ההפגנות:

אין אחד שלא זוכר את ההפגנות החוזרות ונשנות נגד ההתנתקות. וודאי אי אפשר לשכוח גם את המעצרים הקשים שרובינו חווינו באותה תקופה. גם מי אשר לו דיעה מנוגדת לחזון ארץ ישראל השלימה, נתקף ברגש עז של רחמנות נוכח הזוועות, ובהתפכחות כיום לאור התוצאות שהגיעו בטילים לבאר שבע ואשדוד, שלא נדבר על היערכותם של ראשון לציון ורחובות לאיום.  אשקלון ובנותיה זה כבר סיפור ישן.

הוקענו אותם, את 'הרבנים' מטעם, הבאים בשער ומוכיחים בלי טעם. המשבר היה גדול. בגוש קטיף ישבו צדיקים ועתה מרצחים ישכנו בה.

השאלה:

שח לי אחד מחבריי: בזמן שיבתי בבית המעצר בירושלים, הכתה במוחי ללא הרף המחשבה כי אני יושב כאן לחינם. הרי כל מאבקי הוא כדי למחות ולעורר את דעת הקהל כדי להביא שינוי. והנה אני יושב פה בבית המעצר, נחנק מהטחב ועשן הסיגריות, ולאף אחד זה לא מזיז. אני סופג מהלומות מהשוטרים המגובים על ידי הממשלה, ולאף אחד לא באמת איכפת.

גם הציבור הישראלי, לא כל כך מתרגש ממעצרים של כמה הזויים גם אם מדובר במאות (מפירי חוק). אבל, ניקרה במוחי השאלה, מה כן ניתן לעשות על מנת להזיז להם, המושכים בחוטים, האלו שלמעלה?!...

במיוחד מפריע לי שבמערכת הבחירות שטרם הסכמי אוסלו הארורים, היה ברור בציבור בישראל כולל השמאל, כי אין לנהל מו"מ עם אש"ף בכל צורה שהיא. זה היה מצע מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. משם התדרדר המצב למצולות תהום.

אם כן, מה קרה מאז?

גם ביבי נתניהו שינה את הטונים הימניים שלו. החיבוק עם עראפת רב המרצחים. הסכם חברון הידוע לשמצה. ואחריו לא פסח הנגע גם על חוזה ארץ ישראל השלימה ואבי ההתנחלויות אריאל שרון. בתחילה האיפוק בפיגועי המתאבדים. מפת הדרכים ההזויה, ותיזכר לדיראון עולם, תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף.

השיח הציבורי השתנה בתכלית. הסקרים הראו כי התקשורת הצליחה במזימתה, ורוב הציבור אכן תומך בנסיגות וויתורים. כאשר חבר כנסת היה נותן ביטוי לעמדות "ארץ ישראל השלימה" הוא הואשם מיד בהזיה, בהסתה, ובחתירה זדונית נגד חלום 'השלום והמזרח התיכון' ונתלה מיד בכיכר הטלוויזיה הממלכתית בקול רעש גדול.

כדאי לשים לב: כל חברי קדימה, הינם בעבר חברי ליכוד ימניים ואנשי ארץ ישראל. די אם נזכיר את ציפי ליבני וצחי הנגבי, וכמעט שכחנו גם את אולמרט. מדוע הם לא חששו לעבור לצד השני של המתרס, וללחום בכל הכוח בארץ ובעם. מה באמת קרה כאן?

התשובה:

אין ספק כי את המהלכים הללו לפרטיהם ולאכזריותם ניהלו כמרי התקשורת ועטויי הגלימות מבג"ץ. קראנו לזה שטיפת מוח - אטימות המוח. זה גם לא חידוש שהם מפוגגים את אפקט המחאות וההפגנות שאנו עושים כנגד הפעולות שלהם. אנחנו יכולים לשבת חודשים בכלא, גם אם מדובר באלפים, אבל הם שם בתקשורת, צינור המידע של העם, לא יפנו אלינו מבט, כי אנחנו לא מזיזים להם!

השאלה שנותרה מרחפת בחלל נותרה בעינה ומציקה מתמיד: כיצד משנים את המצב?

הכנסת מתחלקת כידוע ל120 חכ"ים, כשהחלוקה ההשקפתית כמעט ברורה. 50 מנדטים ימינה ו50 מנדטים שמאלה ו20 מנדטים מתנדנדים. כעת נתרכז במנדטים של הימין. מתוך מחנה הימין מתחלקים המנדטים בערך כך:  12-38 ח"כים מטעם מפלגת הליכוד. 6-9 ח"כים האיחוד הלאומי והמפד"ל. ש"ס 9-12 מנדטים וישראל בתינו 8-11. זהו החשבון בערך. כעת נעמיק מבט ונתבונן בנתונים ביתר מחשבה, בליכוד, שהיא התנועה המרכזית, שאגב הובילה אותנו לכל אסונות השלום, כמה מתוכם אכן ימניים נאמנים? אולי חצי. נמשיך הלאה:

כאשר ישנם ל"ע פיגועים קשים, נמצא השמאל הישראלי במגננה להצדיק את המשך התהליכים שלו. העובדות האיומות כל כך שקופות עד שהציבור בוחר לשנות כיוון לימין.

ניקח לדוגמא את מערכת הבחירות של 2003. הארץ רעשה וגעשה. חדשים לבקרים התבשרנו על פעולות טרור. במטעני צד, באוטובוסים ומארבים קטלניים בדרכים. בימיה הקשים של המערכה ההיא, הגיע מספר ההרוגים לכ- 40 בחודש! הי"ד. אהוד ברק בחר להגיב באיפוק. כלומר, לא להגיב. כשנתיים לאחר מכן, הגיעו הבחירות, והציבור שנע בהמוניו לימין, ציפה בצדק שמנהיג הליכוד יקח את המושכות ויטפל במצב - הליכוד הגיע ל38 מנדטים!  

הציבור שמאס בדרך השמאל הפנה לו עורף קר. הוא בחר את דרך הימין והצביע לימין. אבל, הוא לא ידע כי בליכוד אין ימניים, ישנם מושחתים! אלו אשר קומבינות וכיסאות לנגד עיניהם - אנשי רמייה. אותם אנשים מעולם לא התכוונו להילחם למען העם והארץ. ראינו אותם בהתנתקות שתמורת כיסאות תמכו בפשע, ורואים אותם היום בביתם החדש - קדימה. הציבור שנתן את קולו לימין קיבל את רעיונות השמאל. המסקנה ברורה: מישהו הפקיר את המנדטים של הליכוד שבסופו של דבר הביאו חורבן איום!

אז איך הלכה המפלגה הזו ועשתה מעשי פשע איומים כאלו?

אם נבין כיצד פועלת שיטת הרשימה בליכוד, נבין כיצד הולך שולל ציבור שלם:

תנועת הליכוד, כמו תנועות רבות אחרות ברחבי העולם פועלת על פי שיטת הפריימריס.

1. שיטת הפריימריס מאפשרת לכל אחד להצטרף כחבר ולבחור את חברי מרכז התנועה שיש להם את הכוח לבחור את מוסדות התנועה הכוללים את וועדת החוקה, וועדת הבחירות וכו'.

2. החברים הכלליים, בוחרים מי יעמוד בראשות התנועה ויהיה מועמדה לראשות הממשלה.

3. לפני הבחירות הכלליות, החברים בוחרים את הרשימה מטעם הליכוד לכנסת.

מכל האמור יוצא, שכאשר נבחרו ח"כים מטעם הליכוד, הם נבחרו על ידי בעלי אינטרסים אישיים. מישהו הפקיר את השטח הזה ולא באמת דאג שיבחרו אנשים הראויים לשרת נאמנה את מצביעי הימין. יתירה מכך: במשך כהונתם של אותם ח"כים שנבחרו מטעם הליכוד לכנסת, הם מעולם לא פחדו להתיישר עם חונטת התקשורת - להציג דעות שמאלניות ואח"כ שוב לזכות באותה קלות להיבחר שוב בזכות "סידור הג'ובים" שהיה נהוג אז.

מתוך 38 ח"כים של הליכוד, רק 12 מהם היו ימניים ובראשם עוזי לנדאו ואיוב קרא. יוצא, ש -26 מנדטים היו מופקרים, שהם בעצם אלו שקבעו את מדיניות הממשלה! (ובסופו של דבר גם בגדו במפלגה וחלקם עברו ל'קדימה')

הפיתרון בידיים שלנו:

משה פייגלין זיהה כבר לפני 10 שנים את ההפקרות הקיימת בתנועת השלטון הימנית בישראל. פייגלין זיהה את הנשק הטוב ביותר שקיים כלפי החורצים בהינף ידם את גורלנו, והוא, יום הדין של הח"כים - יום הבחירות. ע"פ תפיסתו, אם יהיה בידינו איום על אותם ח"כים, לא תוותר בידיהם ברירה והם יישרו קו איתנו ולא עם הממסד השמאלני. הוא וחבריו שינסו מותניים והצטרפו לתנועת הליכוד ע"מ לשנות את המצב המביש הזה של "סידור הגובים". מיד בתחילת הדרך קראו להם "שוליים". כוח שאינו משפיע. אבל עם הזמן, הוכח כי קריאתם לציבור נאמני הארץ נענה ברצון טוב והציבור החל להצטרף מתוך אחריות גדולה לגורל העם והארץ.

לאחר שאריק שרון הביא לליכוד מאות אלפי מתפקדים פיקטיביים, החליטו במוסדות הליכוד שכדי לאפשר זכות בחירה לחברים החדשים, נדרשים 16 חודשי ותק מינימאליים. מה שהביא את שרון ושות' המושחתים לייסד מפלגה חדשה בה חייהם הנהנתנים יהיו קלים יותר.

אין צורך להכביר במילים על הצלחת הרעיון במערכת הפריימריס האחרונים, כפי שפורסם מעל לכל במה תקשורתית, רדיו עיתונות וטלוויזיה. ההשפעה הייתה מעל המשוער בעיקר בצירוף החברים הוותיקים, יסודות התנועה, שלא נרתעו מההשמצות וההפחדות של 'אנשי נתניהו' וחברו לתמוך בפייגלין.

הנאמנות לארץ ישראל החלה להתעצם בכל תנועת הליכוד. הח"כים שרצו לרכוש את לב הבוחרים כבר לא היו צריכים לספק להם ג'ובים בתמורה לכך. הנאמנות למצע הליכוד היא זאת שהכריעה בסופו של דבר. "שלימות הארץ" - סיפוח כל שטחי ארץ ישראל שבידינו והחלת הריבונות עליהם, הם הכיוון שאליו חתרו חפצי הקולות. אם כך, אין פלא שגם התוצאה הייתה בהתאם. הללו דורגו ברשימות כבוד על ידי אלפי הבוחרים שבאו להצביע והצליחו תודות לתמיכתם של נאמני הליכוד. 

בפריימריס האחרונים הוכיח משה פייגלין כי יש בידינו את הכוח לשנות. כל אחד מאיתנו יושב על פוטנציאל השינוי ובידינו המפתח.

התופעה הייתה מדהימה. משה פייגלין, האיש שללא מורא, צעד והתקדם בזהירות ובשיקול דעת, היה אורח בכל תוכניות הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות בכל אותם זמנים של טרום הפריימריס. תמיד היה חיוכו השליו מרגיז את מראייניו שראו בו אתגר מקצועי וניסו להתמודד עם כושרו הרטורי הכובש, ותשובותיו הקולעות לכל שאלה. וכן, הוא גם העלה להם את הרייטינג.

שיאו של התהליך היה ביום שלאחר הפריימריס. חרף מאבקו של נתניהו, נבחר משה פייגלין למספר 20 ברשימת הליכוד לכנסת  והדהים את התקשורת שראו בו כוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית. החשיפה התעצמה, ופייגלין מוצב על ידי התקשורת 'כיריבו של נתניהו'. הכותרות הראשיות בעיתונות הכללית היו נתונות כל כולן לפייגלין. "פייגלין אומר" "פייגלין חושב" פייגלין ופייגלין ופייגלין. כל היום פייגלין. הכותרות הראשיות באתר של ידיעות אחרונות סירבו להיפרד מפייגלין. הידיעות שקיבלו שיא של תגובות מכל הציבור הרחב היו עדות  בולטת לסחף העצום שנוצר. 1500 תגובות בתוך שלוש שעות! אין ילד שלא יודע מי זה פייגלין.

זה נכון שיש מי שמנסה ללא ליאות לדחוק את רגליו של משה פייגלין מהרשימה לכנסת, אבל על פי התמיכה מהשטח לה הוא זוכה, בטוח שיהיה לזה סוף. טענותיהם של אלו הולכות  ומתפוגגות. זאת לאחר שהתברר במפורש בסקרים אל מול עיניהם המשתאות של הסוקרים כי ההיפך הוא הנכון - מצביעי הליכוד רוצים את פייגלין. הרי זה דבר ברור, שברגע שהתמיכה תהיה כזו מסיבית, יתפוגגו הקומבינות שכן יהיה זה שקוף מידי עד שגם התקשורת 'השמאלנית' מעלה סימני שאלה לגבי דחיקתו למקום ה 36.

זה לא האיש:

זה לא רק פייגלין האיש. זה הרעיון. גם בלי שום קשר לבחירתו של פייגלין, אנו זקוקים לשמור על כל אותם ח"כים הקיימים והחדשים שלא ילכו בטעות לרעות בשדות זרים. בידינו הכוח להחליט האם אותו ח"כ מטעם הליכוד שיבחר יהיה נאמן לארץ ישראל או סורר 'שלום' מסוכן.      

ההשפעה היא עצומה:

שימו לב: ההשפעה שיש לקול אחד בליכוד שווה עשרות מונים לקול אחד מתוך מערכת הבחירות הכללית. תיקחו לדוגמא השפעה של קול בודד במערכת הבחירות הארצית מתוך כמה מיליונים. כאשר מולו קול אחד בודד מתוך 50.000 כפול 14 שמות שהוא רשאי לדרג - זהו כוח בחירה עצום ביותר, פי מאות מאשר בחירה בודדת במערכת הארצית!

בואו נזיז להם!

בואו נצטרף לפייגלין!

 להתפקדות לחץ כאן

צריך לזכור: הצטרפותך האישית חשובה מאוד, אך איננה מספיקה. יש לצרף את כל האחים וקרובי המשפחה, חברים וידידים - ואנשים שאיכפת להם מהעם והארץ.

 כמו"כ חשוב מאוד להקפיד שכל המהלכים יהיו תקינים וע"פ החוק. 

רק הליכוד יכול!

לרע ולטוב