת הדרך רוב השרים התנגדו. התקשרתי באופן אישי ושוחחתי ארוכות עם חלק מהם. ברור היה שאין לשרים תשובות לטענותי, וברך כלל השיחה הסתיימה בהסכמה שבשתיקה. בסופו של דבר העסקא אושרה בלחץ כבד מאוד של שרון. בהמשך גם שוחרר טננבאום מריצוי עונשו בארץ ופתח בקריירה חדשה. כבר אז חשתי שההסבר היחיד להתנהגותו המוזרה של שרון היה שטננבאום מחזיק עליו משהו. לא יכולתי להסביר לעצמי את הטרוף שבעסקת טננבאום בשום צורה אחרת. כדאי שנזכור – טננבאום לא היה חייל בתפקיד, הוא היה סוחר סמים שסיכן עצמו למטרות רווח פלילי. תמורת האיש הנאלח הזה שילמה ישראל בחייהם של אזרחים רבים שכבר נהרגו בידי המרצחים ששוחררו. את המוטיווציה שעסקת טננבאום יצרה לביצוע חטיפות של חיילים נוספים – קשה למדוד – אך ברור שבתוך מכלול התנאים שהביאו לחטיפת גלעד שליט, נמצאת גם המוטיווציה שנוצרה בעסקת טננבאום ובעסקאות קודמות.

בנקודה זו אני צריך לצרף שאלה נוספת – לכאורה לא קשורה לעניין החטיפות – אבל בהמשך תבינו את הקשר. מדוע התעקש שרון להפוך את אהוד אולמרט למספר שתים בממשלתו. כזכור זכה אולמרט להיכנס לרשימת הליכוד לכנסת במקום השלושים ושלוש. אולמרט - "איש ירושלים וארץ ישראל" שזכרתי מהפגנות משותפות עם ארגוני ימין, הצליח לגנוב את ליבי וזכה לכמה עשרות קולות - גם מקבוצתי במרכז הליכוד. לשמחתי - קולות אלו לא השפיעו בשום אופן על כניסתו לכנסת, וגם לא באופן משמעותי על מיקומו הסופי ברשימה. מדוע אם כן התעקש שרון לקחת אדם מתחתית הרשימה ולהופכו לסגן ראש הממשלה? בל נשכח! זו הסיבה לכך ש אולמרט מכהן כיום כראש ממשלת ישראל!

לאחרונה החל להסתובב באינטרנט מחקר הנושא את השם 'ממשלת בריטיש גז'. המסמך בן שישים עמודים, נסמך כמעט כולו על מקורות גלויים. מחקר זה קושר הן את טננבאום, הן את שרון, ומספר גדול של מנהיגים ישראליים מכהנים, לחברת בריטיש גז ובעליה – המליארדר מארטין שלאף. שלאף זה, קונה פוליטיקאים כמו במשחק מונופול ומשחק בהם לאחר מכן לצרכיו העסקיים. יאסר ערפאת היה אחד הראשונים שבהם, וכך זכה שלאף בנתח מרכזי מן הקזינו ביריחו. מטוסו של ערפאת היה בבעלותו של אותו שלאף.

המסמך האמור מסביר את מקור הונם המשותף של פוליטיקאים בכירים מאוד בישראל שלא עבדו יום עבודה אחד בחייהם הפרטיים. מחקר זה מסביר מדוע ויתרה ישראל על פיתוח שדה הגז מול חופי חיפה והעדיפה לחתום באופן תמוה עם חברת בריטיש גז הקודחת מול חופי עזה דווקא.

התברר לי, שכפי הנראה, אכן מחזיק טננבאום מידע רגיש ומאוד לא סימפטי כלפי מנהיגים ישראליים המונחים בכיסו של אותו שלאף. למזלנו – שלאף אינו מעוניין במבצע גדול בעזה העומד בסתירה לאינטרסים העסקיים של חברת בריטיש גז...

שוב ושוב אני מסביר כי המדיניות הישראלית תקועה בשל אובדן החזון היהודי. "באין חזון יפרע עם". אך ברובד הטקטי מתורגם חוסר המוצא המהותי לשחיתות אישית בלתי נתפסת.

מי ששואל את עצמו שאלות כגון: מדוע ישראל אינה הולכת על הפתרון הפשוט של חיסול מנהיגי הטרור האחראים לחטיפת שליט, כמו גם שאלות אחרות כגון: כיצד נתקענו עם הטיפוס הנכלולי הזה – אולמרט, או מדוע ישראל אינה מסוגלת להתמודד ברצינות עם הקסאמים, ובקיצור – מהי הסיבה הטקטית הבולמת כל העת את ההנהגה הישראלית - כדאי שיעיין במסמך 'ממשלת בריטיש גז', כדאי שיזכור את השם - מארטין שלאף.

*פורסם בnrg