עדכון שבועי - ל' סיון תשס"ח

(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן)
(לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן)

חברים יקרים – ה' עמכם!

"וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה..." (במדבר 'חוקת' כ' ה')

תמיד זה נגמר בארץ ישראל. אם התאהבו המרגלים בתורת המדבר (וגם במעמד שרכשו במסגרתה) – החיצים מופנים אל ארץ ישראל. ואם קורח מערער על מנהיגותו של משה ומבקש לעצמו כבוד ושררה – אז בסוף זה יוצא נגד ארץ ישראל. גם סתם משבר פיסי -  אין מים – מוביל מיד להאשמות נגד ארץ ישראל. אולי יש כאן את כל היסודות המרחיקים אותנו מארצנו. בפרשתנו – הקושי הכלכלי.  בפרשת 'קרח', קודמתה – יצר השררה ובפרשת 'שלח' – תורת הגלות.

 רבים מאיתנו תמהים כיצד זה נמשך הויכוח בין ימין ושמאל כשכבר הוכח בעליל שצדקנו. הנה, אמרנו מה יקרה אם נצא מעזה, וזה קורה בדיוק כפי שאמרנו – אז מדוע לא כורעים כולם אפיים ארצה ומקשיבים מעתה והלאה לאנשי ארץ ישראל? מי שתמה אינו מבין שארץ ישראל מעולם לא היתה כלי למימוש מטרה – לא עבור השמאל ולא עבור הימין היא היתה  המטרה עצמה. שני הצדדים אינם מדברים אמת בעניינה של הארץ. השמאל אומר "שלום" – ומתכוון להיפטר מארץ ישראל. הימין אומר "ביטחון" ומתכוון להיאחז בארץ ישראל. אצל שני הצדדים השלום מזה והביטחון מזה – אינם אלא תירוץ. העניין הוא ארץ ישראל.

אם יש רגיעה, חיים שלווים, וערפאת נמק לו בטוניס - אז חייבים לפרק את ההתנחלויות ולמסור לו את ארץ ישראל  - כי יש עכשיו "חלון הזדמנויות". ואם יש עכשיו מלחמה – אז כמובן שהמסקנה היא שצריך לפרק את ההתנחלויות ולברוח מארץ ישראל. הוא אשר אמרנו – לא משנה מהיכן מגיע המשבר התורן, תמיד זה ייגמר בארץ ישראל. כי ארץ ישראל היא המרחב ממנו מבשר עם ישראל את בשורתו האוניברסאלית. מי שמבקש לברוח מהעם (מהזהות), או מהבשורה – תמיד ימצא עצמו נלחם בארץ ישראל. גם אם הוא דתי. 

שבת שלום
משה פייגלין

בעדכון:

חילופי תפקידים
"כן לכיבוש לא להתנחלות"
"לא לכיבוש כן להתנחלות"
ציפי לבני מובילה בסקרים
הודעה לתקשורת
הודעות      
מאמרים       
מדורים

משהו מוזר קורה לאחרונה. השמאל מבקש מלחמה והימין מבקש שלום. תמיד התרגלנו לכך שהימין, באופן טבעי, הוא הצד הלוחמני, הצד השש (כביכול) אלי קרב, והשמאל נושא ברמה את ערך השלום והפיוס. והנה התהפכו היוצרות. במלחמת לבנון האחרונה,רוב  קריאות ההתנגדות למלחמה  באו  מן הצד הימני דווקא. השמאל היה זה שמילא פיו מים מול מלחמתו חסרת הפשר של אולמרט. די אם נשווה את שתיקת השמאל הרועמת במלחמת לבנון השנייה – מלחמה שלא היה לה שום הסבר הגיוני,  לעומת מחול השדים שעורר השמאל מול בגין ושרון במלחמת לבנון הראשונה (שהיו לה מטרות ברורות מאוד והיא גם השיגה את רובן),  כדי להבין שמשהו מאוד מהותי מתחולל כאן.

את ה"מבצע הגדול" בעזה מעודדים היום דווקא עיתון ה"ארץ" ודוברי שמאל מובהקים. את ההתנגדות לכניסה, בתנאים הנוכחיים, לעזה – מובילים אנשי ארץ ישראל.

אז מה קורה כאן – פתאום התחלפנו בתפקידים? כיצד זה רוצה פתאום השמאל מלחמה, והימין הפך רודף שלום...?

את התשובה נתן אינטלקטואל שמאלני בשם בן-דרור ימיני, במאמר שפרסם באתר nrg תחת הכותרת – "כן לכיבוש לא להתנחלות". במאמרו מכיר ימיני בעובדה שהימין צדק מבחינת המשמעות הביטחונית של הנסיגות. ומה מסקנתו של ימיני. כמובן – יש להמשיך בפירוק ההתנחלויות... אבל! להחזיק בכוח בשטח.

לצורך כך מוכן ימיני, בענווה רבה, לוותר על עקרונות העבר. הכיבוש כבר לא כל כך משחית – "כן לכיבוש!" מכריז ימיני במאמרו. וגם ערכים כמו שלום או אי שליטה בעם אחר יאלצו להמתין. אם כדי לייצר מצב בו מפרקים  את ההתנחלות ,בורחים מארץ ישראל ומוסרים אותה לגורם זר, אבל גם לא נותנים לקאסמים להפריע לנו לעשות זאת,- יש צורך לצאת למלחמה – אז מלחמה וכיבוש כבר לא נוראים כל כך...

ומצד שני, הימין, מבין פתאום שמדינת ישראל כבר לא רוצה את ארץ ישראל. מדינת ישראל בורחת מהבשורה הישראלית ולכן מבקשת להתנתק מהמרחב המוביל אותה אליה. הימין כבר מבין שתוכנית האב אינה עוד דונם ועוד עז כפי שהיה בימי סבסטיה. תוכנית האב היא פחות דונם ופחות התנחלות. אמנם במועצת יש"ע עוד לא מבינים את היפוך המגמה ובשעת השמד ממשיכים שם לעשות עסקים עם הבאים להשמיד את הכל. אך כרגיל במצבים כאלו, הציבור כבר מבין את מה שעסקניו כבר לא יבינו לעולם. פתאום נופל לימין האסימון והוא מבין שהמלחמה בלבנון לא באה לשחרר את השבויים (שידוע היה שהם מתים) אלא "לתת רוח גבית להתכנסות" כהגדרתו המדויקת של אולמרט ברגע של זחיחות – שבועיים לאחר פרוץ המלחמה. פתאום מבין הימין שאו-טו-טו, נכנסים למלחמה עקובה מדם בעזה, רק כדי להחזיר לשם את אבו מאזן ולחדש את תהליך חורבן ההתנחלויות... אז  הימין כבר  נגד המלחמה.

הוא אשר אמרנו – זה לא על שלום וזה לא על ביטחון -  השמאל והימין יכולים במידת הצורך להחליף תחפושות. הכל מתחיל ונגמר בארץ ישראל.

טובה הארץ מאוד מאוד.

על פי סקר שערך השבוע ערוץ הכנסת, עברה ציפי לבני את נתניהו והיא כרגע המועמדת המועדפת על הציבור הישראלי – לראשות הממשלה. לבני מקבלת בסקר 38%,  ופותחת פער ניכר על נתניהו שמקבל 27%, ואילו אהוד ברק זוכה ל 13% בלבד.

שוב מסתבר שמדיניות "ברירת המחדל", כלומר אסטרטגיה הבונה על מחדלי היריב בלבד, לא תחזיר את הליכוד לשלטון. הציבור מאס באולמרט – זה נכון. גם ברק אינו דמות "מצודדת" במיוחד... אבל כשאינך מראה בצורה ברורה במה אתה שונה באופן מהותי. כשהציבור אינו מבין מה באמת ההבדל בין נתניהו לברק – אז מספיקים חילופי שמות בהנהגה הקיימת – וכבר תמונת המצב מתהפכת. אסטרטגיית ה"אל תגיד שום דבר" – מתאימה לשרון, מתאימה לברק, מתאימה גם לציפי לבני. היא בשום אופן לא יכולה להתאים למועמד הימין. ה"נהר" הישראלי זורם באופן טבעי שמאלה. התקשורת, מערכות ה"צדק", האקדמיה ושלל קובעי סדר היום הלאומי – כולם כולם דוחפים שמאלה. אם אתה מועמד שמאל, כל שעליך לעשות הוא לצוף. הזרם כבר ייקח אותך. אל תדבר, אל תעשה טעויות, אל תטבע בטרם עת – וכמו דליה איציק,  ציפי לבני, ורוחמה אברהם – הזרם כבר ייקח אותך לתפקידים הבכירים ביותר.

אבל אם אתה מועמד המחנה הלאומי, הזרם הטבעי מרחיק אותך מיעדך. אתה צריך לשחות – ולשחות באמת. דרכו של הליכוד חזרה לשלטון מחייבת שינוי אסטרטגי. במקום לחזר אחר דמויות כעוזי דיין ודן מרידור, צריך נתניהו לשתף פעולה עם משה פייגלין שזכה במקום השני בהתמודדות האחרונה על הנהגת התנועה. כשסירב נתניהו ללחוץ את ידו של פייגלין, הוא בעצם אמר לפוטנציאל של שליש מאזרחי ישראל (המזהים עצמם כיום – "ימינה לליכוד") אתם לא ליכוד! פייגלין יפתח שוב לציבור הזה את השער לחזור אל מפלגת הליכוד ולהביאה לשלטון. על נתניהו לדאוג לכך שאנשי הליכוד שגילו נאמנות לארץ ישראל ולערכים הלאומיים – ישובצו בראש הרשימה. נתניהו צריך להציב מדיניות לאומית ברורה – אלטרנטיבה אמיתית לדרך אוסלו. אם יחזיר נתניהו לליכוד את פרצופו האידיאולוגי – יחזור הליכוד לשלטון.

בעקבות הצעת החוק של חברת הכנסת של אסטרינה טטרטמן (הצעה האוסרת על מי שיצא למדינת אוייב להתמודד לכנסת) אומר משה פייגלין מספר 2 בליכוד:

"הציבור הערבי הוכיח באמצעות מנהיגיו בצורה חד משמעית, כי נאמנותו נתונה לאויבי המדינה. מדינת ישראל צריכה לשקול אם נכון להמשיך ולתת לגייס חמישי זה את מלוא הזכויות בהן הוא משתמש בכדאי לחתור לחיסולה".

כנס בפתח תקווה שתוכנן ל 16.07.08 נדחה בשבועיים בערך. הודעה על תאריך מדויק בהמשך.

תרום לבניית מדינה יהודית

התפקד לליכוד כאן

הצטרף לפעילות

מועדון הנחות והטבות

כבכל שבוע ביום ראשון, גם השבוע התפרסם מאמרו של משה פייגלין, "ממשלת בריטיש גז", בNRG. חברי מנהיגות מוזמנים להיכנס ולהגיב.

מיתרים עם גשר – משה פייגלין

הפינה של מישל

זמביש די – רפי פרידמן

ימינה פנה – אליצור סגל

מדור יצירה - "הטור השמיני" -  טוב לעשות לה' מבטוח בנדיבים - אלי צ'רניאבסקי
                 "הטור השמיני" - לדרוש את המתים - אלי צ'רניאבסקי                       

לפרשת חקת- דבר ה' במציאות המתפתחת – הרב דודי שפיץ

לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית