עד לתבוסה עוד תהיינה עליות וירידות. תוצאת הבחירות (אם בכלל תהיינה) תיקבע ככול הנראה על פי נקודת השפל או הגאות עימה תגיע המערכה הזו אל מועד הבחירות. הציבור מתלכד בשעת חירום סביב הנהגתו. הצלחה מינימאלית לקראת הבחירות וציפי לבני היא ראש הממשלה הבאה. זה בכלל לא משנה שהאחראי הגדול ביותר לירי מעזה, הוא שמעון פרס. זה בכלל לא משנה שהאיש הזה חתום יותר מכל אדם אחר על התהליך שהוציא אותנו מעזה ואפשר את כל ההתדרדרות הזו. מה שמשנה כרגע עבור הציבור הוא שהאיש הזה הוא נשיא המדינה ובתור שכזה הוא מסביר השבוע לילדי באר שבע כי "אל להם לפחד מן הקטיושות" - שהוא עצמו הביא עליהם... איש גם לא זכר שאהוד ברק הוא שהוציא את צהל מלבנון ולכן הוא האחראי הראשי למה שהתרחש שם לפני שנתיים. מה שחשוב הוא שכרגע זהו שר הביטחון והאזרחים זקוקים לו בתור שכזה.

"תגיד לי מה עושים כדי לעצור את זה" - שאלה אותי תושבת מבוהלת שפגשתי לפני למעלה משנה, בבניין העריה של אשקלון לאחר פגיעת טיל בקניון העירוני. "קודם כל תחליפו את שמות הרחובות" - עניתי. "מה זתומרת שאלה האישה בתמיהה?" חצי מהרחובות והגנים והכיכרות שחלפתי על פניהם בדרך הנה, קרויים על שם האיש האחראי למציאות הזו" - עניתי לה - "איך את מצפה לפתור בעיה כשאת ממשיכה להעריץ ולקדש את מי שהביא אותה עלייך". זה לא עניין של נקמנות אישית - זו שאלת היכולת של ישראל להשתחרר מן התודעה ועקרונות הכזב שכפתה עליה מנהיגות דור הבנים של הציונות. למנהיגות הזו כבר אין מאיין לשאוב את הצידוק, גם אין לה את היכולת של צפריר ז"ל להמשיך ולהתקדם בזכות כוחות העבר. נותר שם רק חיפוש אחר עוד יום של שקט.

"באין חזון יפרע עם" - אומר הנביא, בלי מנהיגות עם חזון - אין שום אפשרות לנצח.

*פורסם במקור ראשון