|
לפתיחת הארון בפיוט "מלך עליון" – בחר הגבאי שלנו באחד מזקני המתפללים. שליח הציבור היה צריך להמתין כשהזקן דישדש אל עבר ארון הקודש, והתאמץ לעלות את שתי המדרגות המובילות אל הפרוכת בכדי לפותחה. גם הסגירה הזמנית של הפרוכת בזמן קריאת השורות אודות "מלך אביון" – ארכה זמן לקשיש – אבל הוא עמד במשימה, וכשסיימנו את הפיוט, הגיף שוב את הפרוכת ודישדש חזרה למקומו.
חשבתי לעצמי על הזקן הזה, ששרד את התופת של אושוויץ ופותח את ארון הקודש להמלכת מלך עליון. מבלי משים נבחר שליח הציבור המתאים ביותר למשימה הזו. כל הגורל היהודי, הסבל והייעוד, כל ברית הדמים הנצחית שבין העם הפלאי הזה לאלוהיו, כל ההיסטוריה הכל הכל עלה עם הזקן הזה לקריאת "מלך עליון". וכל השאר נראה לי באותו רגע פשוט מיותר. כל תפילות ראש השנה, כל הקריאות והתחנונים ואפילו תקיעת השופר, הכול התגמד פתאום מול הזקן השחוח הזה, שגם הוא לא נראה לי נרגש במיוחד – סתם עוד מתפלל שנבחר אקראית על ידי הגבאי לפתוח את ארון הקודש. אבל כשהוא ירד מהבימה – אני חושב שיכולתי לסגור את המחזור וללכת הביתה. כמו במחזה משפטי טוב - עורך הדין שלי דפק הופעה מדהימה כזו, שאחריה לשופט אין ברירה אחרת והוא פשוט חייב לזכות אותי... זו לא הולכת להיות שנה פשוטה. לא ביטחונית, לא כלכלית, וודאי שלא פוליטית. אבל החברה הישראלית עוברת תהליכי התפכחות ובשלות יסודיים מאוד שבסופו של תהליך יכשירו אתה להתמודדות עם האתגרים הללו. מדובר בתהליכים שמתפתחים מלמטה למעלה. האחרונים לחוש בהם ולהתפכח ולהשתנות איתם – אלו המנהיגים, העיתונאים, השופטים - כלומר אלו שהתחברו לעטיני המערכת. לכן לא תשמעו על המהפכה הזו בתקשורת. זו מהפכה שבאה מלמטה, מהאזרח שנוסחאות הפלא הכלכליות - משום מה דילגו עליו, אבל עכשיו הוא יידרש לשלם ראשון את מחיר המיתון הצפוי. זו מהפכה שבאה מהאזרח שכבר מבין שמדינת ישראל לא ממש מבטיחה לו הגנה ממבקשי נפשו. זו מהפיכה שבאה מהאזרח שהבטיחו לו שלום והביאו לו עוד ועוד טרור. זו מהפכה שמתפתחת כלפי מעלה מהרוב היהודי הגדול החוזר אט אט אל הזהות שנשללה ממנו. לא שומעים על המהפכה הזו בתקשורת – וטוב שכך. אבל ניתן בהחלט ללמוד עליה מן הניסיונות לחסום אותה. במשרד החינוך חוסמים את בנות השירות – סוגרים את השער בפני תוכניות ההעשרה של לבייב. בצבא מנסים להערים קשיים על יציאת קדטים דתיים לקורס קצינים. כמובן שיקפצו ויכחישו את האמירה הזו – אבל זה הדיווח המאוד ברור שאני מקבל מהשטח. פוגרום – כך מכנים הספינולוגים את מתיישבי יצהר המעיזים לעמוד על נפשם. "יש כאן ציבור פורע חוק שמסכן את קיומה של החברה! הבה נתאחד מול האויב ארך הזקן והפיאות..." וכשהציבור לא קונה את הקשקוש הזה – מייצרים איזה תרגיל סרק חדש בדמות התנקשות מוזרה בפרופסור שאיש אינו זוכר. איזה איש ימין מתלהם יבחר לו כמטרה איש אקדמיה שכוח אל? ואם מדובר במתנקש כל כך אינטליגנטי – כיצד זה יצא תחת ידו פמפלט כל כך עילג ומגוחך? עוד מעט ישפטו כאן איזו מרגלית הר-שפי חדשה, אולי יצליחו להפיח השנה חיים בחגיגות הרביעי בנובמבר. בעוד עשר שנים ראש השב"כ יודה שזו היתה טעות - כבר די משעמם הסרט הזה... ובפוליטיקה – שם מפחידים את הציבור מפני המהפכה האמונית ההולכת ומתהווה בתוך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי. ה"פייגלינים" משתלטים עלינו... אז כן – פה ושם עוד תהיינה להם הצלחות, שום דבר לא הולך להיות קל בתשס"ט - אבל זהו קרב מאסף. תהליכי ההתבגרות, ההתפכחות והבשלת הזהות יחלפו על פני כל הספינים. ואם מישהו חושב שאין לנו זמן, שזה קורה לאט מדי, שלא נספיק – כדאי לזכור שוב את הזקן המדשדש בחזרה למקומו – כשאנחנו במסלול הנכון – אנחנו מעל הזמן ובהכרח – מנצחים. *פורסם במקור ראשון |
