ראיון עם משה פייגלין במוסף זמן ת"א

ולמתקשים לקרוא:

ב"ה תמוז תשס"ח

("ראיון" עם משה פייגלין)

תגיד – מה באמת אתה מחפש בליכוד, לא מתאים לך יותר האיחוד הלאומי?

מנהיגות.

סליחה?

מה שאני מחפש זו מנהיגות. באיחוד הלאומי יש חבר'ה נחמדים, הם גם בד"כ צודקים, אבל המטרות שלנו שונות. הם רוצים להשפיע, אני רוצה להנהיג. המדינה שלנו נמצאת בתהליך התפוררות וקריסה. הרכבת דוהרת לתהום בדיוק כפי שצפיתי והזהרתי מאז הסכמי אוסלו. אני מרגיש שאני מבין את מהות הבעיה שלנו ולכן חייב לתפוס את ההגאים.

אבל בסופו של דבר הפסדת , נתניהו ניצח, מה תעשה עכשיו?

אינני רואה זאת כהפסד אלא כהתקדמות. חבל שבמפלגתי לא ניתן להתאחד לאחר ההתמודדות הפנימית כמו בכל מפלגה אחרת בעולם הדמוקרטי. "מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות..." אני מתנחם בכך שבכל שאר המעגלים בליכוד אני חש אהדה רבה. רבים אומרים לי שלא הצביעו עבורי לראשות התנועה אבל מאוד מעוניינים לראות אותי בכנסת.

תרוץ לכנסת?

כן.

ותוכל לעבוד עם נתניהו?

בהחלט. ויש לנו הרבה על מה לעבוד במשותף.

טוב – אז נעזוב רגע את הפוליטיקה, מה בעצם החידוש שלך?

העמדת זהותה היהודית של המדינה כיעד לאומי ראשון במעלה.

מדינת הלכה?

להיפך – אני מתכוון למדינה שנותנת לאזרח את החירות להיות מה שהוא באמת. אני מתנגד למפלגות דתיות ולחוקים דתיים.

אז למה אתה מתכוון?

אני מתכוון לכך שבכל יום ילמדו הילדים בכל מערכת החינוך שעה יומית של זהות יהודית. שיכירו את ההיסטוריה שלהם, את הארץ, התנ"ך, הסידור – אם הם יתפללו בסידור - זה עניינם, אבל שיכירו את יסודות התרבות האדירה שממנה צמחו. כיום יש לנו ראש ממשלה ומנהיגים שלא מסוגלים להסביר לילדים שלהם למה לחיות כאן בכלל.

הבנתי – חינוך יהודי, אם זה כולם יסכימו אתך, מה עוד? מה תעשה עם הערבים?

תתפלא – אבל הערבים אינם בראש מעיני. הרבה יותר מדאיגה אותי העובדה שכשהשמאל זוכה בבחירות, אנו מקבלים מדיניות שמאלנית, וכשהימין זוכה, אנו מקבלים מדיניות... שמאלנית. כלומר אין לנו באמת דמוקרטיה. שולטים כאן כוחות רודניים שאינם עומדים לבחירה ומייצגים ערכים המנוגדים לערכי הרוב היהודי.

הבעיות עם הערבים הם השתקפות הבעיות שבין היהודים לבין עצמם. הערבים אינם הבעיה אלא הסימפטום שלה. השמאל רץ כל הזמן "לפתור" את הבעיה עם הערבים כדי שאלו יפסיקו להזכיר לו את יהדותו. נדמה להם שכשתיפתר בעיית האנטישמיות הערבית, תיעלם גיבנת הזהות היהודית. זו פסיכוזה המלווה את עמנו מקדמת דנה. בתת הכרתם זיהו הערבים את הצורך האובססיווי של ההנהגה הישראלית בהכרה מצידם. זהו נכס אדיר מבחינתם והם לעולם לא יוותרו עליו. לכן אין שלום.

לפי מה שאתה אומר – אין שלום כי אנו בורחים מהזהות היהודית?

נכון מאוד. ברגע שנשתחרר מהסכסוך הפנימי עם זהותנו – יהיה לנו שלום עם שכננו.

ומה בינתיים?

להפסיק להתעסק עם הערבים ולהתמקד ביהודים. תן קרקע חינם בנגב, בגליל, בגולן בשומרון וביהודה – לכל מי שהשתחרר מהצבא ומעוניין להתחתן ולהקים את ביתו. סע לאורך ואדי ערא או הנגב, ותראה למי בפועל, מחולקות חינם, קרקעות המדינה – היום...

ומה עוד?

כמה שיותר חופש בחירה. אני רוצה שכל אחד יוכל לרכוש רישיון ולקבל תדר לשידור רדיו וטלוויזיה. אני רוצה ששופטי העליון ייבחרו על ידי נציגי ציבור ויעברו שימוע בוועדת הכנסת – כמו באמריקה. אני רוצה בחירות אזוריות כדי שהח"כ שלך יענה לטלפון שלך גם באמצע הלילה. כשישראל תתייצב על ערכי החירות ותהיה דמוקרטיה אמיתית, היא תשתחרר מתסביך הזהות של ה "עשירון הנאור" ותפעל למען היהודים. רק כך נוכל להתמודד עם אתגרי התקופה – ולנצח.