|
כשראיתי איך מתחילים לבנות את גשר המיתרים – התפעלתי. לא היה לי מושג מי תכנן ומה המטרה ולתומי חשבתי שהדבר הענק הזה אמור להחזיק גשר מהכניסה לירושלים ועד למרכז העיר (בכל הרצינות!).
אחת לשבוע אני לוקח את בני בן ה 14 להסעה שלו לישיבה. "אתה מבין" – הייתי מסביר לו ברוב חשיבות של אבא שיודע הכל – "זו המילה האחרונה בגשרים. פעם היו עושים אותם עם שני עמודים – היום הם עושים אותם עם עמוד אחד... מכיר את הגשר להולכי רגל בכניסה לבלינסון? אז זה הולך להיות אותו הדבר רק למכוניות. בגלל שזה ירושלים, וכנראה אין מקום להניח הרבה עמודים קטנים מכאן עד בניני האומה בערך... אז הם עושים גשר תלוי בשיטה החדשה הזו – כל הכבוד להם". "להיכן יוביל הגשר?" שאל בני. "אה – אמרתי לו זה מאוד פשוט – אתה יכול לדעת לפי הבטן של העמוד – אם היא הולכת מהכניסה לעיר לכוון המרכז, אז לשם יוביל הגשר – ממש כמו בבלינסון". וכך – משוכנע לחלוטין שהם אכן בונים כאן גשר אדיר ומועיל שגם יכניס את הבאים הישר למרכז העיר וגם יראה יפה ומעניין – תמכתי וציפיתי בכל מאודי להשלמת הגשר החדש. כשהחלו הכבלים להימתח הלכתי והבנתי שמה שקורה כאן זה בדיוק ההפך ממה שחשבתי. לא בנו עמוד ומיתרים כדי להחזיק בגשר של ממש, נהפוך הוא, בנו מחלף פשוט כמו רבים אחרים בכל רחבי הארץ, מחלף שממילא עומד על עמודים (זמניים) המקובעים על איי תנועה ולא מפריעים לאיש. אבל מעל המחלף הפשוט הזה בנו את ה"כאילו" מיתרים שיחזיקו אותו. למי שלא הבין אז נסביר בלשון פשוטה. אם נוריד את כל המונומנט הזה והמיתרים שסביבו, גשר המיתרים יישאר על כנו ויתפקד מצויין כמו כל מחלף נורמאלי. צריך היה רק להשאיר את העמודים הזמניים במקום. אבל! כמו שהסביר מערך היחצ"נות של הגשר – "לצרפתים יש את מגדל אייפל – אז גם ירושלים צריכה...". כלומר לא מדובר בגשר מיתרים אלא במיתרים עם גשר… יותר ויותר התברר לי שבנו כאן פיל לבן ארכיטקטוני המבוסס על חוסר הבנה מינימאלי באופייה של העיר. הם נורא מתגאים – יוזמי הגשר – בכך שהמתכנן שלו הוא איזה שם בין לאומי שקשה לי לבטאו – אדריכל מפורסם מספרד. התוצאה אכן מרשימה, אך כלל לא ברור מה הקשר בינה לבין ירושלים. אני לא יודע מה מבין כבוד האדריכל במשמעותה של העיר – אבל אם היו פונים לאדריכל ישראלי עם מינימום של עומק יהודי ומציעים לו רבע מליארד ₪ (עלות פרויקט הרהב הזה) יכול היה למשל האדריכל לתכנן מעין מנהרת זמן העולה כבר מסיבוב מוצא, משהו המעביר את הבאים לירושלים דרך מונומנטים המייצגים 3000 שנות היסטוריה, משהו המסתנכרן עם אופייה האמיתי של העיר ומכניס את הבאים בשעריה למצב הנפשי הראוי לקראת המפגש עם עיר הנצח שלנו. זוהי כמובן הצעה בלבד של אחד העם – לא אדריכל ספרדי מפורסם, אפשר לחשוב על עוד אלף רעיונות טובים יותר וזולים הרבה יותר מהתנועה המגונה הזו שתקע האדריכל הבין לאומי בכניסה לבירתם הקדושה של הילידים המקומיים. שהרי לעיר הנצח אין אופי משלה, צריכים לייצר לה איזה 'ביג בן' – או איזה מגדל אייפל כדי שגם היא תיחשב למשהו... באחד מגלגולי הקודמים, עמדתי בראש חברה שהתמחתה בעבודות גבהים. בין השאר תחזקתי קונסטרוקציות מתכת גבוהות. מדובר בעבודה מורכבת ומסובכת. אחת לפרק זמן מסויים צריך להסיר את שכבות הצבע באמצעות זרמי חול בלחץ גבוה, או בדרכים אחרות, ולצבוע מחדש את כל העסק. מדובר בעלויות גבוהות מאוד וכנהוג במקומותינו, זו כבר הבעיה של פרנסי העיר בעוד עשר שנים, אז למה לחשוב על כך עכשיו. אני מוכן להמר שבעוד חמש עשרה שנה, ידחפו שם עמודים למטה, יפרקו אחר כבוד את המונומנט של הספרדי המכובד, וימכרו את הברזל לסינים. נותר רק לחשב למשך כמה שנים ניתן היה להאכיל את עניי ירושלים, במחירה של הרפתקאת הרהב הזו. *פורסם ב"מקור ראשון
|
