|
(לגרסת הדפסה על דף לבן רגיל, לחץ כאן)
(לגרסת הדפסה על הדף המעוצב, הצבעוני, לחץ כאן) חברים יקרים – ה' עמכם! קנאות היא עניין מסוכן. הפיתוי לפעול מחוץ למסגרת, משוחררים מכלליה, לקנות את עולמנו באבחת חנית אחת –  הפיתוי הזה רובץ לפתחו של כל אידיאליסט. אמנם ישנם מצבים בהם המערכת עומדת משותקת, מצבים של אין ברירה, מצבים המחייבים איזה פינחס שכזה. אבל זהו פתרון רלוונטי אחת לכמה וכמה דורות, פתרון רלוונטי לאחד מעשרות מיליונים, פתרון לסיטואציה אחת מתוך אין ספור מצבים קיצוניים. לעיתים נדירות נכנס טייס ל'ורטיגו'. צריך אז להטיס "הפוך" למשוך בהגאים בכיוון השמים כדי לרדת – ולהיפך. רצוי מאוד לא "לשחק" עם העניין הזה יותר מדי... קנאות אינה שיטה – היא תשובה קיצונית מאוד למצב נדיר מאוד. עלינו למצות את כל הדרכים שפותח בפנינו ריבונו של עולם קודם שנפנה לפתרון זה.
הבעיה היא שאצל רבים מאיתנו – הפתרון שלנו אינו קיצוני מספיק, אינו קנאי מספיק, הפתרון שאנו מציעים אינו נותן את אותו סיפוק שבהפגנה מוצלחת, אין בפעילות השגרתית שלנו את ה"כיף" של החנית שפוגעת ביריב ברשות הרבים. רכישת כוח ציבורי ופוליטי בדרך להנהגת המדינה אינה מרגשת אף אחד. אבל זו הדרך להנהגת המדינה – וכל עוד הדרך פתוחה, הקנאים מתבקשים לאחסן את חניתותיהם, ולהצטרף.
שבת שלום
משה פייגלין בעדכון: איך נתקן את המדינה
חקירת הפרקליטות וחיים רמון
ראיון עם משה פייגלין במוסף זמן תל אביב של מעריב (מפורסם בשבת)
סדנת מנהיגות יהודית 02 - שבת ואתחנן בכוכב יעקב
הודעות
מאמרים
מדורים
 הנחת היסוד שלנו היא שהעם בריא. יש הרבה סיבות טובות לחשוב כך.
מי שעינו פקוחה רואה זאת דרך כל הקליפות. העם בריא ולמרות שטיפת המוח המתמשכת – הוא מחובר מאוד לזהותו היהודית והיא הולכת ומתפתחת – הולכת ופורצת בכל רובדי האוכלוסייה. כיוון שהעם בריא – תיקון המדינה יבוא כשניקח את מוסרות השלטון מיד אותה רודנות "נאורה" ונפקידם בידי הרוב היהודי. חקירת הפרקליטות וחיים רמון |
בואו וניקח לדוגמה את הסיפור של חיים רמון.  רמון זה – פרחח רע מעללים – על כך אין חולק. ודווקא בשל העובדה הזו, ניתנה לנו האפשרות להתייצב חפים מכל אינטרס אישי בסיפור עצמו, ולהיאבק על כך שמוסרות השלטון יחזרו מן הרודנות הנאורה אל הרוב היהודי. בסיפור של רמון - קבוצה עלומה של פקידים בפרקליטות, אנשים שכמו מזוז – אינם אלא מינויים ושכפולים גנטיים של האב הקדמון אהרון ברק, אנשים בעלי אג'נדה אידיאולוגית אנטי יהודית חדה וברורה מחליטה מי מנבחרי העם (ומה לעשות – רמון הוא כזה...) יקום, ומי ייפול.
בסיפור של רמון התנהלותה של "כנופיית שלטון החוק" חצתה את מחסום הבושה, הם קיבלו ביטחון עצמי גדול כל כך שלא ניסו להסוות או להסתיר את דרכם. העמדת הכנופיה הזו תחת חקירה ממלכתית הייתה בהחלט צעד בכיוון הנכון. אך הציבור האמוני לא זיהה נכון ובזמן את מהותו של הסיפור. לא רמון עמד במרכז, אלא השאלה למי שייכת המדינה – לעם או לרודנות הנאורה. כמובן שכל המערכות הניזונות ומזינות את הרודנות הזו, ובראשן התקשורת ופרחחים גרועים מרמון – כמו השופט בדימוס מישאל חשין, התייצבו מיד בראש כל המתריסים במלחמה נגד הצעתו של פרידמן וזו נקברה קבורת חמור אצל מבקר המדינה
אז איך נתקן את המדינה?
קודם כל חינוך. העם בריא אך המדינה חוסמת אותו. זה לא רק ההתערבות בבחירת הציבור כמו במקרה רמון. זה בתחומים רבים בהם נשללת מהציבור זכות הבחירה. ניקח למשל את החוק המכונה "חוק חינוך חובה חינם". המדינה נטלה לעצמה את האחריות על חינוך ילדינו. אגב כך אוסרת המדינה עלינו לחנכם לבד. המצב החוקי הטבעי בישראל הוא שחינוך הילדים נתון בידי הגבירות המנבלות את פיהן. הורים המעוניינים לחנך את ילדיהם בעצמם – שלא דרך מערכת החינוך – צריכים לקבל אישור מיוחד. אמהות עדיין אינן זקוקות במדינתנו לרישיון כדי להיניק את עולליהן – אבל כדי לחנכם הן זקוקות לרישיון מיוחד...
בתוך שני דורות התרגלו האזרחים שהאחריות לחינוך ילדיהם אינה שלהם, אלא של המדינה. התוצאה גלויה וברורה לכולנו. מעם שהחינוך היה תמיד גולת הכותרת שלו, הפכנו לעם שמדדה במקום כלשהו אחרי מערכת החינוך האיראנית...
אלא שברור שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית בבת אחת. מה שנעשה כשנגיע לשלטון הוא שנעודד את קבלת האחריות חזרה. בתי הספר לא יסגרו. אבל הורים יוכלו לקבל שוברים ולשכור באמצעותם את המורים שיבחרו. תהליך זה יעודד תחרות בקרב המורים, יעודד פתיחת עוד ועוד מסגרות חינוך קהילתיות ואין ספור התארגנויות חינוכיות מקומיות.
הרעיון הוא לצמצם ככל הניתן, באופן מבוקר ומדורג, את שליטת המדינה בחיי האזרח. -אנו סומכים על היהודים – זוכרים? להעביר לרוב היהודי את האחריות לחייו – ולצביונה של קהילתו ומדינתו. המדינה צריכה לצמצם את אחריותה לתחומים לאומיים ובראשם – הביטחון, המשפט, והתשתיות הלאומיות. כל השאר צריך לעבור אט אט לידי הקהילה והמשפחה. היום המצב הפוך – המדינה שולטת ומתערבת בכל דבר למעט בתחומים להם היא באמת מחוייבת. חוץ מביטחון ומשפט – המדינה נותנת לנו הכל...
ראיון עם משה פייגלין במוסף זמן תל אביב של מעריב (מפורסם בשבת זו) |
תגיד – מה באמת אתה מחפש בליכוד, לא מתאים לך יותר האיחוד הלאומי?  מנהיגות.
סליחה? מה שאני מחפש זו מנהיגות. באיחוד הלאומי יש חבר'ה נחמדים, הם גם בד"כ צודקים, אבל המטרות שלנו שונות. הם רוצים להשפיע, אני רוצה להנהיג. המדינה שלנו נמצאת בתהליך התפוררות וקריסה. הרכבת דוהרת לתהום, בדיוק כפי שצפיתי והזהרתי מאז הסכמי אוסלו. אני מרגיש שאני מבין את מהות הבעיה שלנו ולכן חייב לתפוס את ההגאים. אבל בסופו של דבר הפסדת , נתניהו ניצח, מה תעשה עכשיו? אינני רואה זאת כהפסד אלא כהתקדמות. חבל שבמפלגתי לא ניתן להתאחד לאחר ההתמודדות הפנימית כמו בכל מפלגה אחרת בעולם הדמוקרטי. "מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות..." אני מתנחם בכך שבכל שאר המעגלים בליכוד אני חש אהדה רבה. רבים אומרים לי שלא הצביעו עבורי לראשות התנועה אבל מאוד מעוניינים לראות אותי בכנסת.
תרוץ לכנסת? כן. ותוכל לעבוד עם נתניהו? בהחלט. ויש לנו הרבה על מה לעבוד במשותף. טוב – אז נעזוב רגע את הפוליטיקה, מה בעצם החידוש שלך? העמדת זהותה היהודית של המדינה כיעד לאומי ראשון במעלה. מדינת הלכה? להיפך – אני מתכוון למדינה שנותנת לאזרח את החירות להיות מה שהוא באמת. אני מתנגד למפלגות דתיות ולחוקים דתיים.
אז למה אתה מתכוון? אני מתכוון לכך שבכל יום ילמדו הילדים בכל מערכת החינוך שעה יומית של זהות יהודית. שיכירו את ההיסטוריה שלהם, את הארץ, התנ"ך, הסידור – אם הם יתפללו בסידור - זה עניינם, אבל שיכירו את יסודות התרבות האדירה שממנה צמחו. היום יש לנו ראש ממשלה ומנהיגים שלא מסוגלים להסביר לילדים שלהם למה לחיות כאן בכלל.
הבנתי – חינוך יהודי, עם זה כולם יסכימו אתך, מה עוד? מה תעשה עם הערבים? תתפלא – אבל הערבים אינם בראש מעיני. הרבה יותר מדאיגה אותי העובדה שכשהשמאל זוכה בבחירות, אנו מקבלים מדיניות שמאלנית, וכשהימין זוכה, אנו מקבלים מדיניות... שמאלנית. כלומר אין לנו באמת דמוקרטיה. שולטים כאן כוחות רודניים שאינם עומדים לבחירה ומייצגים ערכים המנוגדים לערכי הרוב היהודי. הבעיות עם הערבים הן השתקפות הבעיות שבין היהודים לבין עצמם. הערבים אינם הבעיה אלא הסימפטום שלה. השמאל רץ כל הזמן "לפתור" את הבעיה עם הערבים כדי שאלו יפסיקו להזכיר לו את יהדותו. נדמה להם שכשתיפתר בעיית האנטישמיות הערבית, תיעלם גיבנת הזהות היהודית. זו פסיכוזה המלווה את עמנו מקדמת דנא. בתת הכרתם זיהו הערבים את הצורך האובססיבי של ההנהגה הישראלית בהכרה מצידם. זהו נכס אדיר מבחינתם, והם לעולם לא יוותרו עליו. לכן אין שלום.
לפי מה שאתה אומר – אין שלום כי אנו בורחים מהזהות היהודית? נכון מאוד. ברגע שנשתחרר מהסכסוך הפנימי עם זהותנו – יהיה לנו שלום עם שכנינו.
ומה בינתיים? להפסיק להתעסק עם הערבים ולהתמקד ביהודים. תן קרקע חינם בנגב, בגליל, בגולן בשומרון וביהודה – לכל מי שהשתחרר מהצבא ומעוניין להתחתן ולהקים את ביתו. סע לאורך ואדי ערה או הנגב, ותראה למי בפועל, מחולקות חינם, קרקעות המדינה – היום... ומה עוד? כמה שיותר חופש בחירה. אני רוצה שכל אחד יוכל לרכוש רישיון ולקבל תדר לשידור רדיו וטלוויזיה. אני רוצה ששופטי העליון ייבחרו על ידי נציגי ציבור ויעברו שימוע בוועדת הכנסת – כמו באמריקה. אני רוצה בחירות אזוריות כדי שהח"כ שלך יענה לטלפון שלך גם באמצע הלילה. כשישראל תתייצב על ערכי החירות ותהיה דמוקרטיה אמיתית, היא תשתחרר מתסביך הזהות של ה"עשירון הנאור" ותפעל למען היהודים. רק כך נוכל להתמודד עם אתגרי התקופה – ולנצח. סדנת מנהיגות יהודית 02 - שבת ואתחנן בכוכב יעקב |
 מנהל האירוע: אלידע יעקבסן
בע"ה נקיים סדנת מנהיגות יהודית מס' 2, בשבת פרשת ואתחנן - נחמו, י"ד אב, 15.08.08, ביישוב כוכב יעקב - בקהילתו של הרב מרדכי רבינוביץ. לינה בקרוואנים של האולפנא וארוחות בשירות עצמי שלנו. בתוכנית: 7 יחידות לימוד חוויתי והרבה אוירה טובה לילד 60 ש"ח (לפי חישוב של 2 ילדים למנה)
|
