ב"ה, כ"ח תמוז תשס"ג
גדרות התבונה – טרגי-קומדיה בחמש מערכות
משה פייגלין
מערכה א'
רק חיימקה שלי
סיפורה של הגדר מתחיל ככל הנראה לפני כשנתיים, בפוליטיקאי משופשף שמצא
לפתע סוס צולע אשר ישא אותו כברת דרך במשעולי הפופולריות. חיים רמון,
איש מפלגת העבודה, קפץ ובידיו בפתרון פלאים לכל מדאובינו: נבנה גדר!
מובן שכל השמאל מיהר לקפוץ כמוצא שלל רב, וצווח במלוא גרון – גדר,
גדר!...
מאז ימי אוסלו העליזים, צריך היה כל בעל שכל ישר להבין שכל חידוש מבית
מדרשם של מחוללי התהליך ההוא מן ראוי לברוח ממנו אל מעבר לאופק. אך לא
כך נהוג במקומותינו. קברניטי אוסלו לא הוצבו במקומם הראוי על עמוד
הקלון, אלא להפך – במקומם המוזר על כסאות הפרשנים, השופטים, החוקרים
והמוציאים לפועל.
הימין חש אי נוחות רבה. ברור היה שלא הבטחון יצר את רעיון הגדר אצל
השמאל אלא הרצון לכפות נסיגה מיש"ע – בשם הבטחון כמובן. הקשר בין גדר
ההפרדה לבטחון ישראל כמוהו כקשר בין גדר ההפרדה הצפונית ובטחון תושבי
הצפון בפני פגזי החיזבאללה, כקשר בין קו בר-לב ובטחון מוצבי
התעלה,כקשר בין קו מז'ינו ובטחון צרפת בפני הפנצרים של גורדיאן, והקשר
בין החומה הסינית והבטחון בפני הטטרים. אין דבר הפוגע בבטחון יותר
מהתפיסה המשוגעת הזו. אפילו הרמטכ"ל יעלון לא יכול היה שלא להעיר
בתחילה, כי מבחינה בטחונית, מעדיף היה להשקיע את הכסף במקומות אחרים.
עכשיו כמובן שינה הרמטכ"ל (כדרכם של גנרלים) את טעמו ומזמר מה שהשמאל
רוצה לשמוע. הדבר אינו צריך להדאיג איש – הגנרלים תמכו גם באוסלו. אם
ברצונך לדעת מה טוב לבטחון – שאל חמישה גנרלים ועשה ההפך. גדר ההפרדה
נבנית בתוואי בלתי אפשרי (הררי ומפותל) המקביל באורך פלא לקו הירוק.
עלותה האמיתית נאמדת במיליארדי שקלים (מסיבות ברורות איש אינו מספק
נתוני אמת) והיא "תבלע את רוב הצבא הסדיר להגנתה והפעלתה וחלק גדול
מאד מכוחות הלחימה במילואים...". "התקציב שיידרש להקמה ולאחזקה השוטפת
יהיה ענק וקרוב לוודאי שיפול ברובו על מערכת הבטחון וידלל את קופת
המדינה בצורה משמעותית" (אל"מ במילואים משה לשם, מתוך תזכירו
'גדר ההפרדה – אשליה מסוכנת'). צה"ל ימצא עצמו מגויס להגנת הגדר במקום
להגנת ישראל, וממילא לא יהיו לו משאבים להיות היכן שצריך– בקיני
הטרור.
חשבו ראשי הימין: מה נעשה? הרי כל התקשורת והשמאל והגנרלים נגדנו. במה
נילחם מולם? באמצעות מרכז הליכוד?
חשבו, חשבו, ולבסוף באו עם הפתרון הפחדני המקובל: נגיד שאנחנו בעד,
אבל נכניס הסתייגויות (מזכיר לכם משהו?) ומה היו ההסתייגויות? –אנחנו
בעד גדר בטחונית ולא פוליטית. הגדיל לעשות מיכאל איתן שהציע לגדר את
הישובים הערביים – אבל זה אפילו לא נדון ברצינות. כך או אחרת, הגדר
נבנתה פחות או יותר על הקו הירוק, היא בולעת את פת לחמם של הרעבים, את
תרופותיהם של החולים, את חינוכם של הילדים, ומעל לכל את בטחונם של כלל
אזרחי ישראל. היחידים שמרוויחים משהו מהגדר הזו הם המתנחלים שנותרו
מחוץ לגדר ולכן בטחונם גבר – אבל זה כבר סיפור משני, שגם המתנחלים
(חוץ מדניאלה וייס הגיבורה) עדיין לא מבינים.
מערכה ב'
מרכז הליכוד, מועצת יש"ע וצרות אחרות
ראש מועצת אלפי מנשה, השוכנת לגבול הקו הירוק, איננו איזה לפלף ממועצת
יש"ע; הוא חבר מרכז ליכוד, ואותו לא ישאירו מחוץ לגדר.הוא כבר ידע
לארגן לובי אצל שרון בדרישה הגיונית: הזז טיפה והכנס אותי פנימה. שרון
נזכר שדובר בגדר בטחונית, וחוץ מזה אלפי מנשה זה ממש קרוב. אז הוא עשה
סיבוב קטן בגדר מבלי שאף אחד הרגיש. ראו ראשי ישובי יש"ע במערב
השומרון מה קיבלה אלפי מנשה, ומיהרו גם הם לשלוח שליחים ולהפעיל
לחצים: גם אנחנו רוצים להכנס אל חומות הגטו. אמר שרון לעצמו: הרי בכל
מקרה אי אפשר לפנות את אריאל ואת עמנואל, אין כסף לשלם להם פיצויים.
נכניס את כולם לגדר ואת הקטנים בגב ההר – יצהר, איתמר, אלון מורה, אלה
עם הזקנים הארוכים שעושים צרות – אותם נזרוק לכלבים. כמה כאלה כבר יש?
כך החלה הגדר באזור מערב השומרון לקבל צורה של אקורדיון. היא עולה
ויורדת, מתפתלת וחוזרת – הכל בהתאם לטלפונים שהגיעו ללשכת שרון מחברי
המרכז וממועצת יש"ע ימים אחדים לפני הסלילה. שרון הוא, כידוע,
וירטואוז לא קטן. להפרד מקלקיליה ולהכניס את עמנואל השוכנת 15 ק"מ
מזרחה משם זה לא פשוט, להפרד ממסחה ולהכניס את אריאל – 20 ק"מ מזרחה
שם – זה ממש מסובך. אך אל דאגה, הכל עניין של כסף, ולנו לליכוד, יש
כידוע רוב בוועדת הכספים. אז מה הבעיה?
כך נזרקו להם כמיליארד שקלים על הפיל הלבן הזה, והגדר התקדמה במהירות
שיא, בדרך כלל לאורך תוואי הקו הירוק, למעט באזור מערב השומרון.
מערכה ג'
ועדת הכספים
אכן אישור הכספים הראשוני עבר בקלות, כמצופה. מיד לאחר הבחירות הספיק
מבט זעוף של שרון כדי להסביר לכל ח"כ מהליכוד כיצד להצביע. אלא שמאז
הבחירות קרו כמה דברים בליכוד. קבוצת מנהיגות יהודית בליכוד סרבה
להעלם מהבמה. מקובל בפוליטיקה שמפלגות שלא מצליחות להצמד לפיטמה
הממלכתית ולהכנס לכנסת, נעלמות. הרי אף אחד לא רץ באמת בשביל
אידאולוגיה. אחרי ששרון הצליח בכמה תרגילים לדחוק את פייגלין למקום
ה39 ברשימה לכנסת, ואחרי שבית המשפט העליון מנע את כניסתו הצפויה של
ראש קבוצת מנהיגות יהודית לבית המחוקקים, ציפו הכל בליכוד
שה"פייגלינים" הללו יעלמו מעל במת הפוליטיקה. אבל קרה ההפך. הקבוצה
הזו –הגדולה ביותר במרכז הליכוד – הפכה גורם משמעותי מאד. היא ריכזה
סביבה קבוצות נוספות, עשתה לשרון "בית ספר" בוועידת המשרוקיות
המפורסמת, והצליחה להפיל את הצעת החוק שלו. ראו חברי הכנסת של הליכוד
כי כך הם פני הדברים והחלו להעז לחשוב בעצמם. הרי שרון לא ישאר לנצח,
ולקולות חברי המרכז עוד נזדקק בעתיד. כך קרה שהטלפונים הבהולים שקיבלו
חברי ועדת הכספים מחברי המרכז של מנהיגות יהודית עשו את שלהם, וסכום
פעוט של 750 מליון שקלים להמשך בניית הגדר – לא אושר.
מערכה ד'
בני בני ילד רע
ראה שרון שהעסק בוועדה מסתבך ושלף שוב את הג'וקר הגדול. את בנימין
נתניהו. נתניהו הוא כידוע אידיאליסט גדול. לפני כשנה כינס הפורום
לשמירת ערכי הליכוד (שגם בו מככבת מיודעתנו מנהיגות יהודית) את מרכז
המפלגה והעביר החלטה השוללת הקמת מדינה פלשתינית. לנתניהו נדמה היה אז
שזו ההזדמנות להכות את שרון שוק על ירך, וממניעים אידאולוגיים טהורים
תמך אז באותה הצעה. לקראת הפריימריס בליכוד דרך כוכבו של שרון. עם
ישראל עייף מהמצב וחיפש מוצא מאחורי כתפיו הרחבות. נתניהו תרגם זאת
בטעות כהצבעה בעד המדינה הפלשתינית ונשבע כי שוב לא יתנגש חזיתית
בשרון. אחכה בסבלנות עד שירקב הזקן – ועד אז אספוג הכל.
כך נוצרה ברית בין היריבים הנצחיים – שרון מגבה את נתניהו במהלכיו
הכלכליים, ונתניהו נותן לשרון את כל השאר...
כשהביא שרון את מפת הדרכים להצבעה בממשלה היתה הארץ כמרקחה. הנשמע
כדבר הזה בישראל, שאריק מלך ישראל יבנה את המדינה הפלשתינית? ברור היה
כי דני נוה, צחי הנגבי ולימור לבנת יצביעו נגד. ציפי לבני דיברה על
הצבעה נגד, ונתניהו – האידיאליסט מהוועידה לפני שנה – כמובן שיצביע
נגד. די היה במשקל הזה כדי לגרום אולי לאחד כגדעון עזרא להמנע, ומי
יודע, אולי ההצעה היתה נופלת. אולם שרון פתח את ישיבת הממשלה בהודעה
דרמתית: נתניהו לא יגיע, והוא ביקש להודיע שהוא נמנע. עתה נפתח הסכר:
צחי, לימור, ונוה נמנעו גם הם, לבני ושאר הצדיקים תמכו – ובאה לציון
מפת הדרכים.
בשחרור המחבלים נתניהו כבר תמך ללא תרוצים. ערכים הם דבר חשוב, אבל
הסיכוי לשלוט בעתיד חשוב יותר.
אלא שויטואוזיות מוסרית כזו בתחום המדיני היא כאין וכאפס לעומת יכולתו
של נתניהו להפוך לפתע עורו בתחום הכלכלי. בגבורה רבה נלחם נתניהו על
תוכניתו הכלכלית. הוא מקצץ לחולים, הוא מקצץ בחינוך, הוא מקצץ
מפיותיהם של ילדים חד-הוריים, והוא עומד בכל הלחצים. יודע נתניהו
שבעוד שנה שנתיים כאשר יתמודד על ראשות הממשלה הוא חייב להראות
תוצאות. צאו לעבודה, הוא חורק שן מול הקשישים. מצטער רבותי, אין מהיכן
לתת.
את מי גייס שרון לשכנע את חברי וועדת הכספים לזרוק עוד שלושה רבעי
מליארד שקל אל מלתעותיה של הגדר? ניחשתם נכון – את נתניהו. זה טוב
לכלכלה, הסביר. והתקציב אושר.
מערכה ה'
מה אכפת לבוש
נו באמת, מה כבר אכפת לבוש שפה ושם קצת גנבנו פנימה עם הגדר. הרי היא
באמת עוברת פחות או יותר על הקו הירוק. אז מה הוא מפעיל עלינו פתאום
לחץ לעצור?
אלא שהישראלים חייבים שיהיה להם פלשתינאים לעשות אתם שלום. אין להם
מטרה אחרת בחיים חוץ מזה. מערפאת הם התייאשו, אז המציאו את הדחליל אבו
מאזן. בעורפו של הקאובוי מגבעת הקפיטול לוחשים כל תומכי ישראל מהרוב
הרפובליקני ללכת על פתרונות יצירתיים יותר, מן הסוג שבוש הפעיל כלפי
עודאי וקוסאי – אך שרון לחש לו שככה עדיף. ערפאת נצור, מאזן יחליפו.
שאלו את ראשי השב"כ המוסד ושאר ותיקי אוסלו – הם כבר יסבירו לכם עד
כמה העניין חכם.
בקיצור, ארה"ב קיבלה את הרעיון והלכה אתו כמו שהיא יודעת – בלי
חוכמות. כל תהליך השלום במזרח התיכון, שעליו מונחת עכשיו יוקרתו של
הנשיא, תלוי ב"אפרוח" הזה – אבו מאזן (כהגדרתו של שרון). והאפרוח הזה
בא אל בוש ואמר לו: הגדר הזו מחסלת אותי, ובוש מיהר להפעיל לחץ על
שרון.
ומדוע הגדר מחסלת את מאזן? הרי היא מסיגה את ישראל לגבולות 67 ומקימה
בפועל את המדינה הפלשתינית. האם מאזן כה טיפש? קח עכשיו מה שנותנים
לך, בסוף ישראל ממילא תיסוג כמו מול החיזבאללה – עד הסנטימטר האחרון.
אבל זאת בדיוק הבעיה שלהם - שהגדר הזו מקימה את המדינה הפלסטינית.
נשמע מוזר?
כדי להבין זאת עלינו להכנס לקולנוע ולצפות בקטע מן המערבון "משפחת
אדמס ושודדי הדרכים". נא להכנס.
סצינה ראשונה
משפחת אדמס התנחלה אי שם במערב והקימה חווה לתפארת. כל בני המשפחה
עובדים בחריצות רבה, אבי המשפחה מנהל את החווה ביד רמה, היבול רב,
הציפורים מצייצות, הכל נפלא.
סצינה שניה
המוזיקה מתחלפת. את אור השמש מסתיר אבק העולה מפרסות סוסיהם של חבורת
שודדים. הם חולפים ביעף, שודדים, הורסים, רוצחים, אונסים – ומבטיחים
לחזור.
סצינה שלישית
שרידי המשפחה הדוויים מטכסים עצה. אבי המשפחה מציע לשודדים חצי מהחווה
בעבור "שקט תעשייתי". הוא מקבל בתמורה סיבוב נוסף של שוד ורצח.
סצינה רביעית
בצר לה מחליטה המשפחה הדוויה לבנות גדר הפרדה.
סצינה חמישית
נחזור לסיפור האמיתי. אין דבר כזה "פלשתינים", ואין ללא-פלשתינים הללו
שום רצון במדינה. יש ערבים האמונים על קללת ישמעאל "על חרבך תחיה".
אין דבר מגוחך יותר מבחינתם מאשר לנהל מדינות (או חוות), וכשישראל
החלה לאלץ אותם (ממש כך – לאלץ אותם להקים מדינה נגד רצונם), הם רצו
לאמריקנים ואיימו לעשות בדיוק מה שעשו כשברק אילץ את ערפאת נגד רצונו
לקבל הכל ולהקים מדינה. הם איימו להדליק שוב את כל האזור.
*
כאן מסיים סיפורנו לתאר את העבר. בעת כתיבת שורות אלה שרון באמריקה - וכבר הודלף שהוא יעכב את המשך בניית הגדר. סביר להניח שהערבים יגנבו את החלקים שכבר נבנו ואילו ערפאת יוציא צו נשיאותי המטיל עונש מוות על גונבי הגדר ומחרים את חלקיה כחומרי גלם לצורך בנית דגם משופר של טיל הקסאם.
אבל גם יכול לקרא ההיפך - חיימקה יתעורר, וגם האלוף עוזי דיין מהמועצה ההיא, והאלוף עמי איילון מהארגון ההוא... סביר להניח שגם רון פונדק יתעורר ויסביר שזה הכל כי לא עשו את הגדר כמו שהוא הציע. גאולה אבן תקמט מצחה בשידור חי מול ח"כ מרוט מהליכוד ונחזור להתחלה. או אז יבנו הכל מחדש בתוככי הקו הירוק. יפקיעו חצי מדינה לצורך כך (כולל כביש 6), בכדי לגלות אחרי עוד כמה מליארדים - שלא התוואי הוא הבעיה, אלא פשוט שודדים אינם מנהלים חוות.
|
